יום רביעי, 19 בפברואר 2020

מה נתניהו יכול לעשות כדי להכריע את הבחירות

לאחר שתי מערכות בחירות בישראל ללא הכרעה וללא קואליציה,
נראה שהציבור מתחפר בפלונטר הנוכחי וככל שהזמן עובר המצב מתקבע.


הלימבו של ליברמן

איווט ליברמן היה נתפס עד לא לפני הרבה זמן כחלק בלתי נפרד מממשלות נתניהו.
לאחר שהחליט שמילה היא מילה ועבר לשחק את תפקיד לשון המאזניים, המערכת הפוליטית קפאה על שמריה.
תנודות וסחף קולות כלשהם בין מחנות פוליטיים נעצרו כמעט לגמרי. רק איחודים ופירוקים של מפלגות משנים מעט את מספרי המנדטים, ללא שינוי של ממש במפת הגושים.

מאז שליברמן אינו נכנס לממשלות נתניהו גוש הימין לא מסוגל להרכיב קואליציה ורואה סוג של בונוס אך לצערם של חברי הגוש הימני ליברמן מבין ששמונת - שבעת המנדטים שלו הם פיקציה אשר תתפוצץ ביום שבו יבחר צד.
רבים ממצביעיו של ליברמן הם בעצם אותם אנשים שלא יודעים במה לבחור מחנה ביבי או מחנה רק לא ביבי.
מצד אחד הם ימנים, מצד שני הם חילונים.
מזווית אחת הם לא מאמינים בבני גנץ כמי שיכול להנהיג אותם לעתיד טוב יותר ומזווית אחרת הם לא מאמינים לנתניהו ומאסו בגימיקים פוליטיים.

ניצחון של נתניהו בבחירות בסבב א' היה מפרק אותם לשלושה מחנות עיקריים:

  1. מצביעי ליכוד פוטנציאלים - מצביעים ימניים שהיו חוזרים לליכוד לאחר שאיווט היה נשכח במרחבי האופוזיציה.
  2. מחנה רק לא ביבי - אנשים שמקפידים להצביע למפלגות המרכז-שמאל אשר מביאות אחת לשש שנים את המועמד שמתיימר להחליף את הליכוד כמפלגת שלטון ומספר נוסף של אנשי ימין שמאסו בנתניהו.
  3. מחנה אביגדור- הגרעין הקשה שליברמן הצליח להוציא מהליכוד ולגבש סביב עצמו כשהקים את מפלגת ישראל ביתנו. מדובר בעיקר בעולים מבריה"מ שעד היום לא התאקלמו בארץ לגמרי.
פירוק של המחנות הללו יכול להביא להכרעה בבחירות מאחר וליברמן הוא לשון המאזניים של האיזון שנוצר בין הגושים.

תיקו מקסיקני. מפת הגושים.

הליכוד ייצא מהבוץ?

למצביעי הליכוד הפוטנציאליים אשר ליברמן מחזיק ביד יש מספר עקרונות שדוחקים בהם לפתקי ל ודוחים אותם מפתקי מחל
העיקרון הראשון הוא העדפת ערכי הדמוקרטיה על פני ההכרה בישראל כמדינה יהודית.
העיקרון השני והחשוב יותר הוא החשש של מחנה ליברמן מהשפעה וכניסת המפלגות הערביות לכנסת.
כדי לנצל זאת על הליכוד לבצע את הצעדים הבאים:
  1.  להימנע מהתבטאויות בעד מסורת ישראל ולהצטייר יותר כמפלגה חילונית ופחות כמפלגת ימין שמרנית.
  2. לצייר את מפלגות ש"ס ויהדות התורה כמפלגות צד אשר לא יתחברו עם הליכוד לממשלה בהכרח.
  3. סימון והפצת שמועות שתומכות במציאות שבה מפלגות ש"ס ויהדות התורה חברות אופציונליות במחנה המרכז שמאל.
  4. הדגשת כל ביטוי של חברי כחול לבן התומך בישיבה עם המפלגות הערביות בקואליציה.
  5. הפסקה מידית והיפרדות פומבית מתמיכת אריה דרעי בבנימין נתניהו והכרזות ליצמן על תמיכת יהדות התורה בבלוק הימין.
הצעדים הללו יבריחו את מצביעי הליכוד המסורתיים לזרועות ש"ס ובמקומם יזרמו לליכוד מצביעי ליברמן, דבר שיביא להגדלת הגוש ימין-חרדים אל המספר המיוחל - 61.





יום שני, 17 בפברואר 2020

חקירת פרשת טופז - מחדל משטרתי פנומנלי

אתמול בערב (16.02.2020) שודר בערוץ 12 החלק הראשון של תחקיר אודות פרשת דודו טופז מאת חיים אתגר.
לקורא שאינו מעודכן בפרטי הפרשה, נזכיר כי מדובר באדם בעל פרופיל תקשורתי גבוה אשר יצא מהתעשייה בשל חוסר רלוונטיות והחליט לנקום באנשי מפתח אשר היו אחראיים בעיניו למצבו התקשורתי הרדוד.

