יום חמישי, 25 בספטמבר 2025

קובלנה לחסימות הכבישים

בישראל של השנים האחרונות חסימת כבישים הפכה כמעט לטקס חובה בכל מחאה. מחאת הנכים, מחאת יוצאי אתיופיה, מחאת קפלן, ההתנגדות להתנתקות, ההפגנות נגד חוק הגיוס – כולן מצאו את עצמן יורדות לכביש, עוצרות את התנועה ומשתקות את המשק.

מחאה או אנרכיה?

הדפוס חוזר על עצמו: כל קבוצה משוכנעת שהמאבק שלה צודק עד כדי כך שהוא מצדיק פגיעה בציבור כולו. מבחינתם, חסימת כביש היא "מחיר קטן" לעומת "הצלת המדינה". אלא שכאשר כל אחד פועל כך – התוצאה היא כאוס מוחלט. הכבישים, עורקי החיים של המדינה, הופכים להפקר. נהגים תקועים שעות, עסקים מפסידים כסף, והמשטרה נראית חסרת אונים.

לא רק מטרד – סכנת חיים ממשית

חסימות אינן רק פגיעה בשגרה או בכלכלה. הן עלולות לעלות בחיי אדם. אמבולנסים מתעכבים, כבאיות נתקעות בפקק, ניידות משטרה אינן מגיעות בזמן. די בעיכוב של דקות ספורות כדי להכריע בין חיים למוות. מי שחוסם כביש לוקח אחריות על חיי אחרים – בלי רשות ובלי סמכות.




החוק קיים – האכיפה נעלמת

המסגרת החוקית ברורה. סעיף 332 לחוק העונשין קובע עונש של עד 20 שנות מאסר למי שמסכן חיי אדם בנתיב תחבורה – בין אם על ידי הצבת מכשול, זריקת חפץ או כל פעולה שמונעת שימוש חופשי ובטוח בכביש.

אבל בפועל? הנתונים מביכים: בשנת 2023 נפתחו מאות תיקים פליליים נגד חוסמי כבישים, אך הוגשו רק ארבעה כתבי אישום. מספר מגוחך שמעיד על אכיפה בררנית וחסרת שיניים. המסר לציבור ברור: אפשר לחסום, כמעט בלי לשלם מחיר.

המעצרים המנהליים – כישלון ידוע מראש

בתקופת ההתנתקות (2005) נעשה שימוש במעצרים מנהליים נגד פעילים שתכננו חסימות. זהו כלי דרקוני, לא דמוקרטי, ובעיקר לא אפקטיבי מול אלפי מפגינים. עצירת בודדים לא מונעת חסימות המוניות, ולעיתים אף מלבה את תחושת הרדיפה והקיפוח.

הפתרון: קנסות כואבים, מידיים ודיפרנציאליים

הגיע הזמן לשנות גישה. לא מעצרים מנהליים, לא משפטים מתמשכים – אלא ענישה כלכלית מיידית, כואבת וברורה.

מודל מוצע – קנס דיפרנציאלי:

  • חסימה קצרה של כביש צדדי – קנס של כמה אלפי שקלים.
  • חסימה של ציר ראשי או עורק תחבורה מרכזי – קנס של עשרות אלפי שקלים.
  • חסימה ממושכת או כזו שעיכבה אמבולנס או גרמה לנזק כבד – קנס מרבי, מצטבר לכל דקה של חסימה.

כך נוצר מנגנון ענישה הוגן: העונש מותאם לחומרת הפגיעה בציבור, ולא אחיד ושרירותי.

איך זה יעבוד בפועל?

נניח בהפגנות חרדים נגד חוק הגיוס: השוטרים מזהים את החוסמים, עוצרים קבוצה סמלית ומביאים אותם בתוך שעות ספורות בפני שופט. השופט בוחן את הראיות, ומשחרר את העצורים בתנאי תשלום קנס בהתאם לנסיבות.

המסר ברור: מי שחוסם כביש – משלם מחיר. לא מעצרים דרקוניים, אבל גם לא העלמת עין.

המסקנה – דמוקרטיה עם גבולות

מחאה היא זכות יסוד בדמוקרטיה. אבל היא אינה כוללת את הזכות לשתק עיר שלמה, למנוע מאנשים להגיע לעבודה או לעכב אמבולנס בדרכו להציל חיים.

הגיע הזמן שהרשויות יפסיקו למצמץ ויתחילו לאכוף. קנסות כואבים, מיידיים ודיפרנציאליים – זו הדרך היחידה להחזיר את הסדר לכבישים.

כי במדינה מתוקנת, חופש הביטוי לא אמור לבוא על חשבון חופש התנועה – ובטח שלא על חשבון חיי אדם.




יום חמישי, 14 במרץ 2024

בתוך הראש של צ'אק

"נתניהו איבד את דרכו בכך שהעדיף את הישרדותו הפוליטית על פני האינטרסים של ישראל", נאם היום שומר בסנאט. "בצומת קריטי זו, אני מאמין שבחירות חדשות בישראל, הן הדרך היחידה לאפשר תהליך קבלת החלטות ופתוח לגבי עתידה של ישראל בתקופה שבה כל כך הרבה ישראלים איבדו את אמונם בממשלה". 

אמירתו של של צ'ק שומר, מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט לא עומדת לבדה בחודש האחרון.

נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, אמר לאחרונה שישראל "שמרנית מדי" ושנתניהו "גורם לישראל יותר נזק מתועלת".
אמירות אלו ואחרות, יחד עם פרסום דוחות מודיעין מגמתיים, מראים לאן נושבת הרוח של ממשל ביידן.

לדעתם של אנשי המפלגה הדמוקרטית, מדינת ישראל היא לא רק מדינת חסות, אלא סמי-קולוניה של ממשלם במזרח התיכון. וברגע שהקולוניה אינה מתנהגת כמצופה מהאדון, יש להחזיר אותה לתלם, גם אם זה לא לטובתה.

המתמטיקה במקרה הזה ברורה:

חשיבות ביטחון מדינת ישראל < יחסי הציבור של המפלגה הדמוקרטית בתקופת בחירות.

תקופת הבחירות בארצות הברית מתאפיינת בעליה חדה של פופוליזם ורצון הולך וגדל של נבחרי הציבור וכלל המועמדים "לפגוע בול" באמירות ומעשים לכדי רצון הבוחר הפוטנציאלי.

וכשהבחור הפוטנציאלי (או החלק שלו שנשמע בציבור) בתקופה האחרונה מראה תמיכה בפלסטינים, אז הצורך הוא קודם כל להתאים את עצמם לטעם הבוחר הפופוליסט ורק לאחר מכן לדאוג לאינטרסים העמוקים של ארצות הברית.

ארצות הברית אינה מחמשת את ישראל רק מרצון טוב.
בישראל ישנם בסיסים, מחסני נשק, מערכות מודיעין, סניפי פיתוח של חברות אמריקאיות ועוד שלל אינטרסים של הממשל
בפן הכלכלי והביטחוני (בדיוק כמו טייוואן למשל).
הממשל האמריקאי יודע טוב מאוד שפגיעה בדריסת הרגל הזו במזרח התיכון תחליש באופן מסוים את הכלכלה והביטחון האמריקאי.

אז מה עושים? הרי אי אפשר להחזיק את המקל משני קצותיו. מצד אחד יש הממשל היה מאוד רוצה לתת לבוחריו את מה שהם רוצים (כרגע, הפסקת המלחמה בעזה) ומצד שני, ברור כי כלל הפעולות האלו מחלישות את התמיכה של ישראל בממשל הדמוקרטי ואף גורמת להרבה בכירים בישראל לדמיין מצב בו הם לא תלויים באופן מוחלט בארצות הברית או לכל הפחות להתחיל לחשוב אם וכמה זה משתלם לישראל בפן האסטרטגי.

הפתרון פשוט.

משחררים מס שפתיים כלפי הבוחר על הממשלה הישראלית מצד אחד, ומתחנפים לציבור הישראלי מצד שני.
מבטיחים כי נתמוך ביטחונית בישראל ללא סייג ותנאי למצח, אבל מצהירים ש"יש קווים אדומים".
מכריזים על הצנחת סיוע בעזה, מפמפמים על הגברת סיוע הומניטרי אבל בפועל לא אוכפים או מבצעים פעולות דרסטיות כמו עצירת אספקת תחמושת ואף מגדילים את ייצור טילי מערכת כיפת ברזל.

עם זאת, נראה שהניסיון לצבוע בצבעים שונים את הציבור הישראלי מממשלתו, הוא ניסיון שמזלזל באינטליגנציה של אזרחי ישראל, ואף מתיימר לשכנע בגזלייטינג מתוחכם את הציבור הנבער שהממשלה מנותקת ממנו והוא באמת רוצה מה שהאמריקאים רוצים - כל מה שיביא לשקט פוליטי לממשל הדמוקרטי.


החמור הדמוקרט וישראל


בפועל,

ע"פ סקרים בציבור הישראלי, מבחינת מדיניות (לא פוליטיקה אלא דברים שהציבור חושב שנכון לעשות מול מה שלדעתו אסור לבצע)

מדינית, לפי הסקרים, יש התאמה מאוד גבוהה בין הממשלה למה שהציבור חושב שנכון כרגע.
פוליטית, הקואליציה כרגע מורכבת (כולל גדעון סער שאיגף את בני גנץ מימין) מ76 מנדטים וחברי הממשלה הנוכחית זוכים יחד בסקרים למעל ל80 מנדטים (גנץ, סער, ליכוד, חרדים, עוצמה יהודית).


באשר לשאלת הבחירות, ע"פ סקרי חדשות 12:

  • 70 אחוזים אינם מעוניינים בבחירות לפני סיום המלחמה
  • 70 אחוזים לא חושבים שעל בני גנץ לעזוב את הממשלה (כשבתוך בוחריו של גנץ המספר דומה - 68%).

כלומר, גם נתניהו וגם ממשל ביידן נותנים לבוחרים הפוטנציאליים שלהם מה שהם רוצים לריב עם הצד השני על מה שלדעתם חשוב להם (מדיניות ביטחונית וצדקת הדרך עבור ישראל מול תמיכה בפלסטינים עבור בוחרים דמוקרטיים).
וויכוחים שכאלה, גם אם הם רק לצורך גיוס תמיכה פוליטית, יכולים להתדרדר בקלות למחלוקות אמתיות ולמעשים בפועל.
לכן טוב ייעשה אם יינתן לאמריקאים לשחרר קיטור על ממשלת נתניהו ע"י קטליזטורים כדוגמת יאיר לפיד ובני גנץ באופן מנוהל, כך שהברית המדינית עם ארצות הברית לא תינזק לטווח הארוך.

ניתן רק לקוות שלאחר הבחירות בארצות הברית אותם סנאטורים ובכירים במפלגה הדמוקרטית ינמיכו את הלהבות ועד אז, אדון שומר, משוך ידיך מעל תת המודע של הציבור הישראלי.

יום שלישי, 12 במרץ 2024

משאלות גדולות של אזרח קטן

בימנו, כשמפלגות שלטון מפזרות המון הבטחות בחירות חסרות כיסוי וחסרות מצע, החלטתי לפרסם מניפסט עם כל משאלותיי עבור מדינת ישראל.



הפוליטיקה הישראלית


בעשור האחרון חלה הקצנה של המחנות הפוליטיים בישראל.
אביגדור ליברמן מחרים את החרדים
החרדים מחרימים את יאיר לפיד
יאיר לפיד מחרים את נתניהו
בצלאל סמוטריץ' מחרים את המפלגות הערביות
מפלגת העבודה / מרץ מחרימות את נתניהו

ההתכנסות למחנות אלו הביאה לשיווי לדדלוק פוליטי שהוביל למשבר מתמשך של 5 מערכות בחירות במהלך 4 שנים.
אני כמהה למנהיגים וראשי מפלגות שלא מסכמים את תוכניתם הפוליטית בהבטחה לשבת או לא לשבת עם פרסונה מסויימת
בקואליציה.
מנהיגים אמתיים לראייתי, ידעו להעמיד עקרונות שיצהירו שינסו לקדם ולא יפסלו מועמד כזה או אחר בגלל סיבות פרסונליות.

במציאות הנוכחית הייתי רוצה לראות את בנימין נתניהו, יאיר לפיד, בני גנץ ואביגדור ליברמן מגיעים להסכמות ומקימים יחד ממשלה שתוכל באמת ובתמים להביא לכל השינויים לעיל.

במקום יו"ר מפלגת מרכז מצוי הייתי מצהיר שלא אחרים אף מועמד אחר כל עוד הוא יעמוד בעקרונות אותם אני מנסה לקדם.
בהרכבת הממשלה, אסתפק בניהול מפלגתי תוך אכיפת עקרונות המפלגה על חברי הכנסת ברשימה ופיזור סמכויות ותפקידים בהם הם יעסקו תוך דיווח שוטף.

קואליציה רחבה המתבססת על מספר מפלגות שלכל אחת מהן אין יכולת להפילה לבדה, תסייע להקטנת ההשפעה של עסקנים וסקטורים עם מניעים זרים.


הממשלה


הממשלה תורכב בעיקרה מאנשי מקצוע ולא מפוליטיקאים.

