יום שני, 21 ביוני 2021

מצב התחבורה בישראל

כל מי שמתנייד ממקום למקום בארץ ובייחוד במרכזי הערים, שם לב בקלות שלאחר סגרי הקורונה הפקקים חזרו ובגדול.
הנסיעה מהבית לעבודה באוטובוס או ברכב פרטי מזדחלת ונראה שאם המצב לא ישתנה, בתוך זמן לא רב כולנו נהיה תקועים בכבישים. במאמר זה נסקור את בעיות התחבורה בישראל, נבין את מדיניות הממשלה בנושא, ונסמן את הגורמים השונים לפקקים יחד עם פתרונות אפשריים.


מספר כלי הרכב על הכביש

על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כיום ישנם למעלה משלושה מיליון רכבים פרטיים בארץ.
בכל שנה מספר זה גדל בכ2.5 עד שלושה אחוזים.
זהו נתון מטורף. בהתחשב בכך שרובה של האוכלוסייה בארץ מתרכז בין גדרה לחדרה, ניתן להבין בקלות שאם הגידול השנתי במספר המכוניות הפרטיות לא יצטמצם, נגיע לקטסטרופה של ממש בתוך חמש עד עשר שנים.


גידול במספר כלי הרכב מול פיתוח תשתיות התחבורה לאורך העשור האחרון



נתון זה אינו מפתיע בהתחשב בכך שהכנסות המדינה ממסי הרכב עמדו בשנה האחרונה על 38 מיליארד שקלים (38,000,000,000 !).
לאור זאת, נראה כי נבחרי הציבור והממשלות לאורך השנים (ובראשן ישראל כץ, שר התחבורה הנצחי בעשור האחרון),
ראו בשוק הרכב פרה חולבת. יתר על כן, הגדיל ישראל כץ ובמקום להקצות יותר משאבים לתחבורה ציבורית, הכבישים בארץ "השמינו" ונוספו להם נתיבים על מנת שיוכלו להכיל יותר מכוניות.


הנזק למשק

על פי קביעת בנק ישראל, ארגון הOECD והבנק העולמי, מדינת ישראל היא מדינה מוזנחת תחבורתית.
הפגיעה של הפקקים במדינה משפיעה בתחום הדיור בו מורגש הביקוש במרכז הארץ ובסמוך למרכזי התעסוקה, בתחום הסביבה (זיהום אוויר ממכוניות מונעות שעומדות בפקקים יותר שעות) ובתחום הכלכלי מפאת שריפת דלקים לא יעילה ובזבוז שעות עבודה למשק.

נזקים אלו עמדו בשנת 2016 על 25 מיליארד שקלים, בשנת 2018 על 35 מיליארד ולפי התחזית, בעשור הקרוב הסכום יגדל לכ40 עד 70 מיליארד שקלים (!).
רק כדי לתת פרופורציה, תקציב המדינה השנתי כולו, מוערך בכ480 מיליארד שקלים.

מדינת ישראל חייבת לייצר כדאיות עבור האזרחים לעבור מרכבים פרטיים לשימוש בתחבורה ציבורית.
ניתן לבצע זאת ע"י הגדלת כמות ותדירות קווים מרכזיים, הטלת מיסי גודש והקצאת רחובות במרכזי הערים לתחבורה ציבורית בלבד.


מצב התחבורה הציבורית בערים הגדולות

על מנת שהנוסעים יסכימו לאמץ את התחבורה הציבורית, נדרש לוודא שהיא מהווה אלטרנטיבה.
כיום בכבישים רבים אוטובוסים עומדים בפקקים יחד עם רכבים פרטיים ולא נראה שישנה כדאיות (מלבד כלכלית) בבחירה הציבורית על פני הנוחות שברכב פרטי ממוזג ושקט.

מלבד זאת, אמינות האוטובוסים ורמת השירות של רבים מהנהגים בהם ברמה ירודה עד לא קיימת. קווי אוטובוס לא מגיעים בזמן או שאינם מגיעים כלל. לא נדיר לראות מספר אוטובוסים השייכים לאותו הקו עומדים יחד בכביש וכדו'.

משרד התחבורה נדרש לפתוח את התחרות על חברות ההיסעים בערים הגדולות לתחרות ובו בזמן לייצר פתרונות תחבורה אשר יתאימו בנפרד עבור הפריפריה, שם כדאיות הפעלת הקווים יורדת.



פרבור המדינה

פרבור. זוהי התופעה לה אנו עדים בעשורים האחרונים. לאורך הזמן קמות בישראל שכונות ענק אשר אינן מגובות בתשתיות חיוניות כתחבורה, מוסדות חינוך, מרכזי תעסוקה ומסחר. מדובר במגדלי מגורים אשר מכילים לרוב בין 20 ל 40 קומות, כאשר בכל קומה מתגוררות 4 משפחות. ערים שלמות המשמשות ללינה בלבד.