מסע נקמה חסר רחמים. דודו טופז בימים יפים יותר


במהלך התחקיר עלה כי טופז שכר בריונים באמצעות שכנו העבריין לצורך תקיפה חמורה וגרימת חבלות גוף באותם אנשי
מפתח. בין המותקפים היו:
  • אבי ניר, מנכ"ל "קשת", אשר הורה על הורדת הופעותיו של טופז מהמסך בהדרגה עד הדרתו הכמעט מוחלטת מלוח השידורים, דבר אשר הביא לעזיבתו את הזכיינית.
  • שירה מרגלית, משנה למנכ"ל "רשת" (ביתו של דן מרגלית, מגיש תכנית האקטואליה "ערב חדש" בערוץ 1), אשר סרבה להצעות מטעמו של טופז אודות תכניות ופורמטים שונים לשידור תחת רשת. 
  • בועז בן ציון, סוכנו של טופז אשר הפסיק את ההתקשרות עמו לאחר שהאחרון העלה בפניו את כוונותיו לפגוע באנשי תקשורת.
התקיפות:
מיותר לציין כי בשלב זה המשטרה ידעה על התקיפות וכי ישנו קשר בין התקיפות של בן ציון ואבי ניר, אך לא נמצאו חשודים.
אך בבוקר 22 באפריל 2009, כ148 יום לאחר התקיפה הראשונה, מזעיק בועז בן ציון את השוטרים לאחר ששכניו הבחינו בשני בריונים חשודים אשר משוטטים מתחת לביתו וככל הנראה ממתינים לו ליד רכבו.

השוטרים עוצרים את החשודים מיד ובן ציון מתבקש ע"י החוקרים לזהות את תמונותיהם בכדי לבדוק האם מדובר באותם החשודים אשר תקפו אותו בעבר. בן ציון מזהה את תמונות החשודים מיד ובבירור, אך בהמשך המשטרה מביאה אותו לעימות מולם בכדי לזהותם פנים אל פנים.

מתוך התחקיר של קשת, כל הזכויות שמורות.


בועז, אשר הותקף ע"י החשודים ותקופה חושש לגופו, חושש להצביע עליהם במהלך העימות והם משוחררים.
מספר שאלות לחוקרי המשטרה:

  1. האם זיהוי תמונות החשודים לא הספיק בכדי לקבוע כי הם אלו שתקפו את בועז בעבר וכי יש עילה לעצור אותם או לכל הפחות להמשיך ולבצע מעקב אודותם?
  2. האם כשבועז חושש להצביע על הבריונים החשודים ולהתעמת איתם מול החוקרים הם אינם מבינים שהמתלונן נפל קורבן לתקיפה חמורה וכי הוא חושש לשלומו? הרי בכל זאת הוא זיהה אותם בקלות לפני כן בתמונות?
  3. האם המשטרה עד כדי כך תמימה לחשוב שקורבן תקיפה בידי בריונים מגודלים (כפי שתוארו היטב ע"י בועז והחוקרים במהלך צילום התחקיר),  יצביע עליהם בקלות ויתעמת איתם מול גורמי אכיפת החוק?
  4. האם לאחר מעשה ולאחר שעברו 11 שנים, החוקרים עדיין מפרטים את המחדל כמציאות מתקבלת על הדעת וכדרך פעולה וחשיבה הגיונית בהתנהלות במקרים שכאלו?
  5. מדוע החוקרים לא ממשיכים לפחות לעקוב אחר החשודים?
נראה כי מדובר במחדל של ממש וכי המשטרה, באמצעות פעולות פשוטות של המשך מעקב אחר שני החשודים הייתה יכולה למנוע את תקיפתה האכזרית של שירה מרגלית מול בנה הקטן, ובייחוד לאחר שהוציאה משאבים כה רבים על מעקב וביצוע פעולות מעוררות רחמים אשר התבקשה לבצע במכתבים אנונימיים כגון תליית זרי פרחים וסרטים על פסלים בחוצות התל אביב.

מקרה זה אינו מצייר את משטרת ישראל כגוף אשר מחובר למציאות, במיוחד לאור פשטות הצעדים אשר היו צריכים להינקט מול הצעדים המורכבים והטיפשיים שננקטו במקום וההחלטות חסרות האחריות שנלקחו.

נותר לקוות כי דרכי פעולה במקרים שכאלו, בהם האזרח הישר נתקל בגורמי פשיעה וחושש לשתף פעולה עם גורמי אכיפת החוק, השתכללו עם השנים וההשקפה המקובלת בחקירות שכאלו תהיה כזו שתתן ביטחון אמיתי בחוקרים ולא חשש כבד לחייהם של המתלוננים.

תרבות האונס על פי אדיר מילר

בקיץ האחרון התבשרנו על אונס קבוצתי אכזרי ומזעזע אשר התרחש באילת . למי שלא היה מעודכן בנעשה במדינה באותה העת, נזכיר כי המקרה המדובר עסק בצעיר...