משרדי הממשלה המיותרים או בעלי הסמכויות הכפולות ייסגרו או יוכפפו למשרד על.

משרדי הממשלה אשר יושארו כמשרדי על ובראשותם שרים: 
  1. משרד ראש הממשלה
  2. ביטחון
  3. חוץ
  4. חינוך
  5. משפטים ובטחון פנים בראשות שר נבחר ציבור
  6. פנים בראשות שר נבחר ציבור
  7. אוצר
  8. בריאות
  9. תשתיות לאומיות בראשות שר נבחר ציבור
משרדים שלהם כמה תחומים עם שונות גדולה ינוהלו על ידי נבחר ציבור (שר פוליטי) עם קשר מוכח לפחות לחלק מתחומים אלו.
לאותו שר פוליטי יוכפפו סגני שרים מקצועיים לכל אחד מהתחומים בתוך משרדו על פי הצורך.
השרים יוכפפו וימונו בהסכמת ראשי הקואליציה במהלך הקמת הממשלה ופיטורם ידרוש רוב של 61 חברי כנסת יחד עם הצגת מועמד חלופי.

הקבינט יורכב מראשי מערכת הביטחון ויעביר את החלטותיו לאישור הממשלה על פי החוק.





הכנסת


בניגוד לדעה הרווחת, תפקידה העיקרי של הכנסת הוא לא לחוקק חוקים אלא לפקח על הממשלה.
חברי הכנסת מהקואליציה יקבלו תפקידים משמעותיים בוועדות הכנסת.
לא יעשה שימוש בחוק הנורווגי ובמקרה הצורך ניתן לכבד חברי קואליציה עקשניים כשרים ללא תיק (בתקווה שיגרום להירתע מהכבוד המפוקפק לאור בזבוז כספי משלמי המיסים) או כמשקיפים בקבינט.

מערכת המשפט

  • הפיכת לשכת עורכי הדין לוולונטרית ושינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים כך
  • שופט אחד, ח"כ מהקואליציה, ח"כ מהאופוזיציה, שר המשפטים ונשיא המדינה או יושב ראש הכנסת כיו"ר הוועדה.
  • פרסום סטטיסטיקת ערעורים ומדדים להתנהלות שופטים שונים כאינדיקטור לציבור על התנהלותם.

אוצר, מיסים וכלכלה

  • הורדת גובה מס רווחי הון
  • קצבת זקנה מינימלית בכפוף למספר שנות התעסוקה של המבוטח והיקף המשרה שלו לאורך השנים
  • מלחמה בלתי מתפשרת בהסתדרות וועדי העובדים השונים.
    מדובר בוועדים שמזמן כבר לא מסתפקים בכוחם כדי רק להגן על ציבור העובדים במשק. וועדים אלו מוכנים לשבות גם אם מדיניות הארגון שבו הם עובדים לא מקובלת על דעתם, גם אם מדובר בצעדי התייעלות שמטרתם הצלת חברה בקשיים פיננסיים.
    מספיק היה לראות את יושב ראש וועד ראשות שדות התעופה מכריז על עצירת הטיסות כתגובה לכאורה לאיום על מערכת המשפט כאילו שאיכשהו יש חוקיות לשביתה שכזו וגם אם כן, מסתבר שכל ההכרזה הזו תואמה עם.... הליכוד!



פונה לנתניהו בהוראת נתניהו. פנחס עידן, חבר מרכז ליכוד ויו"ר ועד רשות שדות התעופה, מודיע בשידור חי: "אין יותר המראות, נחיתות כן - המראות לא"


השוויון בנטל


הטלת מס מיוחד על מי שלא שרת שירות חובה (או השלים את שירותו עד גיל 30 או עד שנולדו לו שני ילדים) בגובה 3% מהשכר עד גיל הפטור משירות מילואים. למס זה יהיה סף מינימום בגובה 100 - 200 שקלים בחודש למקרה בו ההכנסה נמוכה או אבטלה.
מס זה לא יכול על מי שלא שירת בגלל שנקבעה לו נכות קשה. שירות לאומי יחשב כשווה לשירות צבאי לעניין זה רק אם יבוצע תחת רשות ממשלתית רשמית.


בינוי ושיכון

ביטול תכניות דירה בהנחה, מענק לרכישת דירת יד שניה וכו'.
בעלות על דירה היא לא יעד ממשלתי. לעומת זאת, מחירי דיור סבירים הם בהחלט כן.
לכן אין היגיון לקחת את כספי המיסים של אזרחים החיים בשכירות ולחלק אותו כפרס בהגרלה. לעומת זאת, הקלות על משקיעים בהשכרת דירות כן יכולה להועיל קודם כל על שוק הדירות לשכירות וכפועל יוצא מזה גם על מחירי הדיור ככלל. 
יש להדגיש כי הורדת מחירי דירות צריכה להימדד מול השכר הממוצע, עליית האינפלציה ומדדים אחרים ולא רק באופן נומינלי.
שוק השכירות גם הוא צריך להילקח בחשבון כחלק ממד מחירי הדיור ולכן יש לפעול להיצע דירות, גם אם הן דירות להשקעה, כל עוד הן מיועדות לשכירות ארוכת טווח.





פנים

  • מתן סמכויות לראשי ערים לקבוע את תעריפי הארנונה למגורים ועסקים תסייע להיצע וביקוש בתחום הדיור ותיתן לראשי הערים שליטה יותר טובה על התקציבים שלהן.
  • בענייני דת ומדינה - החזרת הרפורמה במערך הכשרות


תחבורה

  • הקצאת נת"צים על חשבון רכבים פרטיים
  • הטלת מיסי גודש בגוש דן
  • הורדת מונופול המוניות על ידי הכנסת שירותים כמו אובר ודומיו - אם רבים מנהגי מוניות עוקצים תיירים, מכבים מונה בניגוד לחוק ובאופן כללי לא מפוקחים באופן הדוק על ידי משרד התחבורה, מה הטעם לתת להם מונופול בתחום?
  • הורדת מיסים מרכבים היברידיים וחשמליים אל מול העלאת מס נסועה כדי לאפשר לאזרחים לרכוש רכב מצד אחד אך להסית אותם להעדיף תחבורה ציבורית ביום יום.


חינוך

  • הענקת סמכויות למנהלי בתי הספר לקבוע את תכני הלימוד למעט מקצועות ליבה.
  • תקצוב בתי ספר על פי קריטריונים ברורים ובאופן ישיר למספר התלמידים במוסד.
  • העסקת מורים באופן ישיר על ידי מוסדות לימוד ללא התערבות משרד החינוך, למעט הסמכות הוראה, השתלמויות וועדות משמעת על פי הצורך.








יום ראשון, 10 במרץ 2024

הפתרון לשוויון בנטל

קואליציות קמו ונפלו בזכות או בגלל הכמיהה הישראלית לשוויון בנטל.
מקום המדינה קבוצות תלמידי ישיבה לא התגייסו לשירות החובה וככל שעברו השנים מספרם עלה ממאות בודדות לאלפים רבים.
בנוסף, רוב מוחלט מבני העדה הערבית בארץ אינו נדרש לשרת בצה"ל (למעט חלק קטן מהמגזר הבדואי ומספר מקרים בודדים נוספים).

הציבור הישראלי והתקשורת מחפשים בנרות חיילים שלמדו בישיבות גבוהות וגרים בבני ברק.
אפילו צה"ל כל כך רצה לראות שוויון בנטל עד כדי שזייף נתונים כדי להציג מגמה חיובית של אחוזי גיוס עולים מתוך המגזר החרדי.

בכל כמה שנים ובייחוד לאחר שבית המשפט העליון אסר על הארכתו של חוק טל (חוק עם תוקף זמני שהוארך כל כמה שנים כדי לאפשר דחיית גיוס לתלמידי ישיבות), עולה מחדש סוגיית השוויון בנטל ופורצות הפגנות נגד גיוס לצה"ל.
כל צעיר חרדי שנתקע בלי פטור בתוקף ונעצר על עריקות מזמין הפרות סדרות בסמוך לבתי מעצר וחסימות צירים בירושלים ובבני ברק.

הפתרונות שהועלו ע"י הפוליטיקאים לאורך השנים ניסו לתקוף את הסוגיה הזו והשלכותיה הכלכליות (צעירים חרדים נעולים בישיבות עד שנות ה20 המאוחרות ולא יוצאים לרכוש השכלה או ניסיון תעסוקתי) נעים מגיוס בכוח עד שחרור בני הישיבות מחובת התייצבות בלשכות הגיוס בתקווה שיצאו לעבוד ושאולי בעתיד הרחוק ילדיהם או נכדיהם יתגייסו.

הפתרונות הכוחניים לגיוס החרדים אינם רלוונטיים כיוון שהם יסכימו להיכלא ושלא יתגייסו וכמובן שמצד שני לתת פטור אוטומטי בתקווה שבעוד כמה עשורים אחוזי הגיוס יעלו מעצמם לא יסייע לתחושת העוול הקשה שהציבור הרחב חש בזמן שהוא נקרא להתייצב לשירות.






להלן פתרון הוליסטי אשר תוקף את הבעיה משני הצדדים:


נעילת תלמידי הישיבות עד גיל מאוחר לא מועילה למשק (עבודה בשחור) או לגיוס כיוון שישנן ישיבות מיוחדות אשר מיועדות לתלמידים שאינם עומדים בסף הקבלה לישיבות המבוקשות אשר בהן לכאורה התלמידים באמת לומדים ולו רק כדי "להציל" אותם מציפורניי צה"ל.
אותן ישיבות מתגמלות את התלמידים באי גיוס (ושהייה במסגרת המקובלת על סביבתם) ואת עצמן ע"י יצירת משרות וקבלת תקציבים שונים. נוכחות התלמידים בישיבות אלו לא תמיד נאכפת, מה שמאפשר להם לעבוד "בשחור" (כיוון שגם כך אסור להם).
נדרש להקפיא את גודל הישיבות הנ"ל ואת התקציבים שהן מקבלות, יחד עם הכרה כלשהי בישיבות הגדולות והוותיקות יותר כמוסדות מחקר תלמודי והקפאת מספר התלמידים בהן גם כן.
מדיניות זו תיתפס כפחות אגרסיבית מצד הרחוב החרדי כיוון שאינה נראית כגזרה חמורה אשר פוגעת באופן ישיר במוסדות אלו.

דבר נוסף שיש לתת הוא אלטרנטיבה אמתית לבחורי הישיבה אשר תסייע להם לרכוש השכלה ולצאת לשוק התעסוקה.
לכן נדרש להפריד בין חובת הגיוס ובין ההתייצבות בישיבה. תלמיד בוגר מוסד חרדי הצהיר שהוא לומד בישיבה? תינתן לו דחייה. כמו כן תינתן לו האפשרות לעבוד בצורה חוקית.

פתיחת השער התעסוקתי חייבת להתבצע מול החלת מס על כל פטורי השירות הצבאי.

המס צריך צריך להיות בגובה של 3 אחוזים מהמשכורת (ברוטו) עם מינימום של 200 שקלים שייגבו גם אם התלמיד לא עבד באותו החודש כבזהה לתשלום ביטוח לאומי. את המס ישלמו שכירים ועצמיים עד גיל הפטור משירות מילואים.

המס יהיה כנגד שירות החובה בלבד ומשרת אשר לא סיים אותו (שוחרר מחוסר התאמה או כל סיבה אחרת שאינה נובעת מעצם השירות עצמו) יהיה צריך לשלם חלק יחסית ממנו (אחוזית) בהתאמה למספר החודשים שלא השלים.

היתרון במס הנ"ל הוא שניתן להחיל אותו על כלל הציבור כולל האוכלוסייה הערבית.

בית המשפט העליון יקבל את הפתרון כיוון שהוא ממש דה פקטו יממש את השוויון בנטל.


פתרון משלים נוסף יכול להיות התניית גובה או זכאות קצבאות והטבות שונות בשירות צבאי או לאומי:
  • מחיר למשתכן - דירה בהנחה
  • מענק לרכישת דירות יד שניה
  • נקודות זיכוי מס לתושב ישראל
  • קצבאות ילדים (אשר אינן מיועדות לחיסכון לכל ילד)
זכויות נוספות שניתן וצריך להתנות בשירות:
  • עבודה במשרות ממשלתיות, לרבות חברות ממשלתיות
  • קבלת רישיון לעיסוק במגוון נבחר של מקצועות חופשיים

יש להבדיל בין קצבאות אלו לקצבאות אשר מיועדות לעידוד תעסוקה או קצבאות נכות וכדו'.

אשמח לשמוע את דעתכם!








יום שני, 21 ביוני 2021

מצב התחבורה בישראל

כל מי שמתנייד ממקום למקום בארץ ובייחוד במרכזי הערים, שם לב בקלות שלאחר סגרי הקורונה הפקקים חזרו ובגדול.
הנסיעה מהבית לעבודה באוטובוס או ברכב פרטי מזדחלת ונראה שאם המצב לא ישתנה, בתוך זמן לא רב כולנו נהיה תקועים בכבישים. במאמר זה נסקור את בעיות התחבורה בישראל, נבין את מדיניות הממשלה בנושא, ונסמן את הגורמים השונים לפקקים יחד עם פתרונות אפשריים.