ניתן לתאר מה קורה בשכונה של עשרה מגדלים כאלו בראשון לספטמבר כשלרוב מדובר בכביש בעל נתיב אחד אשר מוביל אל מחוץ לשכונה.

זהו המצב לאור מצוקת הדיור וטירוף הבניה שמגיע עמה. המדינה מחויבת לתכנן בצורה יעילה את פתוח הערים בתשתיות תעסוקה ומסחר אשר משולבות בצורה יעילה בתוך שכונות המגורים, כך שלא יהיה צורך בנסיעה ארוכה למוסדות החינוך והתעסוקה.


תחבורה ציבורית בשבת

זהו נושא נפיץ, אך יש לציין שכל עוד בתי אב לא יוכלו להסתמך על תחבורה ציבורית בכל יום שיחפצו בה, הם לא באמת יזנחו את הרכב הפרטי. ניתן להגיע להסכמות בנושא זה באופן חלקי ולהביא לפתרונות יצירתיים כגון הפעלה ותכנון קווי שבת באישור הרבנות (יופעלו ע"י אזרחים זרים), הפעלתם בקווים בין עירוניים ואך ורק למקומות ייעודיים (חוף הים, שמורות טבע וכדו') ובכל מקרה לא בהיקף של יום עסקים רגיל.









יום שלישי, 15 ביוני 2021

מה עושים עם רצועת עזה?

ניתן להסכים או שלא להסכים עם רעיון שתי המדינות, לתת דעות לכאן ולכאן אודות תוכנית ההתנתקות, אבל ברור שככל שרצועת עזה מתקיימת כפי שהיא במצבה הנוכחי תחת שלטון חמאס, לא ניתן להגיע להבנות כוללות עם הפלסטינים, אפילו במסגרת חילופי שטחים מהסיבות הבאות:

בעוד שברש"פ מבינים שמדינת ישראל היא עובדה מוגמרת, חמאס מתנהלת במדיניות יוני 67' (שלושת הלאווים) ולא מוכנה להכיר במדינת ישראל.
יותר מכך, ע"פ חמאס היהודים אחראים למלחמות העולם הראשונה והשנייה, ,תועדו בפרוטוקול זקני ציון ועוד עלילות אנטישמיות רבות בגוונים אלו.

מכיוון שכך, כל ניסיון לניהול או סיום הסכסוך ביוזמת ישראל, יחייב פתרון הכולל את הרצועה בתפיסת "עזה תחילה".

המצב הנוכחי


כרגע, מבלי להכנס לנכונותו והסיבות שהביאו לכך, עזה בפועל תחת מצור. מכיוון ישראל, לא ניתן לעבור את הגבול אלא באישור וגם כך רק לא באופן גורף לכלל האוכלוסיה. מכיוון מצרים ניתן לעבור אך ורק דרך מעבר רפיח ובאופן מוגבל תחת פיקוח מצרי אדוק.
מכיוון הים מדינת ישראל מגדירה (כתלות במצב הביטחוני-מדיני) מרחב דיג שאותו לא ניתן לעבור בכלי שיט.

חשמל הרצועה מגיע בקווי מתח מכיוון ישראל ומצרים כאשר ברצועה כיום לא מיוצר חשמל כמעט בכלל.

הרצועה נמצאת במשבר חמור של מחסור במים לאור מיצוי מי התהום ע"י התושבים בשאיבת בארות והמלחתם ע"י מי ים כתוצאה ישירה לכך.

קצב גידול האוכלוסייה המהיר ברצועה מצמצם את האדמות החקלאיות שניתן לעשות בהן שימוש.


חמאס, ארגון טרור אשר שולט ברצועה עושה השתדלות לקבל תמיכה מהאוכלוסייה המקומית ע"י מתן שירותים ציבוריים אך בדרך כלל כאשר אינו מצליח לעמוד בכך כתוצאה מניהול כלכלת מלחמה מול מדינת ישראל, פונה לחימום המצב הביטחוני.

מצד מדינת ישראל ההתנהלות מול הרצועה עד כה הייתה במדיניות של כיבוי שריפות והכלה של המצב.
במקרה של התחממות, בד"כ התגובה הצבאית היא מוגבלת וכאשר ישנו לחץ מהציבור, מגיעה תגובה חריפה יותר אשר מלבד צמצום היקף הכוח הצבאי של החמאס באופן זמני, לא מביאה לתוצאות ארוכות טווח או הישגים תודעתיים ברורים.

