כל הקואליציות על השולחן

לאחר סיום סבב הבחירות לכנסת ה - 22, נראה שמפלגת הליכוד בראשות נתניהו קרובה מאי פעם לאבד את השלטון או לכל הפחות את הבלעדיות על הרכבת הקואליציה מעמדת כוח ברורה ומוכחת אשר מגובה בתוצאות חד משמעיות בקלפי.

לאחר בחינה מדוקדקת של חברי הכנסת החדשים, הרכבי הסיעות והמפלגות, להלן האפשרות העומדת בפני בנימין נתניהו בכדי לשמר בידיו את השלטון.

קואליציית 61+

לאחר שליברמן הצהיר גם לאחר תוצאות האמת שלא ייתן יד לממשלת ימין-חרדים ויתמוך רק בממשלת אחדות,
נתניהו נשאר עם 55 ממליצים. מאיפה יוכל לגייס ממליצים נוספים? להלן כל המועמדים לתמיכה בנתניהו:

מפלגת תל"ם

רשימה בראשות משה יעלון שפרש מהליכוד לאחר שהבין שרה"מ נתניהו עומד להחליפו בתפקיד שר הביטחון באביגדור ליברמן. יעלון וחבריו למפלגה (ככל הנראה 5 ח"כים) הם מועמדים מרכזיים מבחינת הליכוד לחבירה לגוש הימין.

אורלי לוי אבקסיס

אורלי לוי הייתה עד לפני פחות משנה שווה 14 מנדטים בכל סקר שפורסם עד להקמת מפלגת חוסן לישראל בראשות בני גנץ אשר ריסקה אותה לדשדוש סביב אחוז החסימה. המסמר האחרון בארון קבורת גשר, הרשימה העצמאית בראשותה,
היה הסכם הרוטציה והאיחוד של רשימת כחול לבן.
אבקסיס לא עברה את אחוז החסימה בבחירות באפריל ועכשיו לאחר שהבטיחה את מקומה בכנסת בקושי,
היא מבינה כי היא מיועדת לשבת בספסלי האופוזיציה.
מבחינה פסיכולוגית, עבור מי שטעמה מספר דו סיפרתי של מנדטים, לחזור לאנונימיות באופוזיציה זוהי מפלה קשה וככל הנראה אין לה מה להפסיד מחבירה לליכוד, גם בשביל תפקיד זוטר.

יזהר שי

יזם ההייטק החברתי, נמצא בסוף העשירייה השניה של סיעת כחול לבן מטעם מפלגת חוסן, מספיק מרוחק מכל תפקיד מהותי שיוכל להינתן בכל קונסטלציה קואליציונית תחת תוצאות הבחירות לכנסת העשרים ושתיים.

עומר ינקלביץ'

ינקלביץ', עו"ד חרדית ויזמית חברתית לשילוב נשים בחברה החרדית, נמצאת במקום ה 23 בסיעת כחול לבן.
ינקלביץ' ששירתה בעבר במערכת המשפטית תחת רם וינוגרד, ובהמשך במשרד לשוויון חברתי בימי השרה גילה גמליאל לא תראה מניעה פוליטית בחבירה לליכוד, במיוחד לא תמורת טייטל מתאים באחת מוועדות הכנסת השונות.

הכנסת כל אלו בין שורות נתניהו היא לא תרחיש דמיוני.
ניתן יהיה לעשות זאת על ידי שליחת יועץ או שליח אחר מטעם הליכוד אל כל אחד מהם על מנת להפשיר ולרכך אותם לקראת גישה עם בכיר ליכוד (יריב לוין או זאב אלקין) אשר יציע להם את אחת משתי האופציות הבאות:

1. הליכה עם הליכוד לממשלת 61 וקבלת תפקיד (שר\סגן שר\יו"ר וועדה בכנסת\מקום בקבינט)
2. הישארות במצב הנוכחי בסיעותיהם ויציאה לגלות באופוזיציה (במקרה שאחרים יסכימו במקומם) או לאנונימיות תחת הסכם קואליציוני אשר יכלול סעיפים אישיים נגדם בממשלת אחדות.

הצעות אלו יהיו אפקטיביות במיוחד כאשר גנץ-לפיד יכשלו בהקמת ממשלה ראשונים ותחת לחץ ציבורי ליציבות שלטונית בכל מחיר אשר רק יגבר עם הזמן.

בנוסף, מדובר בחבורה אשר לא הגיעה לכנסת רק כדי לשבת באופוזיציה ולראות את הצעות החוק שלהם נופלות בכל שבוע תחת וועדת השרים לענייני חקיקה.

ומילה על ליברמן
אביגדור יכול בימים אלו לתת לעצמו צל"ש ולהכתיר את עצמו כאביר איכות השלטון בישראל. רק כמה דגשים:
מה שנעשה כעת יכול היה להיעשות באפריל - ההיסטוריה תשפוט את יעילות ונחיצות מעשיו.

גם אם אביגדור יצליח בכוונותיו ותוקם ממשלת אחדות לאחר סולחה בין הליכוד לכחול לבן נראה שאינו מבין שהוא יושב כרגע במשבצת הכבש. הרי מדוע הוא נחוץ לממשלת אחדות חוץ ממניעת החלופות?