מספר כלי הרכב על הכביש

על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כיום ישנם למעלה משלושה מיליון רכבים פרטיים בארץ.
בכל שנה מספר זה גדל בכ2.5 עד שלושה אחוזים.
זהו נתון מטורף. בהתחשב בכך שרובה של האוכלוסייה בארץ מתרכז בין גדרה לחדרה, ניתן להבין בקלות שאם הגידול השנתי במספר המכוניות הפרטיות לא יצטמצם, נגיע לקטסטרופה של ממש בתוך חמש עד עשר שנים.


גידול במספר כלי הרכב מול פיתוח תשתיות התחבורה לאורך העשור האחרון



נתון זה אינו מפתיע בהתחשב בכך שהכנסות המדינה ממסי הרכב עמדו בשנה האחרונה על 38 מיליארד שקלים (38,000,000,000 !).
לאור זאת, נראה כי נבחרי הציבור והממשלות לאורך השנים (ובראשן ישראל כץ, שר התחבורה הנצחי בעשור האחרון),
ראו בשוק הרכב פרה חולבת. יתר על כן, הגדיל ישראל כץ ובמקום להקצות יותר משאבים לתחבורה ציבורית, הכבישים בארץ "השמינו" ונוספו להם נתיבים על מנת שיוכלו להכיל יותר מכוניות.


הנזק למשק

על פי קביעת בנק ישראל, ארגון הOECD והבנק העולמי, מדינת ישראל היא מדינה מוזנחת תחבורתית.
הפגיעה של הפקקים במדינה משפיעה בתחום הדיור בו מורגש הביקוש במרכז הארץ ובסמוך למרכזי התעסוקה, בתחום הסביבה (זיהום אוויר ממכוניות מונעות שעומדות בפקקים יותר שעות) ובתחום הכלכלי מפאת שריפת דלקים לא יעילה ובזבוז שעות עבודה למשק.

נזקים אלו עמדו בשנת 2016 על 25 מיליארד שקלים, בשנת 2018 על 35 מיליארד ולפי התחזית, בעשור הקרוב הסכום יגדל לכ40 עד 70 מיליארד שקלים (!).
רק כדי לתת פרופורציה, תקציב המדינה השנתי כולו, מוערך בכ480 מיליארד שקלים.

מדינת ישראל חייבת לייצר כדאיות עבור האזרחים לעבור מרכבים פרטיים לשימוש בתחבורה ציבורית.
ניתן לבצע זאת ע"י הגדלת כמות ותדירות קווים מרכזיים, הטלת מיסי גודש והקצאת רחובות במרכזי הערים לתחבורה ציבורית בלבד.


מצב התחבורה הציבורית בערים הגדולות

על מנת שהנוסעים יסכימו לאמץ את התחבורה הציבורית, נדרש לוודא שהיא מהווה אלטרנטיבה.
כיום בכבישים רבים אוטובוסים עומדים בפקקים יחד עם רכבים פרטיים ולא נראה שישנה כדאיות (מלבד כלכלית) בבחירה הציבורית על פני הנוחות שברכב פרטי ממוזג ושקט.

מלבד זאת, אמינות האוטובוסים ורמת השירות של רבים מהנהגים בהם ברמה ירודה עד לא קיימת. קווי אוטובוס לא מגיעים בזמן או שאינם מגיעים כלל. לא נדיר לראות מספר אוטובוסים השייכים לאותו הקו עומדים יחד בכביש וכדו'.

משרד התחבורה נדרש לפתוח את התחרות על חברות ההיסעים בערים הגדולות לתחרות ובו בזמן לייצר פתרונות תחבורה אשר יתאימו בנפרד עבור הפריפריה, שם כדאיות הפעלת הקווים יורדת.



פרבור המדינה

פרבור. זוהי התופעה לה אנו עדים בעשורים האחרונים. לאורך הזמן קמות בישראל שכונות ענק אשר אינן מגובות בתשתיות חיוניות כתחבורה, מוסדות חינוך, מרכזי תעסוקה ומסחר. מדובר במגדלי מגורים אשר מכילים לרוב בין 20 ל 40 קומות, כאשר בכל קומה מתגוררות 4 משפחות. ערים שלמות המשמשות ללינה בלבד.

ניתן לתאר מה קורה בשכונה של עשרה מגדלים כאלו בראשון לספטמבר כשלרוב מדובר בכביש בעל נתיב אחד אשר מוביל אל מחוץ לשכונה.

זהו המצב לאור מצוקת הדיור וטירוף הבניה שמגיע עמה. המדינה מחויבת לתכנן בצורה יעילה את פתוח הערים בתשתיות תעסוקה ומסחר אשר משולבות בצורה יעילה בתוך שכונות המגורים, כך שלא יהיה צורך בנסיעה ארוכה למוסדות החינוך והתעסוקה.


תחבורה ציבורית בשבת

זהו נושא נפיץ, אך יש לציין שכל עוד בתי אב לא יוכלו להסתמך על תחבורה ציבורית בכל יום שיחפצו בה, הם לא באמת יזנחו את הרכב הפרטי. ניתן להגיע להסכמות בנושא זה באופן חלקי ולהביא לפתרונות יצירתיים כגון הפעלה ותכנון קווי שבת באישור הרבנות (יופעלו ע"י אזרחים זרים), הפעלתם בקווים בין עירוניים ואך ורק למקומות ייעודיים (חוף הים, שמורות טבע וכדו') ובכל מקרה לא בהיקף של יום עסקים רגיל.









יום שלישי, 15 ביוני 2021

מה עושים עם רצועת עזה?

ניתן להסכים או שלא להסכים עם רעיון שתי המדינות, לתת דעות לכאן ולכאן אודות תוכנית ההתנתקות, אבל ברור שככל שרצועת עזה מתקיימת כפי שהיא במצבה הנוכחי תחת שלטון חמאס, לא ניתן להגיע להבנות כוללות עם הפלסטינים, אפילו במסגרת חילופי שטחים מהסיבות הבאות:

בעוד שברש"פ מבינים שמדינת ישראל היא עובדה מוגמרת, חמאס מתנהלת במדיניות יוני 67' (שלושת הלאווים) ולא מוכנה להכיר במדינת ישראל.
יותר מכך, ע"פ חמאס היהודים אחראים למלחמות העולם הראשונה והשנייה, ,תועדו בפרוטוקול זקני ציון ועוד עלילות אנטישמיות רבות בגוונים אלו.

מכיוון שכך, כל ניסיון לניהול או סיום הסכסוך ביוזמת ישראל, יחייב פתרון הכולל את הרצועה בתפיסת "עזה תחילה".

המצב הנוכחי


כרגע, מבלי להכנס לנכונותו והסיבות שהביאו לכך, עזה בפועל תחת מצור. מכיוון ישראל, לא ניתן לעבור את הגבול אלא באישור וגם כך רק לא באופן גורף לכלל האוכלוסיה. מכיוון מצרים ניתן לעבור אך ורק דרך מעבר רפיח ובאופן מוגבל תחת פיקוח מצרי אדוק.
מכיוון הים מדינת ישראל מגדירה (כתלות במצב הביטחוני-מדיני) מרחב דיג שאותו לא ניתן לעבור בכלי שיט.

חשמל הרצועה מגיע בקווי מתח מכיוון ישראל ומצרים כאשר ברצועה כיום לא מיוצר חשמל כמעט בכלל.

הרצועה נמצאת במשבר חמור של מחסור במים לאור מיצוי מי התהום ע"י התושבים בשאיבת בארות והמלחתם ע"י מי ים כתוצאה ישירה לכך.

קצב גידול האוכלוסייה המהיר ברצועה מצמצם את האדמות החקלאיות שניתן לעשות בהן שימוש.


חמאס, ארגון טרור אשר שולט ברצועה עושה השתדלות לקבל תמיכה מהאוכלוסייה המקומית ע"י מתן שירותים ציבוריים אך בדרך כלל כאשר אינו מצליח לעמוד בכך כתוצאה מניהול כלכלת מלחמה מול מדינת ישראל, פונה לחימום המצב הביטחוני.

מצד מדינת ישראל ההתנהלות מול הרצועה עד כה הייתה במדיניות של כיבוי שריפות והכלה של המצב.
במקרה של התחממות, בד"כ התגובה הצבאית היא מוגבלת וכאשר ישנו לחץ מהציבור, מגיעה תגובה חריפה יותר אשר מלבד צמצום היקף הכוח הצבאי של החמאס באופן זמני, לא מביאה לתוצאות ארוכות טווח או הישגים תודעתיים ברורים.

בשגרה, מדינת ישראל נוהגת במדיניות הומניטרית במסגרת המצור ומאפשרת העברת כספים לרצועה (לחמאס), מזון וסחורות דרך מעברי הגבול. כאשר ברור כי התחממות בגזרה והעימות הקרוב מול החמאס הם עניין של זמן.



פעולה צבאית בעזה - כרוניקה של כיבוי שריפות
תקיפה צבאית בעזה - כרוניקה של כיבוי שריפות


על כן, מוצעת מדיניות ארוכת טווח אשר מטרתה לפתור באופן הדרגתי את המצב ברצועה:


הסברתית:

כרגע הסכסוך עם חמאס מושך תשומת לב תקשורתית באופן שאינו פרופורציונלי לסוג, משך ואופי הסכסוך אל מול סכסוכים אחרים בעולם בכלל ובמזרח התיכון בפרט.
רוב רובה של ההתעסקות התקשורתית ברצועה נובע מיכולתם של כתבים זרים להיכנס אל תוך הרצועה בקלות ללא צורך בשהייה ארוכה בתחומה. כתב יכול להתגורר בישראל ולהגיע באופן יומיומי לסקר את העימותים מול חמאס תוך סיכון נמוך.

על מדינת ישראל לצמצם מעבר של כתבי חוץ מתוך הרצועה חזרה לישראל ולהקשות על צעדיהם בצורה שתביא אותם לדילמה בין נוחות חייהם במדינה ובין הקטסטרופה שיחוו בתוך הרצועה לאורך זמן.

ניתן לחזות כי רובם של הכתבים יישארו בארץ ויסקרו את הנעשה מתוך תחומיה של המדינה ולא מתוך הרצועה, מה שיגביל את זרם תמונות ההרס במהלך מבצעים צבאיים. 



מדינית:

כיום רובם של תושבי הרצועה מעוניינים לעזוב אותה לטובת חיים טובים יותר במקום אחר. אזרחי הרצועה המשכילים ובעלי האמצעים אכן הולכים בכיוון זה. אך מדובר במשימה קשה בהתחשב במדיניות מצרים במעבר רפיח.
ע"מ לעבור בגבול נדרש תשלום של 1500 דולר ויש להיכנס לרשימת המתנה ארוכה מאוד.

על ישראל לנצל את המצב הכלכלי הקשה ברצועה ולסייע להגירה שלילית ממנה למדינות אחרות במספר תחומים:

1. יצירת הסכמים עם מדינות לקליטת המהגרים

הקשרים החדשים שישראל יוצרת עם מדינות אפריקה מאפשרים הסכמי הגירה תמורת מתן סיוע צבאי וכלכלי.
מדינות אלו יהוו תחנת ביניים להגירה לכיוון אירופה וצפון אמריקה.

2. סיוע למהגרים

על מדינת ישראל לעודד את המהגרים מהרצועה ולאפשר להם להגיע למדינות היעד במערך היסעים וטיסות.
כל מהגר יקבל סל הגירה הכולל העברה למדינת היעד, סכום כסף (1500 - 2000 דולר) וסיוע בהעברת רכושו לשם או רכישתו ממנו במידה ויהיה מעוניין בכך.

3. שיווק ההגירה השלילית לאוכלוסייה ברצועה

יש לגייס את השב"כ להקמת מערך סוכני הגירה אשר יתאמו עם המהגרים את כלל הפרוצדורות ויפיצו את האפשרות הנ"ל בשיטת "חבר מביא חבר" עבור כלל המהגרים.

ככל הנראה במידה והתוכנית תצליח, חמאס תאסור על יציאת תושבים מהרצועה. נדרש יהיה להתכונן לכך מראש ולייצר חלופות אשר יאפשרו את המשך התוכניות בניגוד למדיניות חמאס.


במידה ואוכלוסיית הרצועה תצטמצם לכ100,000 - 250,000 איש, ניתן יהיה לספח חלקים ממנה במסגרת סכסוכים מוגבלים וללחוץ על חמאס והאוכלוסייה צבאית ומדינית על פי החלטות הדרג המדיני בישראל.

לאחר מכן ניתן יהיה לפתוח את גבולות הרצועה ע"פ מדיניות ישראל, יצירת מקומות תעסוקה לפלסטינים והקמת מפעלים בשת"פ הרש"פ ובכך תהפוך חמאס ללא רלוונטית.


יום שלישי, 1 ביוני 2021

כמו ממשלות אחרי הגשם

"בהתאם לסעיף 13 (ב) לחוק יסוד: הממשלה, ולאחר שהוטל עלי להרכיב ממשלה, אני מתכבד להודיעך כי עלה בידי להרכיב ממשלה, אותה אבקש להביא לאישור הכנסת בהקדם"

מילים שרבים מתומכי הימין לא האמינו שישמעו יוצאות מפיו של לא אחר מיאיר לפיד.