בשגרה, מדינת ישראל נוהגת במדיניות הומניטרית במסגרת המצור ומאפשרת העברת כספים לרצועה (לחמאס), מזון וסחורות דרך מעברי הגבול. כאשר ברור כי התחממות בגזרה והעימות הקרוב מול החמאס הם עניין של זמן.



פעולה צבאית בעזה - כרוניקה של כיבוי שריפות
תקיפה צבאית בעזה - כרוניקה של כיבוי שריפות


על כן, מוצעת מדיניות ארוכת טווח אשר מטרתה לפתור באופן הדרגתי את המצב ברצועה:


הסברתית:

כרגע הסכסוך עם חמאס מושך תשומת לב תקשורתית באופן שאינו פרופורציונלי לסוג, משך ואופי הסכסוך אל מול סכסוכים אחרים בעולם בכלל ובמזרח התיכון בפרט.
רוב רובה של ההתעסקות התקשורתית ברצועה נובע מיכולתם של כתבים זרים להיכנס אל תוך הרצועה בקלות ללא צורך בשהייה ארוכה בתחומה. כתב יכול להתגורר בישראל ולהגיע באופן יומיומי לסקר את העימותים מול חמאס תוך סיכון נמוך.

על מדינת ישראל לצמצם מעבר של כתבי חוץ מתוך הרצועה חזרה לישראל ולהקשות על צעדיהם בצורה שתביא אותם לדילמה בין נוחות חייהם במדינה ובין הקטסטרופה שיחוו בתוך הרצועה לאורך זמן.

ניתן לחזות כי רובם של הכתבים יישארו בארץ ויסקרו את הנעשה מתוך תחומיה של המדינה ולא מתוך הרצועה, מה שיגביל את זרם תמונות ההרס במהלך מבצעים צבאיים. 



מדינית:

כיום רובם של תושבי הרצועה מעוניינים לעזוב אותה לטובת חיים טובים יותר במקום אחר. אזרחי הרצועה המשכילים ובעלי האמצעים אכן הולכים בכיוון זה. אך מדובר במשימה קשה בהתחשב במדיניות מצרים במעבר רפיח.
ע"מ לעבור בגבול נדרש תשלום של 1500 דולר ויש להיכנס לרשימת המתנה ארוכה מאוד.

על ישראל לנצל את המצב הכלכלי הקשה ברצועה ולסייע להגירה שלילית ממנה למדינות אחרות במספר תחומים:

1. יצירת הסכמים עם מדינות לקליטת המהגרים

הקשרים החדשים שישראל יוצרת עם מדינות אפריקה מאפשרים הסכמי הגירה תמורת מתן סיוע צבאי וכלכלי.
מדינות אלו יהוו תחנת ביניים להגירה לכיוון אירופה וצפון אמריקה.

2. סיוע למהגרים

על מדינת ישראל לעודד את המהגרים מהרצועה ולאפשר להם להגיע למדינות היעד במערך היסעים וטיסות.
כל מהגר יקבל סל הגירה הכולל העברה למדינת היעד, סכום כסף (1500 - 2000 דולר) וסיוע בהעברת רכושו לשם או רכישתו ממנו במידה ויהיה מעוניין בכך.

3. שיווק ההגירה השלילית לאוכלוסייה ברצועה

יש לגייס את השב"כ להקמת מערך סוכני הגירה אשר יתאמו עם המהגרים את כלל הפרוצדורות ויפיצו את האפשרות הנ"ל בשיטת "חבר מביא חבר" עבור כלל המהגרים.

ככל הנראה במידה והתוכנית תצליח, חמאס תאסור על יציאת תושבים מהרצועה. נדרש יהיה להתכונן לכך מראש ולייצר חלופות אשר יאפשרו את המשך התוכניות בניגוד למדיניות חמאס.


במידה ואוכלוסיית הרצועה תצטמצם לכ100,000 - 250,000 איש, ניתן יהיה לספח חלקים ממנה במסגרת סכסוכים מוגבלים וללחוץ על חמאס והאוכלוסייה צבאית ומדינית על פי החלטות הדרג המדיני בישראל.

לאחר מכן ניתן יהיה לפתוח את גבולות הרצועה ע"פ מדיניות ישראל, יצירת מקומות תעסוקה לפלסטינים והקמת מפעלים בשת"פ הרש"פ ובכך תהפוך חמאס ללא רלוונטית.


יום שלישי, 1 ביוני 2021

כמו ממשלות אחרי הגשם

"בהתאם לסעיף 13 (ב) לחוק יסוד: הממשלה, ולאחר שהוטל עלי להרכיב ממשלה, אני מתכבד להודיעך כי עלה בידי להרכיב ממשלה, אותה אבקש להביא לאישור הכנסת בהקדם"

מילים שרבים מתומכי הימין לא האמינו שישמעו יוצאות מפיו של לא אחר מיאיר לפיד.