האקלים הפוליטי, האיבה, דעת הקהל והחלטותיו של נתניהו עזרו במידה רבה להגשים את המציאות הזו.


נפתלי בנט

לאחר שהפך ל"Persona non grata" בבית ראש הממשלה, נפתלי בנט נדחף בידי נתניהו עצמו לבצע מהלך עם לפיד.

זוהי לא פעם ראשונה בה בנט מקבל "קידום" כעין זה כפועל יוצא מרדיפה של נתניהו.

ב2008 בנט הועף (ע"פ פרסומים שונים, לדרישת שרה נתניהו, לאחר ששמעה כי שולמו להם כספים כנגד הוצאות שונות במהלך מחאת המילואימניקים) מלשכת יושב ראש האופוזיציה ועושה את דרכו לראשות הבית היהודי לאחר שמונה למנכ"ל מועצת יש"ע והקים עם איילת שקד את תנועת "ישראל שלי".

ב2013 בנט ושקד לא מוזמנים למו"מ עם מחזיק המנדט להקמת הממשלה, נתניהו ונאלצים לשלב ידיים עם לפיד ב"ברית האחים" בכדי להיכנס לממשלה.

כיום, לאחר שבנט מבין כי נתניהו לא יוכל להקים ממשלת ימין בלית ברירה כצעד אחרון לפני הליכה לבחירות בפעם החמישית, הוא משלב ידיים בשנית עם לפיד ותומך בהקמת ממשלת השינוי.


גדעון סער

גדעון סער, אחד הח"כים הבולטים בתנועת הליכוד מונה ע"י נתניהו לשר החינוך ולאחר מכן כשר הפנים. כמנהג נתניהו, למנות את אנשיו כך שלא יבלטו בתקשורת ויאיימו עליו פוליטית בטווח הארוך, סער נשרף אוטומטית ופרש זמנית מהחיים הפוליטיים. כעת, לאחר שחזר לליכוד והתמודד מול נתניהו על ראשות התנועה והפסיד, נתניהו נקם בו ולא מינה אותו לשר בממשלה למרות ששובץ במקום ה-5 ברשימת הליכוד אשר קיבלה בממשלה 15 תיקים.

יחד עמו פרש מהליכוד זאב אלקין אשר מונה ל"שר המים". תפקיד מאכזב ומשפיל אשר לא היה קיים עד אז.

סער לא מוכן לשמוע על ממשלה בראשותו של נתניהו ומכל מקום לא מסכים לשבת תחתיו בשום מצב.


בני גנץ

גנץ קבל מנתניהו הצעה לרוטציה (שוב) וסירב לאור חוסר אמינות הצעה ואכזבות קודמות בישיבה עם נתניהו בממשלה.


מילה על נתניהו

  • נתניהו מכריז ומזהיר על הסכנות אשר ממשלת שינוי בשותפות עם מרצ, העבודה, לפיד והרשימה הערבית (רע"מ), אך שוכח מספר נקודות:
  • נתניהו ישב עם לפיד והעניק לו את משרד האוצר בשנת 2013.
  • נתניהו ניהל מו"מ עם הרשימה הערבית המאוחדת מיד לאחר שקיבל את המנדט אך לא הצליח להקים עימם ממשלה מכיוון שמפלגת הציונות הדתית סירבה לתמוך בממשלה זו.
  • נתניהו הבטיח בקולו שלא ייתן את ידו לממשלת רוטציה מכל סוג ומחנה במערכת הפוליטית. לאחר מכן הציע רוטציה משולשת (?!) לסער ובנט. סער למוד האכזבות מנתניהו סרב מידית לפתרון המגוחך.
  • אם נתניהו כל כך חרד מממשלת השינוי ומסכנותיה, הוא מוזמן ליישם את הפתרון הבא:

נתניהו יוותר על כיסא ראש הממשלה לטובת בכיר בליכוד כדוגמת אדלשטיין או ברקת, ובמקום זאת ינהל את הקואליציה או תפקיד משמעותי אחר שהחוק מתיר לנאשם בפלילים.

יחד עם הליכוד "הבלוק" הכולל את החרדים והציונות הדתית יתמכו בהקמת ממשלה זו.

גדעון סער יסכים מידית להיכנס לממשלה זו ויביא עמו את בנט.

בני גנץ לא יסרב להיכנס גם כן לקואליציה מסוג זה.


  • סך המנדטים: 73
  • רוטציות: 0
  • מנדטים לתיק (יעילות פוליטית): 3~


לא עדיף לטובת המדינה?




יום חמישי, 19 בנובמבר 2020

תרבות האונס על פי אדיר מילר

בקיץ האחרון התבשרנו על אונס קבוצתי אכזרי ומזעזע אשר התרחש באילת.
למי שלא היה מעודכן בנעשה במדינה באותה העת, נזכיר כי המקרה המדובר עסק בצעירה שהגיעה עם חברתה לאילת ובזמן שהייתה שם, שתתה אלכהול בכמות גדולה. בגיר שהבחין בה ניצל זאת ובעוד מציג את עצמו כחובש, הכניס אותה לחדר מזדמן במלון וביצע בה אונס יחד עם חברו ומספר צעירים ובגירים נוספים אשר שהו במקום כאשר חלקם ביצעו בה מעשים מגונים וחלקם השתתפו באונס באופן פעיל.

הזעזוע העיקרי בתקשורת היה מתיאור אחד הצעירים שנכחו במקום ומסר כי "יותר מ-30 בחורים קיימו עמה יחסי מין".
החברה בארץ הזדעזעה במיוחד והמשפט שהדהד בכל מקום היה "30 גברים עמדו בתור".

כל אנשי התקשורת תהו מה עבר לאותם אנשים בראש בזמן שהמתינו בתור לפגוע באותה הנערה. ומדוע אף אחד לא חשב לרגע שנעשה פה פשע חמור.

ראשית נסתייג מהצורך לנסות ולהבין עברייני מין אכזריים.
מה שכן ננסה להסביר, הוא את הרקע לאלימות מינית באופן כללי בחברה.
באופן כללי, ניתן לדרג את האלימות המינית במדרגות שונות בחומרתן:

  1. אווירה מטרידה
  2. הטרדה מינית
  3. מעשים מגונים
  4. אונס
בדרך כלל עבריין אינו מגיע ל"פיק" של פשע חייו ביום בהיר. מדובר בתהליך של הסלמה בו הוא "מתרגל" ונהיה "אדיש" לחוק, לזולת ולנורמות החברתיות באופן כזה או אחר.

לאור ריבוי מקרי ההטרדות, המעשים המגונים והאונס בארצנו, יש לתהות האם ניתן להניח כי אנו חיים כיום באווירה או סביבה מטרידה?

לעניות דעתי, התשובה היא בהחלט כן.

אדיר מילר, קומיקאי ויוצר ידוע אשר אחראי למספר יצירות טלוויזיוניות מצליחות במיוחד, בניהן צומת מילר ורמזור,
לא נמנע מלבזות נשים בתסריטיו.

בצומת מילר הציג סיטואציה שבה הוא משפיל מורה של ביתו על מנת לבדוק אם היא לוקחת חלק במועדוני BDSM.
בסדרה רמזור, הציג סיטואציה בה הוא מצלם את חברתו ללא הסכמתה במכשיר סלולרי, השתמש בבדיחות בספר "כל אחת והאות שלה" מאת האנס המורשע משה קצב כאילו פגיעה מינית היא דבר שיש להתייחס אליו בהומור וגולת הכותרת:

בפרק 4 בעונה הראשונה של רמזור, פרק בשם "מגה חברותית",
אדיר מציג בחורה אשר מקיימת יחסים עם שני גברים בעוד מספר גברים נוספים ממתינים בתור על מנת לשכב עמה.





בצפייה בקטע הנ"ל ניתן להבין גם ללא שום מאמץ מה עבר לאותם גברים במלון הים האדום באילת בראש בעודם ממתינים לתורם באונס מזעזע. פשוט הם הניחו כי מדובר בבחורה "מגה חברותית".

מעניין מה נשים פגועות חשבו כשצפו בפרק. מילר בסדרה "רמזור".

בעידן בו דיסני עוברת על סרטי האנימציה שלה ומצנזרת קטעי גזענות וכדו' מצופה מ"קשת" לעבור על ספריית התוכן שלה ולצנזר את פרקי הסדרות אשר עומדים כאות קין לתקשורת ולגופי המדיה בישראל או לכל הפחות להוסיף הבהרות ליצירות בהן היא מדגישה שהיצירה נוצרה בתקופה שבה לכאורה החברה התייחסה לנושא בצורה אחרת.

מאדיר מילר מצופה לבצע חשבון נפש נוקב ולצאת בעצמו נגד יצירות שפרסם בהן הוא השפיל, ביזה והחפיץ נשים ולהתנצל על הטעם הרע שבהן כתב אותן.




יום חמישי, 15 באוקטובר 2020

נתניהו ובנט במערכה שבין הבחירות

לאחרונה שורר אי שקט במחנה "גוש הימין" אשר אותו הרכיבו עד לא מזמן הליכוד ומפלגות הלוויין מהימין.
אחת ממפלגות המחנה היא "הימין החדש" בראשות נפתלי בנט, החלה לטפס בסקרי המנדטים והחלה לאיים על האח הגדול - הליכוד בראשות בנימין נתניהו.



השבר היה קיים מאז ומתמיד מתחת לפני השטח. עוד לפני שבנט החל להעמיד את עצמו להצבעת הבוחרים הוא נזרק על ידי משפחת נתניהו מלשכת ראש הממשלה במהלך שנת 2005, וזאת לאחר שניהל עבור נתניהו את "מחאת המילואימניקים" - מחאה אשר הביאה לעליית הליכוד לאחר מלחמת לבנון השניה.

בנט הובא ללשכת נתניהו ע"י איילת שקד ונזרק יחד עמה לאחר שדרשו החזרים על פעילות וולנטרית עבור נתניהו, במהלכה השקיעו משאבים אישיים.

לאחר בחינת מספר אופציות, בנט ושקד חברו למפלגת הבית היהודי בחסות חבר הכנסת אורי אורבך ז"ל וזו קיבלה את קולותיהם של 12 מנדטים בבחירות 2013.

מאז החל תהליך של התמרכזות הליכוד בראש מחנה הימין כאשר מסביב חגות מפלגות החרדים,  הציונות הדתית וישראל ביתנו.
עד כה לאורך השנים הסכסוך בין בנט ונתניהו נשאר מאחורי הקלעים ולא קיבל ביטוי של ממש מעבר לפרשנויות שונות בכלי התקשורת.

עם הקמת הממשלה ה-35, הגיעה מערכת היחסים בין נתניהו לבנט ושקד לשיא חדש אשר קיבל ביטוי בהשארת מפלגת הבית היהודי באופוזיציה, וזאת על אף תמיכתה ללא סייג בנתניהו והליכוד לראשות הממשלה בתמיכת כל "בלוק הימין".

בנט, אשר נזרק לספסלי האופוזיציה, החל בקמפיין אגרסיבי אשר הציג לציבור את כשלי הממשלה, ביקר את צעדיה והביא אלטרנטיבות מעשיות לכל החלטה ומדיניות שלה.

קמפיין זה ניתק למעשה את מפלגת הימין החדש (אשר ממנה הליכוד גרע את ח"כ רפי פרץ עבור התיק לענייני ירושלים ומורשת) מהבלוק והציב אותה כאלטרנטיבה שלטונית ימנית, לראשונה מזה שנים בממשלות ישראל.

מבחינת נתניהו והליכוד מדובר במצב חדש אשר מביא איתו שבירת מוסכמות בתוך הליכוד ומחוצה לו.

בתוך הליכוד:

  • שרי הליכוד הבכירים מתחילים להפנים שטיפוס בדרגות מנהלת נתניהו לא תביא בהכרח לקבלת תיקים בממשלה. ראשון להראות מגמה זו הוא שר האוצר ישראל כץ, אשר החל להתנגד לנתניהו ולאותת למתפקדי הליכוד שהפסיק להוות חותמת גומי שלו.
  • חברי המפלגה ברובם הפסיקו להתבטא בתקשורת באופן עיוור בענייניו המשפטיים של ראש הממשלה.
מחוץ לליכוד:
  • החלה מגמה של תמיכה בבנט כמחליף אפשרי לנתניהו מגמה זו סוחפת אחריה מצבעי "רק לא ביבי" רבים אשר מקווים לראות את בנט מביא להפלת שלטון נתניהו. מצביעים אלו אינם מצביעים אידאולוגיים אלא מתכנסים בכל מערכת בחירות סביב המועמד אשר בעל הסיכוי הרב ביותר להחליפו.

בנוסף לכך, החלה פעילות של הליכוד לצייר את בנט כשמאלן, חתרן ואדם שאין לסמוך עליו ניתן להבחין בהתנהלות זו במספר מקרים אשר לאחרונה עלו בתקשורת:
  1. האשמת נתניהו את בנט  - יחד עם ראשי מפלגות האופוזיציה בהמרדה נגד הנחיות משרד הבריאות בקורונה
  2. הדגשת הימין החדש כחלק ממפלגות השמאל בכל פניה אליה יחד עם המפלגות הערביות אשר יושבות יחד באופוזיציה
  3. הדגשת הצבעות אי אמון בהן השתתפה מפלגת הימין החדש כפעולות המכוונות להפלת ממשלת ימין
  4. שימוש באמצעי התקשורת להעברת מסרים על פיהם בנט ייקח את קולות מצביעיו ויחבור באופן עיוור לנתניהו, וזאת על מנת להרחיק ממנו את המצביעים שבני גנץ איבד.
ניתן לצפות שככל שהימין החדש תתחזק בסקרים, ההתבטאויות נגדה ונגד בנט בראשה יהפכו יותר ויותר תכופות וקשות.
מעניין יהיה לראות כיצד יגיבו לכך במפלגתו של בנט, את מי יאיישו עכשיו כאשר גם המקום ה21 ברשימתם הופך לריאלי וכמובן איך הלחץ בתוך הליכוד לאור המגמות יגדיר מחדש את כוחו של נתניהו במפלגתו שלו. 

יום שלישי, 15 בספטמבר 2020

ממשלת קורונה בהרדמה חלקית

מיד לאחר פתיחת המשק עם דעיכת הגל השני של הקורונה, ממשלת ישראל ביצעה טעויות קריטיות במספר תחומים:

ניהול המגיפה

חזית מפולגת מול הציבור בישראל
קווי היסוד המרכזיים של ממשלת ישראל ה-35 עסקו בניהול משבר הקורונה. הממשלה החליטה עם הקמתה על הקמת קבינט אשר יטפל בכל הסוגיות הנגזרות מהמשבר. בניגוד לרעיון היפה והתמים, הקבינט שהוקם לא הכיל את כלל השרים הרלוונטיים לקבלת החלטותיו ובפועל ישבו בו מקורבי רוה"מ וחברי ממשלה אשר להם מנופי לחצים על נתניהו. לכן לא מפתיע ששר המדע נוכח בו לעומת שר החינוך שמשום מה הוחלט כי הוא אינו רלוונטי לניהול המשבר. במצב שנוצר אין זה מפתיע כי נוצרו ארבעה מחנות פוליטיים אשר אינם מתואמים זה עם זה:

  • חברי הקבינט מטעם הליכוד ובלוק הימין לשעבר
    מדובר במקורבי ראש הממשלה אשר מגבים את החלטות הממשלה באופן אוטומטי ועיוור. שר האוצר ישראל כץ מהווה דוגמה מצוינת לכך ורובן המכריע של החלטותיו אינן עצמאיות ומייצגות את דעותיו של נתניהו בלבד.

  • חברי הקבינט מטעם מפלגות שמאל-מרכז
    לאחר שחברו לממשלה בטענה לטיפול במשבר הקורונה, טבעי שבני גנץ, גבי אשכנזי ועמיר פרץ אינם אלא קבוצה של דחלילים אשר השיגו את מטרתם הראשית: ישיבה בממשלה.
    מרגע זה והילך, הדחף היחיד שלהם הוא לנהל את עצמם בתוך החלטות הקבינט בצורה כזו שהציבור לא ישכח מהם לחלוטין.
    לכן טבעי שהם יהוו כגלגל חמישי בתהליכי קבלת ההחלטות בממשלה בכלל ובקבינט הקורונה בפרט. הדבר גורם לניפוח תקציבים, עיכוב בתהליכי קבלת ההחלטות וסרבול החלטות הממשלה כך שאין היגיון ואחידות בהנחיות וההגבלות שמתפרסמות מטעם הקבינט.

  • דוגמה לחברי קואליציה אשר אינם בקבינט באופן תמוה:
    1. יואב גלנט
      שר החינוך. רלוונטי למצב כיוון שכל החלטה על מערכת החינוך רלוונטית למשק הישראלי באופן ישיר.
    2. מירי רגב
      שרת התחבורה. רלוונטית במיוחד לאור ההדבקות בתחבורה הציבורית והוצאה לפועל של הגבלות הקורונה בהיבט הסגרים וצמצום הפעילות במשק.
    3. יואב קיש
      סגן שר הבריאות. לא מתקבל על הדעת שאינו מכהן בקבינט. ככל הנראה אינו חבר בקבינט רק כדי לספק חברי קואליציה נוספים אשר הודרו ממנו.
  • חברי האופוזיציה
    חברי האופוזיציה מסוגלים להיכנס בקלות לוואקום המנהלי שנוצר מסרבול קבלת ההחלטות בקבינט ומגיבים לו בשלוש דרכים, כל מפלגה בדרכה:
    הצעת אלטרנטיבות להחלטות הקבינט ע"י ביצוע מחקרים, פגישות עם הציבור, גיבוש מדיניות אלטרנטיבית והצגתה לציבור ולממשלה כתוכנית פעולה סדורה אשר ניתנת למימוש.
    העמקת אי האמון בין הציבור לממשלה ע"י הצגת חסרונות ההחלטות ותליית כל קשיי המשבר באחריות הממשלה. זוהי דרך פעולה מצוינת עבור מי שמעוניין לפגוע ביחסי הציבור של הממשלה, אך אינה מתאימה למשבר לאומי וגורמת רק נזק אל מול תועלת מינורית בלבד. אביגדור ליברמן עושה שימוש בדרך זו כאשר הוא קורא לציבור שלא להישמע להנחיות משרד הבריאות.
    רפיון ידיים - מפלגות וחברי כנסת אשר אינם פועלים בנושא. כל נבחר ציבור אשר אינו פועל לטיפול במשבר, בין אם מתוך הקואליציה ובין אם מבחוץ חוטא לתפקידו לא פחות מאלו אשר פוגעים באמון הציבור בממשלה.



חוסר מוכנות ליום שלאחר פתיחת המשק

ניתן להבחין בשלושה תהליכים אשר מובילים את הלך הרוח בציבור.

  1. תחושת הפליה בעת הטלת מגבלות מקומיות
  2. הבחנה כי אין טיפול והתמצאות של מקבלי ההחלטות בכלל תחומי החיים בישראל כגון תרבות, ספורט וקיום אירועים שונים כדוגמת שמחות משפחתיות או כנסים ומסיבות.
  3. תסכול לאור אכיפה סלקטיבית של משטרת ישראל.
מלמד סוגיית האכיפה והמגבלות, ניתן גם להתמודד מול המגיפה באמצעות מניעת הדבקות.
על הממשלה היה להקים מערך בדיקות וחקירות אפדימיולוגיות בזמן הסגר הראשון אשר היה יכול למנוע גידול שכזה בתחלואה.
ניתן היה להכשיר מאות מובטלים לעבודה במערך החקירות וכך להביא לשיקום מהיר יותר של המשק.
עוד ניתן לנצל את הסגר הקרוב לנושא.

טיפול כלכלי במצב

מעט לאחר תחילת החזרה לשגרה בחודש יולי בנימין נתניהו הכריז על  חלוקת מענק של 750 שקלים לכל אזרח בישראל בטענה שהמהלך יביא להנעת המשק. לאחר ביקורת ציבורית אודות חלוקת הכסף חסרת האחריות, המענק צומצם וחולק "רק" לבעלי הכנסה הפחותה מ 649 אלף שקלים בשנה. מדובר בלא יותר ממהלך פופוליסטי שמרגיש לציבור יותר כמו כלכלת בחירות מאשר מהלך להנעת המשק. אזרחים בעל הכנסה גבוהה ימשיכו לחיות באותו האופן אשר הם רגילים אליו, בעוד השכבות החלשות באוכלוסיה לא יוכלו לעשות שימוש בכסף לאור חובות קיימים ופחד מפני המשך תקופת האבטלה.

בנוסף, הוחלט על תשלום דמי אבטלה לכל שכיר אשר יצא לחופשה ללא תשלום או פוטר בתקופת הקורונה.
מדובר בטעות אשר גורמת לרובם של המובטלים להחליט להישאר בבית ולא לחפש עבודה כאשר בין כה וכה הם יקבלו דמי אבטלה לא מבוטלים מהביטוח הלאומי.
מעסיקים רבים מתלוננים על המצב אשר מונע מהם לחזור לתפוקה מלאה בפסי הייצור. בנוסף מדובר בהפליה בין אזרחים שפוטרו לבין אלו שהמשיכו לעבוד.


ספינים ותרגילים על חשבון הציבור

הסכם השלום עם איחוד האמירויות
עם כל הכבוד להסכם השלום ולאלו שיגיעו אחריו, מדינת ישראל לא הייתה בסכסוך עם מדינות אלו ואף קיימה שיתוף פעולה אסטרטגי עם מדינות אלו. כמובן שההסכם מבורך ומביא תועלת מדינית מול הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אך בסופו של דבר, בעת הזו, רצוי היה לעסוק במשבר הקורונה בלבד ולצאת לתהליך שלום בתקופה בה האימפקט הציבורי והעולמי אליו היה גבוה יותר.

האשמת הציבור ומפלגות האופוזיציה
לאחר ירידת מפלגות הקואליציה בסקרים, נראה כי החל טרנד של האשמת כל מי שאינו משתייך לממשלה באחריות למצב.
ניתן היה לראות זאת באמירות מצד מקורבי רוה"מ, צחי הנגבי ונתן אשל בהאשמת הציבור בבכיינות ואי עמידה בהנחיות משרד הבריאות. בנוסף ראש הממשלה קרא במכתב לראשי המפלגות באופוזיציה לנהוג באחריות ולא לקרוא לציבור למרוד בהנחיות הממשלה, על מנת לגרום להם להכחיש את האשמותיו בתקשורת.

רק נזכיר שהציבור בתחילה התנהג וברובו עדיין מתנהג באחריות.
אך חלה הידרדרות משמעותית במשמעת להנחיות מהסיבות הבאות:

  • אין אכיפה כמעט ביחס לגודל האוכלוסיה מצד הרשויות על שמירת ההנחיות כגון מסיכה, ריחוק חברתי, מעקב אחר מבודדים ובתי עסק לרבות מלונות ואולמות אירועים.
  • גם כאשר מונחות לפני המשטרה ראיות חד משמעיות להפרת הנחיות כגון מסיבות קורונה מצד מובילי דעת קהל מכל זרמי החברה הישראלית ופוליטיקאים, לא ננקטים צעדים משמעותיים כנגד העבריינים. הציבור אינו עיוור ופועל בדיוק על פי המסרים שהוא מקבל. גם אם הם לא רשמיים.
  • דוגמה אישית מצד גורמי אכיפת החוק - מסיבות קורונה בהשתתפות שוטרים. מדובר באבסורד.

משפטי נתניהו
נראה כאילו הדבר היחיד שחשוב לציבור הוא המצב המשפטי של ראש הממשלה.
מסיבות עיתונאים מצידו, מסיבות עיתונאים מצד בני גנץ והודעות לתקשורת מצד כל מי שמחזיק בדעה כלשהי על המצב ועל החשיפות של מחדלי החקירה כאילו זה הנושא היחיד שעל הפרק.
ראוי שהתקשורת תתעסק בזה ותבקש לדעת את עמדות אנשי מפתח בפרקליטות ובמשטרה.
לא ראוי שראשי הממשלה יצאו בהצהרות ויתעסקו בנושא פוליטי לחלוטין בזמן שהמדינה קורסת.

יום ראשון, 5 ביולי 2020

צחי בלי הפסקה

ביום שישי (03.07.2020) השר צחי הנגבי התראיין בתוכנית הסמי-אקטואלית, "אופירה וברקוביץ" המשודרת בערוץ 12 (קשת).
ראשית, נשאל הנגבי אודות מצבו הפוליטי מול ראש הממשלה ומהות תפקידו בממשלה המנופחת כשר ללא תיק.

הנגבי השיב כי במקום לפצל תפקידים וליצור עוד ג'ובים, הוא כשר ללא תיק מאחד תחתיו נושאים רבים ש"מדברים לנשמה של האנשים הציונים והאידיאליסטיים". כאן הנגבי גם הרחיב באילו נושאים מדובר:
  • החטיבה להתיישבות
  • המכינות הקדם צבאיות
  • השירות הלאומי אזרחי
  • רשות האכיפה במקרקעין
  • הגרעינים התורניים
הנגבי הצהיר שהמשרד שיאגד את כלל הנושאים הנ"ל ועוד רבים אחרים יקרא "משרד ההתיישבות" והכריז "ציונות 2020".

מספר תהיות לגבי המשרד ושלל תפקידיו:

  1. מה לשירות הלאומי ולהתיישבות?
  2. אם המשרד החדש הוא בניגוד ל"פיצול משרדים קיימים", אז למה שלא יועברו כלל הגופים הנ"ל למשרדים קיימים? 
    • גרעינים תורניים ומכינות קדם צבאיות למשרד החינוך? 
    • רשות האכיפה במקרקעין והחטיבה להתיישבות למשרד השיכון? 
זחיחות שמובילה להתרסקות. הנגבי מתראיין.


בסופו של דבר נראה שמדובר בגוף לכאורה ממלכתי שמטרתו בפועל אינה ממלכתית כלל, אלא להתוות מדיניות מאוד ספציפית של צד מאוד מסוים במפה הפוליטית (גרעינים תורניים נראים פחות רלוונטיים לאזרחים חילוניים או דרוזים, שלא לדבר על מוסלמים).