האקלים הפוליטי, האיבה, דעת הקהל והחלטותיו של נתניהו עזרו במידה רבה להגשים את המציאות הזו.


נפתלי בנט

לאחר שהפך ל"Persona non grata" בבית ראש הממשלה, נפתלי בנט נדחף בידי נתניהו עצמו לבצע מהלך עם לפיד.

זוהי לא פעם ראשונה בה בנט מקבל "קידום" כעין זה כפועל יוצא מרדיפה של נתניהו.

ב2008 בנט הועף (ע"פ פרסומים שונים, לדרישת שרה נתניהו, לאחר ששמעה כי שולמו להם כספים כנגד הוצאות שונות במהלך מחאת המילואימניקים) מלשכת יושב ראש האופוזיציה ועושה את דרכו לראשות הבית היהודי לאחר שמונה למנכ"ל מועצת יש"ע והקים עם איילת שקד את תנועת "ישראל שלי".

ב2013 בנט ושקד לא מוזמנים למו"מ עם מחזיק המנדט להקמת הממשלה, נתניהו ונאלצים לשלב ידיים עם לפיד ב"ברית האחים" בכדי להיכנס לממשלה.

כיום, לאחר שבנט מבין כי נתניהו לא יוכל להקים ממשלת ימין בלית ברירה כצעד אחרון לפני הליכה לבחירות בפעם החמישית, הוא משלב ידיים בשנית עם לפיד ותומך בהקמת ממשלת השינוי.


גדעון סער

גדעון סער, אחד הח"כים הבולטים בתנועת הליכוד מונה ע"י נתניהו לשר החינוך ולאחר מכן כשר הפנים. כמנהג נתניהו, למנות את אנשיו כך שלא יבלטו בתקשורת ויאיימו עליו פוליטית בטווח הארוך, סער נשרף אוטומטית ופרש זמנית מהחיים הפוליטיים. כעת, לאחר שחזר לליכוד והתמודד מול נתניהו על ראשות התנועה והפסיד, נתניהו נקם בו ולא מינה אותו לשר בממשלה למרות ששובץ במקום ה-5 ברשימת הליכוד אשר קיבלה בממשלה 15 תיקים.

יחד עמו פרש מהליכוד זאב אלקין אשר מונה ל"שר המים". תפקיד מאכזב ומשפיל אשר לא היה קיים עד אז.

סער לא מוכן לשמוע על ממשלה בראשותו של נתניהו ומכל מקום לא מסכים לשבת תחתיו בשום מצב.


בני גנץ

גנץ קבל מנתניהו הצעה לרוטציה (שוב) וסירב לאור חוסר אמינות הצעה ואכזבות קודמות בישיבה עם נתניהו בממשלה.


מילה על נתניהו

  • נתניהו מכריז ומזהיר על הסכנות אשר ממשלת שינוי בשותפות עם מרצ, העבודה, לפיד והרשימה הערבית (רע"מ), אך שוכח מספר נקודות:
  • נתניהו ישב עם לפיד והעניק לו את משרד האוצר בשנת 2013.
  • נתניהו ניהל מו"מ עם הרשימה הערבית המאוחדת מיד לאחר שקיבל את המנדט אך לא הצליח להקים עימם ממשלה מכיוון שמפלגת הציונות הדתית סירבה לתמוך בממשלה זו.
  • נתניהו הבטיח בקולו שלא ייתן את ידו לממשלת רוטציה מכל סוג ומחנה במערכת הפוליטית. לאחר מכן הציע רוטציה משולשת (?!) לסער ובנט. סער למוד האכזבות מנתניהו סרב מידית לפתרון המגוחך.
  • אם נתניהו כל כך חרד מממשלת השינוי ומסכנותיה, הוא מוזמן ליישם את הפתרון הבא:

נתניהו יוותר על כיסא ראש הממשלה לטובת בכיר בליכוד כדוגמת אדלשטיין או ברקת, ובמקום זאת ינהל את הקואליציה או תפקיד משמעותי אחר שהחוק מתיר לנאשם בפלילים.

יחד עם הליכוד "הבלוק" הכולל את החרדים והציונות הדתית יתמכו בהקמת ממשלה זו.

גדעון סער יסכים מידית להיכנס לממשלה זו ויביא עמו את בנט.

בני גנץ לא יסרב להיכנס גם כן לקואליציה מסוג זה.


  • סך המנדטים: 73
  • רוטציות: 0
  • מנדטים לתיק (יעילות פוליטית): 3~


לא עדיף לטובת המדינה?




בתוך הראש של צ'אק

"נתניהו איבד את דרכו בכך שהעדיף את הישרדותו הפוליטית על פני האינטרסים של ישראל", נאם היום שומר בסנאט. "בצומת קריטי זו, אני מא...