מה שנותר להסיק מהמשרד שהקמתו הפתלתלה נתנה אורכה למשרתו הלא נחוצה של צחי הנגבי כשר בממשלה ללא תחתית היא שכל תוחלתה היא לפנק את מר הנגבי במשכורת אשר אליה הוא התרגל מאז היכנסו לממשלה בשנת 2016.

בהמשך הראיון הגדיל הנגבי לעשות ובהתייחס למצב במשק ענה ש"השטויות שלאנשים אין מה לאכול – זה חרטא" ולאחר הסערה שהחלה באולפן הנגבי המשיך והתעקש כי זו דעתו.

זו לא פעם ראשונה שהנגבי מועד בלשונו ואנו חוזרים וממליצים לו שלא להתראיין ולהישאר מתחת לרדאר עד לפריימריז הבאים בליכוד. 

בסופו של דבר מדובר בנבחר שהצביעו לו 23,000 איש אשר מייצגים כ19 אחוז מחברי הליכוד, כשבפריימריז ניתן לבחור כ12 מועמדים בטופס. נשאיר לקורא להחליט לבדו מה היה מקומו של צחי הנגבי ברשימת הליכוד אילו בטופס היה ניתן לבחור רק עשרה או שמונה מועמדים.

לסיום, מילה על התייחסותו של הנגבי לתפקידו ה"מאכזב" בממשלה הנוכחית כשר ללא תיק:

מי שהורשע בעדות שקר, בגד בערכי מפלגתו ובבוחריו כשהצביע בעד תוכנית ההתנתקות ועבר למפלגת קדימה עבור קידום פוליטי, נסע לחו"ל במהלך מלחמת לבנון השניה בעודו מכהן כיו"ר וועדת החוץ והביטחון ולא מפסיק למעוד בלשונו אפילו מול מראיינים כמו אופירה אסייג ואייל ברקוביץ, צריך לעשות חשבון נפש ולהבין שנתניהו עושה עימו ועם מפלגת הליכוד חסד כשלא נותן למר הנגבי לעוף קרוב מידי לשמש.

יום שני, 9 במרץ 2020

השלכות הקורונה על החיים בישראל

עם פרוץ הקורונה בישראל, ניתן להבחין במספר תהליכים אשר ילכו ויתגברו עם ההחמרה במצב התחלואתי.
תהליכים אלו אינם מבודדים ומשפיעים באופן ישיר על תחומי חיים מקבילים ואחד על השני. ככל שיתגברו לכשעצמם וכן על ידי עליה במספר הנדבקים בארץ.

מגפה פוליטית

עם התרחבות היקף הנדבקים בארץ והירידות במדדים השונים בבורסה, ישנו סיכוי לא רע להקמת ממשלה בישראל.
הנגיף עשוי לשמש כתירוץ די משכנע למספר לא קטן של חברים מהכנסת ה-23 לרדת מהעצים ולהתחיל למנוע את הקטסטרופה שהתקשורת מפמפמת אודותיה כבר שבועות. מסומנים עיקריים לכניסה לממשלת נתניהו באופן זמני לפחות, הם אורלי לוי-אבקסיס והצמד הנדל-האוזר מרשימת כחול לבן.
כמו כן, לא מן הנמנע כי תוקם ממשלת אחדות רק לשם העברת התקציב ותקנות חירום באופן יעיל, מה שיסלול את הדרך להקמת ממשלה קבועה בהמשך הדרך. 

ימנע בחירות נוספות? נגיף הקורונה


פאניקת הקליק בייט

ניתן לראות זאת מהתנהלות השרלטנית של ערד ניר מול אנשי משרד הבריאות, דרך התבטאויות יום הדין השזורות בדיווחיו של יואב אבן ועד להצגת מדפי סופר ריקים בתכניות האקטואליה.

תעשיית הפאניקה מזינה את עצמה ע"י שליחת הציבור לצבוא על המדפים בשווקים ולרוקנם מחד והימנעותו מהמרחב הציבורי מאידך.
טוב יעשו מקבלי ההחלטות ובעלי השליטה בשוק התקשורת אם ינהגו באחריות וירסנו את שלוחיהם במדיה לכדי דיווחים מאופקים וענייניים.


בהלה ציבורית אשר מזינה את עצמה. רופא במגפה השחורה במאה ה14.


המרחב הציבורי

כבר כיום ניתן להבחין בירידה מסוימת במספר המבקרים באזורי מסחר. ניתן לצפות שבשבועות הקרובים מקומות אלו יתרוקנו לגמרי עד לכדי אי כדאיות כלכלית מצד בעלי העסקים לפתוח את חנויותיהם. לא מן הנמנע כי צו ממשלתי לסגירת מקומות אלו בדגש על מסעדות, בתי קפה וקולנוע יסגרו את הגולל על כלל הקניונים ומרכזי הקניות בארץ עד יעבור זעם.

תחבורה

בהמשך ישיר לירידה במשק, תוך התחשבות בהמלצות העבודה מהבית של חברות רבות - המלצות שיהפכו לנורמה בזמן הקרוב, הכבישים יתרוקנו יותר ויותר. כבר בימים אלו ניתן להבחין על ירידה משמעותית בעומס בעורקי תחבורה רבים וכשהמרחב הציבורי יהפוך ללא רלוונטי, הכבישים והרחובות יתרוקנו לגמרי.

תנועה אופיינית לגוש דן בימי שני בבוקר לעומת המצב בכבישים כיום


בידוד אוכלוסיות

עם הירידה בשימוש בנתיבי התחבורה השונים, לא מן הנמנע כי תאסר בהדרגה התנועה בכבישים ראשיים למכוניות פרטיות, אוטובוסים בין עירוניים ידלגו על תחנות ביניים ונוסעים רבים יופנו לרכבות. צעדים אלו יקלו על הראשויות לחסום נדידת חולים בין ערים גדולות ולשלוט על האוכלוסייה בצורה הרבה יותר יעילה.
העולים לרכבות יעברו בדיקת חום בכניסה לתחנה על בסיס הבידוק הביטחוני אשר קיים ממילא בכל מקום.

למידה מהבית

על מערכת החינוך להחל בתהליך דיגיטציה ומחשוב הכיתות לצורך אפשור למידה מהבית על בסיס מערכות למידה אקדמאיות הקיימות כיום במוסדות השכלה גבוהה. בערי הדרום המצב מוכר מסבבי לחימה ברצועת עזה.

צה"ל מול אויב חדש

פיקוד העורף וחיל הרפואה יאלצו להיכנס למצב שלא הכירו קודם - מגפה.
תפקידם העיקרי יהיה אכיפת בידוד וערבוב אוכלוסיות, ביצוע בדיקות לחשודים בהידבקות וסיוע בחיטוי מרחבים ציבוריים רלוונטיים.
כמו כן מקומות עבודה המוגדרים "לא חיוניים" עלולים להיתקל בפני צווים והגבלות של פיקוד העורף ממש כמו בהתחממות ביטחונית קלאסית.

קריסה הומניטרית ברצועת עזה

הצפופות הגבוהה, המחסור בתשתיות חירום ורפואה והמצב הסניטרי ברצועה יקלו על התפשטות המגיפה באוכלוסיה. המעברים יסגרו והמצב ברצועה יהפוך במהירה לקטסטרופה. ארגון הבריאות העולמי חייב לטפל בנושא ולהקים בתי חולים עראיים המיועדים לנדבקים ולחולים קשים.

השלכות בלתי הפיכות

הכלכלה תשוקם, העסקים יחזרו לעצמם והעולם ימשיך להסתובב.
אך בנושא אחד וירוס הקורונה כנראה ייזכר לעוד זמן רב. מדובר בקרובים הקשישים של כל אחד מאיתנו.
אם לא ינקטו צעדים משמעותיים בנושא, רבים מאיתנו עלולים לאבד את היקרים לנו אשר גופם לא יהיה מסוגל לעמוד בהידבקות בוירוס.

על כל אחד ואחת מאיתנו חלה אחריות לדאוג שמשפחתו תתגייס לשמור על מבוגריה ולנקוט בצעדים הבאים:
  1. בידודם מהמרחב הציבורי.
  2. הגדרת המרחב האישי של אותם אנשים כסטרילי.
  3. צמצום המבקרים אותם לכדי שניים עד שלושה בני משפחה מוגדרים, אשר אינם עושים שימוש בתחבורה הציבורית ועובדים מהבית עד כמה שניתן.
  4. מניעת ביקורים של ילדים ובני משפחה אשר באים במגע לא מבוקר עם אנשים זרים.
  5. דאגה לאספקת מזון סדירה באריזות סגורות  ע"י בן משפחה מתאים.
  6. יצירת קשר באמצעיים חלופיים (טלפון, וואצאפ וכדו') לצורך חיזוקם ושמירה על מצב רוחם.
  7. ביצוע חיטוי המרחב הקרוב לביתם - חדרי מדרגות, תיבות דואר ומעליות.

יום רביעי, 19 בפברואר 2020

מה נתניהו יכול לעשות כדי להכריע את הבחירות

לאחר שתי מערכות בחירות בישראל ללא הכרעה וללא קואליציה,
נראה שהציבור מתחפר בפלונטר הנוכחי וככל שהזמן עובר המצב מתקבע.


הלימבו של ליברמן

איווט ליברמן היה נתפס עד לא לפני הרבה זמן כחלק בלתי נפרד מממשלות נתניהו.
לאחר שהחליט שמילה היא מילה ועבר לשחק את תפקיד לשון המאזניים, המערכת הפוליטית קפאה על שמריה.
תנודות וסחף קולות כלשהם בין מחנות פוליטיים נעצרו כמעט לגמרי. רק איחודים ופירוקים של מפלגות משנים מעט את מספרי המנדטים, ללא שינוי של ממש במפת הגושים.

מאז שליברמן אינו נכנס לממשלות נתניהו גוש הימין לא מסוגל להרכיב קואליציה ורואה סוג של בונוס אך לצערם של חברי הגוש הימני ליברמן מבין ששמונת - שבעת המנדטים שלו הם פיקציה אשר תתפוצץ ביום שבו יבחר צד.
רבים ממצביעיו של ליברמן הם בעצם אותם אנשים שלא יודעים במה לבחור מחנה ביבי או מחנה רק לא ביבי.
מצד אחד הם ימנים, מצד שני הם חילונים.
מזווית אחת הם לא מאמינים בבני גנץ כמי שיכול להנהיג אותם לעתיד טוב יותר ומזווית אחרת הם לא מאמינים לנתניהו ומאסו בגימיקים פוליטיים.

ניצחון של נתניהו בבחירות בסבב א' היה מפרק אותם לשלושה מחנות עיקריים:

  1. מצביעי ליכוד פוטנציאלים - מצביעים ימניים שהיו חוזרים לליכוד לאחר שאיווט היה נשכח במרחבי האופוזיציה.
  2. מחנה רק לא ביבי - אנשים שמקפידים להצביע למפלגות המרכז-שמאל אשר מביאות אחת לשש שנים את המועמד שמתיימר להחליף את הליכוד כמפלגת שלטון ומספר נוסף של אנשי ימין שמאסו בנתניהו.
  3. מחנה אביגדור- הגרעין הקשה שליברמן הצליח להוציא מהליכוד ולגבש סביב עצמו כשהקים את מפלגת ישראל ביתנו. מדובר בעיקר בעולים מבריה"מ שעד היום לא התאקלמו בארץ לגמרי.
פירוק של המחנות הללו יכול להביא להכרעה בבחירות מאחר וליברמן הוא לשון המאזניים של האיזון שנוצר בין הגושים.

תיקו מקסיקני. מפת הגושים.

הליכוד ייצא מהבוץ?

למצביעי הליכוד הפוטנציאליים אשר ליברמן מחזיק ביד יש מספר עקרונות שדוחקים בהם לפתקי ל ודוחים אותם מפתקי מחל
העיקרון הראשון הוא העדפת ערכי הדמוקרטיה על פני ההכרה בישראל כמדינה יהודית.
העיקרון השני והחשוב יותר הוא החשש של מחנה ליברמן מהשפעה וכניסת המפלגות הערביות לכנסת.
כדי לנצל זאת על הליכוד לבצע את הצעדים הבאים:
  1.  להימנע מהתבטאויות בעד מסורת ישראל ולהצטייר יותר כמפלגה חילונית ופחות כמפלגת ימין שמרנית.
  2. לצייר את מפלגות ש"ס ויהדות התורה כמפלגות צד אשר לא יתחברו עם הליכוד לממשלה בהכרח.
  3. סימון והפצת שמועות שתומכות במציאות שבה מפלגות ש"ס ויהדות התורה חברות אופציונליות במחנה המרכז שמאל.
  4. הדגשת כל ביטוי של חברי כחול לבן התומך בישיבה עם המפלגות הערביות בקואליציה.
  5. הפסקה מידית והיפרדות פומבית מתמיכת אריה דרעי בבנימין נתניהו והכרזות ליצמן על תמיכת יהדות התורה בבלוק הימין.
הצעדים הללו יבריחו את מצביעי הליכוד המסורתיים לזרועות ש"ס ובמקומם יזרמו לליכוד מצביעי ליברמן, דבר שיביא להגדלת הגוש ימין-חרדים אל המספר המיוחל - 61.





יום שני, 17 בפברואר 2020

חקירת פרשת טופז - מחדל משטרתי פנומנלי

אתמול בערב (16.02.2020) שודר בערוץ 12 החלק הראשון של תחקיר אודות פרשת דודו טופז מאת חיים אתגר.
לקורא שאינו מעודכן בפרטי הפרשה, נזכיר כי מדובר באדם בעל פרופיל תקשורתי גבוה אשר יצא מהתעשייה בשל חוסר רלוונטיות והחליט לנקום באנשי מפתח אשר היו אחראיים בעיניו למצבו התקשורתי הרדוד.

מסע נקמה חסר רחמים. דודו טופז בימים יפים יותר


במהלך התחקיר עלה כי טופז שכר בריונים באמצעות שכנו העבריין לצורך תקיפה חמורה וגרימת חבלות גוף באותם אנשי
מפתח. בין המותקפים היו:
  • אבי ניר, מנכ"ל "קשת", אשר הורה על הורדת הופעותיו של טופז מהמסך בהדרגה עד הדרתו הכמעט מוחלטת מלוח השידורים, דבר אשר הביא לעזיבתו את הזכיינית.
  • שירה מרגלית, משנה למנכ"ל "רשת" (ביתו של דן מרגלית, מגיש תכנית האקטואליה "ערב חדש" בערוץ 1), אשר סרבה להצעות מטעמו של טופז אודות תכניות ופורמטים שונים לשידור תחת רשת. 
  • בועז בן ציון, סוכנו של טופז אשר הפסיק את ההתקשרות עמו לאחר שהאחרון העלה בפניו את כוונותיו לפגוע באנשי תקשורת.
התקיפות:
מיותר לציין כי בשלב זה המשטרה ידעה על התקיפות וכי ישנו קשר בין התקיפות של בן ציון ואבי ניר, אך לא נמצאו חשודים.
אך בבוקר 22 באפריל 2009, כ148 יום לאחר התקיפה הראשונה, מזעיק בועז בן ציון את השוטרים לאחר ששכניו הבחינו בשני בריונים חשודים אשר משוטטים מתחת לביתו וככל הנראה ממתינים לו ליד רכבו.

השוטרים עוצרים את החשודים מיד ובן ציון מתבקש ע"י החוקרים לזהות את תמונותיהם בכדי לבדוק האם מדובר באותם החשודים אשר תקפו אותו בעבר. בן ציון מזהה את תמונות החשודים מיד ובבירור, אך בהמשך המשטרה מביאה אותו לעימות מולם בכדי לזהותם פנים אל פנים.

מתוך התחקיר של קשת, כל הזכויות שמורות.


בועז, אשר הותקף ע"י החשודים ותקופה חושש לגופו, חושש להצביע עליהם במהלך העימות והם משוחררים.
מספר שאלות לחוקרי המשטרה:

  1. האם זיהוי תמונות החשודים לא הספיק בכדי לקבוע כי הם אלו שתקפו את בועז בעבר וכי יש עילה לעצור אותם או לכל הפחות להמשיך ולבצע מעקב אודותם?
  2. האם כשבועז חושש להצביע על הבריונים החשודים ולהתעמת איתם מול החוקרים הם אינם מבינים שהמתלונן נפל קורבן לתקיפה חמורה וכי הוא חושש לשלומו? הרי בכל זאת הוא זיהה אותם בקלות לפני כן בתמונות?
  3. האם המשטרה עד כדי כך תמימה לחשוב שקורבן תקיפה בידי בריונים מגודלים (כפי שתוארו היטב ע"י בועז והחוקרים במהלך צילום התחקיר),  יצביע עליהם בקלות ויתעמת איתם מול גורמי אכיפת החוק?
  4. האם לאחר מעשה ולאחר שעברו 11 שנים, החוקרים עדיין מפרטים את המחדל כמציאות מתקבלת על הדעת וכדרך פעולה וחשיבה הגיונית בהתנהלות במקרים שכאלו?
  5. מדוע החוקרים לא ממשיכים לפחות לעקוב אחר החשודים?
נראה כי מדובר במחדל של ממש וכי המשטרה, באמצעות פעולות פשוטות של המשך מעקב אחר שני החשודים הייתה יכולה למנוע את תקיפתה האכזרית של שירה מרגלית מול בנה הקטן, ובייחוד לאחר שהוציאה משאבים כה רבים על מעקב וביצוע פעולות מעוררות רחמים אשר התבקשה לבצע במכתבים אנונימיים כגון תליית זרי פרחים וסרטים על פסלים בחוצות התל אביב.

מקרה זה אינו מצייר את משטרת ישראל כגוף אשר מחובר למציאות, במיוחד לאור פשטות הצעדים אשר היו צריכים להינקט מול הצעדים המורכבים והטיפשיים שננקטו במקום וההחלטות חסרות האחריות שנלקחו.

נותר לקוות כי דרכי פעולה במקרים שכאלו, בהם האזרח הישר נתקל בגורמי פשיעה וחושש לשתף פעולה עם גורמי אכיפת החוק, השתכללו עם השנים וההשקפה המקובלת בחקירות שכאלו תהיה כזו שתתן ביטחון אמיתי בחוקרים ולא חשש כבד לחייהם של המתלוננים.

יום חמישי, 23 בינואר 2020

נעמה יששכר ופופוליזם - דעה לא פופולרית

לאחרונה פורסם כי במטרה לקדם את שחרורה של נעמה יששכר מהכלא הרוסי, ישראל החלה במתן חבילת מחוות וויתורים  לממשל ברוסיה.
להלן חלק מההישגים שולדימיר פוטין צפוי לחזור עימם לארצו לאחר הביקור בישראל במהלך פורום השואה העולמי:

  • העברת הבעלות על חצר אלכסנדר וחצר אליזבטה  שבירושלים לידי הממשל הרוסי
  • מתן הקלות לאזרחים רוסים להיכנס בשערי המדינה בנתב"ג
  • שינוי נתיב הרכבת הקלה בי-ם, כך שיורחק מהכנסיה הרוסית בעין כרם
  • אימוץ הגישה הרוסית להיקף ומידת אחריות העם הפולני בשואת אירופה
  • וויתור על מתן זכויות אימוץ לקהילה הגאה כחלק מהסכם אימוץ הדדי בין המדינות
העברת בעלות על שטחים בבירה לידי ממשלות זרות בתמורה לשחרור מוקדם של אזרחים תמימים היא לא יותר מתשלום פרוטקשן. מה ימנע מהממשל הרוסי לעצור אזרחים נוספים ולדרוש שטחים נוספים בתמורה לשחרורם?
מדוע שחרור אסירים מול חמאס מעודד טרור מצד אחד אך כשמדובר ברוסיה, מדינה כוחנית בעלת אינטרסים אשר ללא ספק מעוניינת להשפיע ומתערבת בפועל בתהליכים פנימיים במדינות זרות  הרעיון שבו תגמול על מאסר אזרחים תמימים הכניעה המבישה מקבלת חותמת הכשר?

ההשלכות של שלל הוויתורים, אשר רובן לא היו הכרחיות והיה ניתן להימנע מהן בקלות, מעבר להשפלה והזניית שטחי הבירה, הן על יחסי החוץ של ישראל ופולין בנושא רגיש גם כך והתערבות כוחנית בריבונות המוניציפלית של עיריית ירושלים בשטחה.

נניח כי הוויתורים הינם הכרחיים לשחרורה של נעמה.
האם הם עדיין היו כדאיים במקרה שכזה? הרי מדובר במאסר עם תאריך תפוגה של שבע וחצי שנים ולא בדיני נפשות.
בנוסף, כשמניחים בצד את השימוש הציני של המשטר הרוסי בנעמה והנפנוף הילדותי בתשעה וחצי הגרמים, שומו שמיים, של שאריות הסם שנמצאו בכבודה שלה, האם אין לה אחריות כלל למצב אליו היא נקלעה?
מדוע מדינה שלמה צריכה להתעסק בשחרורה בזמן שחיילי צה"ל ואזרחי ישראל מוחזקים בשבי החמאס ללא צפי לחזרתם?

שבע וחצי שנים בתמורה להפקרת שטחים בירושלים. נעמה יששכר.


הסערה הציבורית והתקשורתית סביב הנושא הספיקה להזיז את ראש הממשלה ולפעול בצורה הכי פופוליסטית שניתן ולזמן את אימא של נעמה לפגישה עם פוטין, במחשבה כי הטיפול בנושא יועיל לו בבחירות שבפתח.

טוב היה אם במקום לוותר ולצ'פר את הפדרציה הרוסית בשלל מחוות הנוגדות את האינטרס הישראלי, הייתה הממשלה פועלת באופן שקט ויעיל, מסתפקת בהצהרה על העוול שנעשה לנעמה ופועלת לשחרורה ללא מחוות ובאמצעות פעילות חוץ מכובדת מחוץ לאור הזרקורים.

נתניהו נהנה לשחרר מחוות מול פוטין כיוון שהנושא מציב אותו במקום היוקרתי באותו החדר עם נשיא המדינה השניה בחוזקה בעולם אשר נתפס כאדם הכי חזק וכוחני בפוליטיקה העולמית. מצד שני, גם נתניהו עצמו נע באי נוחות במחשבה על שלל ההפסדים והפינוקים ששילם לפוטין בשם הפופוליזם.

מה לעשות, נעבעך, כשהכיסא רועד בתקופת בחירות ובכלל, נתניהו מוכן לעשות וויתורים כנגד הערכים הבסיסיים שלו.
הוא עשה זאת בעבר בעסקת שליט תמורת 1,027 טרוריסטים שהביאו להרג עשרה אזרחים וחיילים, נכון לכתיבת שורות אלו, הוא עושה זאת כעת מול ולדימיר פוטין (העברת שטחים בירושלים לידיים זרות כנגד 7.5 שנות חופש של אזרח אחד?) וכנראה יעשה זאת שוב כשיהיה צורך לחזק את מעמדו הפוליטי.

אף מילה עליהם. אברה, אורון והדר.



יום חמישי, 19 בספטמבר 2019

כל הקואליציות על השולחן


לאחר סיום סבב הבחירות לכנסת ה - 22, נראה שמפלגת הליכוד בראשות נתניהו קרובה מאי פעם לאבד את השלטון או לכל הפחות את הבלעדיות על הרכבת הקואליציה מעמדת כוח ברורה ומוכחת אשר מגובה בתוצאות חד משמעיות בקלפי.

לאחר בחינה מדוקדקת של חברי הכנסת החדשים, הרכבי הסיעות והמפלגות, להלן האפשרות העומדת בפני בנימין נתניהו בכדי לשמר בידיו את השלטון.


קואליציית 61+

לאחר שליברמן הצהיר גם לאחר תוצאות האמת שלא ייתן יד לממשלת ימין-חרדים ויתמוך רק בממשלת אחדות,
נתניהו נשאר עם 55 ממליצים. מאיפה יוכל לגייס ממליצים נוספים? להלן כל המועמדים לתמיכה בנתניהו:

מפלגת תל"ם
רשימה בראשות משה יעלון שפרש מהליכוד לאחר שהבין שרה"מ נתניהו עומד להחליפו בתפקיד שר הביטחון באביגדור ליברמן. יעלון וחבריו למפלגה (ככל הנראה 5 ח"כים) הם מועמדים מרכזיים מבחינת הליכוד לחבירה לגוש הימין.




אורלי לוי אבקסיס
אורלי לוי הייתה עד לפני פחות משנה שווה 14 מנדטים בכל סקר שפורסם עד להקמת מפלגת חוסן לישראל בראשות בני גנץ אשר ריסקה אותה לדשדוש סביב אחוז החסימה. המסמר האחרון בארון קבורת גשר, הרשימה העצמאית בראשותה,
היה הסכם הרוטציה והאיחוד של רשימת כחול לבן.
אבקסיס לא עברה את אחוז החסימה בבחירות באפריל ועכשיו לאחר שהבטיחה את מקומה בכנסת בקושי,
היא מבינה כי היא מיועדת לשבת בספסלי האופוזיציה.
מבחינה פסיכולוגית, עבור מי שטעמה מספר דו סיפרתי של מנדטים, לחזור לאנונימיות באופוזיציה זוהי מפלה קשה וככל הנראה אין לה מה להפסיד מחבירה לליכוד, גם בשביל תפקיד זוטר.



יזהר שי
יזם ההייטק החברתי, נמצא בסוף העשירייה השניה של סיעת כחול לבן מטעם מפלגת חוסן, מספיק מרוחק מכל תפקיד מהותי שיוכל להינתן בכל קונסטלציה קואליציונית תחת תוצאות הבחירות לכנסת העשרים ושתיים.



עומר ינקלביץ'
ינקלביץ', עו"ד חרדית ויזמית חברתית לשילוב נשים בחברה החרדית, נמצאת במקום ה 23 בסיעת כחול לבן.
ינקלביץ' ששירתה בעבר במערכת המשפטית תחת רם וינוגרד, ובהמשך במשרד לשוויון חברתי בימי השרה גילה גמליאל לא תראה מניעה פוליטית בחבירה לליכוד, במיוחד לא תמורת טייטל מתאים באחת מוועדות הכנסת השונות.



הכנסת כל אלו בין שורות נתניהו היא לא תרחיש דמיוני.
ניתן יהיה לעשות זאת על ידי שליחת יועץ או שליח אחר מטעם הליכוד אל כל אחד מהם על מנת להפשיר ולרכך אותם לקראת גישה עם בכיר ליכוד (יריב לוין או זאב אלקין) אשר יציע להם את אחת משתי האופציות הבאות:
  1. הליכה עם הליכוד לממשלת 61 וקבלת תפקיד (שר\סגן שר\יו"ר וועדה בכנסת\מקום בקבינט)
  2. הישארות במצב הנוכחי בסיעותיהם ויציאה לגלות באופוזיציה (במקרה שאחרים יסכימו במקומם) או לאנונימיות תחת הסכם קואליציוני אשר יכלול סעיפים אישיים נגדם בממשלת אחדות.
הצעות אלו יהיו אפקטיביות במיוחד כאשר גנץ-לפיד יכשלו בהקמת ממשלה ראשונים ותחת לחץ ציבורי ליציבות שלטונית בכל מחיר אשר רק יגבר עם הזמן.
בנוסף, מדובר בחבורה אשר לא הגיעה לכנסת רק כדי לשבת באופוזיציה ולראות את הצעות החוק שלהם נופלות בכל שבוע תחת וועדת השרים לענייני חקיקה.

ומילה על ליברמן
אביגדור יכול בימים אלו לתת לעצמו צל"ש ולהכתיר את עצמו כאביר איכות השלטון בישראל. רק כמה דגשים:
מה שנעשה כעת יכול היה להיעשות באפריל - ההיסטוריה תשפוט את יעילות ונחיצות מעשיו.
גם אם אביגדור יצליח בכוונותיו ותוקם ממשלת אחדות לאחר סולחה בין הליכוד לכחול לבן נראה שאינו מבין שהוא יושב כרגע במשבצת הכבש. הרי מדוע הוא נחוץ לממשלת אחדות חוץ ממניעת החלופות?

יום רביעי, 29 במאי 2019

1454 סיבות למשבר השלטוני

נתניהו לא הצליח עד לרגע כתיבת שורות אלו להקים ממשלה.
ומכיוון שלתת את המנדט לח"כ אחר זו לא אופציה מבחינתו, הוא מנסה לפזר את הכנסת ע"מ לקיים בחירות חוזרות שבהן הוא מקווה להוציא את אביגדור ליברמן הסרבן ממשוואת רוב ה61.

המצב שבו כל יו"ר מפלגה מחזיק בכפתור ההשמדה העצמית של הממשלה לא יכול להתקיים.
כולם סוחטים, כולם כוחניים וכולם רוצים להיות אלו שעל פיהם יקום דבר.

אביגדור ליברמן
ליברמן מבין שהוא נמצא בדרך שאין ממנה חזרה. בסיס המצביעים שלו הולך ונשחק, העולים מברית המועצות הולכים ונעלמים מהמפה הפוליטית כמיעוט ומחלחלים למפלגות הגדולות ביחס הפוך לרייטינג של ערוץ 9.
מבחינת ליברמן, הצלחה היא משיכת קולות הימין מרכז החילוני וישיבה בשקט לא תתרום לו.
לכן נגזר דינו לקום ולהתפטר בכל פעם שפג התוקף מהכותרת האחרונה שייצר בתקשורת.


במקרה של הממשלה הפוטנציאלית כיום המצב היה מחמיר מבחינתו של ליברמן. הוא היה מצתייר כמי שעזב את תפקיד שר הביטחון רק בשביל לחזור אליו לאחר מערכת בחירות שתוצאותיה ידועות מראש.
אז היותו לשון מאזניים, כמו כל מפלגה למעט "כולנו" של כחלון שנמחקה בדיוק בגלל שלא היה לה הכוח לדרוש דבר, מהווה מבחינתו גלגל הצלה לעוד קדנצייה וחצי.

יציאה ממו"מ קואליציוני ללא הישג מהותי פשוט לא משתלמת.
  • במידה והמו"מ נכשל ותקום ממשלה אחרת, ליברמן ייזכר כזה שהוציא את נתניהו מהמשוואה.
  • במידה והמו"מ נכשל והכנסת תפוזר, ליברמן יקבל את קולות המאוכזבים במרכז ממפלגות כחול-לבן וכולנו של כחלון ויחזק את מעמדו הפוליטי.
  • במידה והמו"מ מצליח ליברמן ייצא הגיבור של הימין החילוני ויקבע את עצמו לכנסת לעוד 8 שנים לפחות.
WINWIN.


בנימין נתניהו
מבחינת נתניהו הקמת ממשלה היא עניין של חיים ומוות. במידה ותעלה ביד ח"כ אחר מלבדו קואליציה, מבחינתו זהו תרחיש שמסיים את הקריירה הפוליטית שלו.
מה שמביא אותו להצבעה על פיזור הכנסת ויציאה לבחירות (בתקווה שיקבל חזרה את ליברמן מוחלש).
תרחיש האימים מבחינתו של נתניהו - כישלון החוק לפיזור הכנסת.
כל שנותר לנתניהו, הוא להתפלל שליברמן ומספר חברי מפלגתו לא יפילו לו את החוק לפיזור הכנסת.

משה כחלון
כחלון הוא דוגמה למה שכל חבר ליכוד מבקש להיות - זה שידלג מעל יו"ר הסיעה למגרש הקבינט באופן עצמאי ויחזור בחיים. במקרה שלו, רפורמת הסלולר הייתה המקפצה שאפשרה את זה. אך הוא לא הצליח למחזר את ההצלחה הזו ולכן הוא דעך לכיוון אחוז החסימה. מה שחייב אותו לחזור לביתו הישן והיחיד - הליכוד.

תפקידו הבא של כחלון בממשלה יהיה בינוני ומטה והוא יחזור למשבצת שבה עומדים היום התאומים אקוניס ודנון.





ולסיום, תרגיל מחשבתי:
1454 מצביעים. 
זהו מספר המצביעים שהיו חסרים בכדי להעביר את מפלגתם של בנט ושקד למשחקי השלטון של ימים אלו.
המספר הזה היה מכניס את ליברמן לדילמת האסיר ולפחד שבו הוא נשאר מחוץ למשחק.
המספר הזה היה מכניס את המפלגה שלו לפרופורציית חמשת המנדטים שקיבלה.

יום שלישי, 26 בפברואר 2019

איחוד תוצרת כחול לבן

קיצור אירועי השבועיים האחרונים:
  1. דשדוש בסקרים של המפלגות הקטנות
  2. נסיונות איחוד כושלים של מפלגות קטנות - בינוניות בימין
  3. דיבורי סרק של איחוד במפלגות השמאל - מרכז של לפיד וגנץ
  4. הצלחה באיחוד מפלגות הימין הקיצוני עוצמה לישראל והבית היהודי אשר יצרו לחץ בגוש השמאל
  5. איחוד בזק בתגובה בין גנץ ללפיד בחיזוק גבי אשכנזי
האיחוד בין לפיד לגנץ היה כל כך מהיר עד כי לפיד וגנץ עצמם לא הצליחו להספיק לקבוע את עמדותיהם בנושאי ליבה ובניהם:
  1. מדיניות מול הפלסטינים
  2. חוק הגיוס ויחס לחברה החרדית
  3. מדיניות כלכלית
  4. הרכבת קואליציה עם הליכוד
הנושא היחיד שבו החברים בכחול לבן מסכימים עליו הוא הרוטציה המשונה שתשים את לפיד על כיסא ראש הממשלה למשך שנתיים במידה וירכיבו את הקואליציה שתחזיק תחת לפיד וגנץ.

מהמצב בסקרים, ניתן להבין כי האפשרויות הבאות הן הכי סבירות בהתאמה:
  • ממשלת ימין (מפלגות הימין עם מעל ל60 מנדטים)
  • ממשלת אחדות (ליכוד - כחול לבן)
  • ממשלת כחול לבן, עבודה, מרץ, כחלון, ותמיכה ערבית חלקית בקואליציה.
מערכת הבחירות תתמקד בנושא העסקה האמריקאית וחקירות רוה"מ.
לא יהיה מוגזם לנחש שבליכוד ינסו למשוך לנושא השמאל-ערבים שגנץ ולפיד לא מתנגדים לו
בימין החדש יתקפו את הליכוד על העסקה האמריקאית,
בבית היהודי יתקפו את הימין החדש על כל נושא דתי- מדיני
ובכחול לבן ילכו על החקירות והרוח החדשה שהייחוד מייצג בניגוד לליכוד המיושן.




יום רביעי, 30 בינואר 2019

אפקט גנץ - חלומות על קואליציה

אמש בני גנץ נשא את נאום הבחירות הראשון שלו.
בנאום זה, אשר בוצע תחת הפקה מושקעת ונוסח בצורה מרשימה ביותר, הוא הצהיר על עמדותיו הפוליטית והמדיניות.
בין היתר גנץ העלה את הנקודות האלו:

בנושא המדיני:

  • שמירת ירושלים מאוחדת
  • חתירה להסכם שלום עם הפלסטינים
בנושא הבטחוני:
  • טיפול באיום האיראני
  • הפסקת העברת הכסף הקטארי לחמאס
  • לקיחת יוזמה ותקיפות מול החמאס
  • טיפול בשלוחות איראן בסוריה ובלבנון
  • החזרת העמימות והפסקת השוק התקשרותי בנושאי ביטחון ברמה הטקטית.
פוליטיקה:
  • ממלכתיות
  • הפסקת התנשאות השלטון על מוסדות שלטון החוק (מערכת המשפט, המשטרה וביקורת משרדי הממשלה)
  • אחדות העם
  • כבוד הדדי במערכת הפוליטית

יש שאומרים כי יש דמיון בהרבה מהנקודות בין גנץ למצע המפלגתי של יאיר לפיד - בעיקר בנושא הפוליטי והמדיני.
על כן, הוא התחזק בסקרים של היום שלאחר הנאום - על חשבון יאיר לפיד ומפלגת העבודה בעיקר.
מניתוח הסקרים של ע"י טל שלו עולות טענות כי קיים "תרחיש שיביא לו ניצחון".  האומנם?

התרחיש עליו מדובר הוא בו גנץ ולפיד מתאחדים ומצרפים אליהם  את גבי אשכנזי.

בתרחיש זה האיחוד הנ"ל מניב 33 מנדטים, אך האם גם מהפך גושי והפסד הליכוד?

חלומות על קואליציה


בסקירה קצרה נראה כי ניצחון במצב שכזה לא יכול להתקיים ולו מהסיבות הבאות:

  • המפלגות החרדיות לעולם לא ישבו עם יאיר לפיד בקואליציה - בוודאי שלא לאחר בחירות 2013 בהן הוא שריין את נתניהו יחד עם האח (בנט) מהבית היהודי בברית אחים.
  • המפלגות הערביות לא יכולות לתמוך לאורך זמן מחוץ לממשלה בקואליציה כלשהיא.
  • מפלגות הימין ההומוגניות (ליכוד, הבית היהודי-תקומה והימין החדש) ימנעו מהצטרפות בכל מחיר לקואליציה הכוללת את מרצ ו\או את מפלגת העבודה.
בניסיון להרכיב לגנץ קואליציה אחרי חיבור בלתי אפשרי (יאיר לפיד ואבי גבאי יוותרו על המקום הראשון?) הקואליציה תראה כך:
  1. חוסן לישראל + יש עתיד + גבי אשכנזי (33)
  2. העבודה (6)
  3. כולנו בראשות כחלון (5)
  4. גשר בראשות אורלי לוי - אבוקסיס (4)
  5. מרצ (5)
מחמשת המפלגות הנ"ל יוצא כי יש בסיס שברירי לסיכוי של קואליציית הבייס המכיל 53 מנדטים וצירוף של אחת או יותר מהמפלגות הבאות:
  • ישראל ביתנו -  5
  • הרשימה המשותפת (מבחוץ) - 5
  • תע"ל (מבחוץ) - 5
  • המפלגות החרדיות במקום מר"צ (בואו נהיה הגיוניים) - 11
ושוב, חיבור עם המפלגות החרדיות אינו אפשרי על בסיס קומבינציה המכיל את לפיד, תוספת של 5 מליברמן לא תחזיק את הקואליציה הזו, מה שמשאיר את המפלגות הערביות אשר מזניקות את הסיטואציה לרמות חדשות של דמיון.

נסו רגע אחד לדמיין את משה כחלון, אורלי לוי או אפילו בני גנץ ומשה יעלון יושבים בממשלה הנתמכת ע"י המפלגות הערביות. התרחיש עדיין הגיוני?

כמובן שגשר וכולנו יעדיפו את החיבור המתבקש עם נתניהו - קואליציה ברורה עם 63 מנדטים.

קובלנה לחסימות הכבישים

בישראל של השנים האחרונות חסימת כבישים הפכה כמעט לטקס חובה בכל מחאה. מחאת הנכים, מחאת יוצאי אתיופיה, מחאת קפלן, ההתנגדות להתנתקות, ההפגנות נג...