הפתרון לשוויון בנטל

קואליציות קמו ונפלו בזכות או בגלל הכמיהה הישראלית לשוויון בנטל.
מקום המדינה קבוצות תלמידי ישיבה לא התגייסו לשירות החובה וככל שעברו השנים מספרם עלה ממאות בודדות לאלפים רבים.
בנוסף, רוב מוחלט מבני העדה הערבית בארץ אינו נדרש לשרת בצה"ל (למעט חלק קטן מהמגזר הבדואי ומספר מקרים בודדים נוספים).

הציבור הישראלי והתקשורת מחפשים בנרות חיילים שלמדו בישיבות גבוהות וגרים בבני ברק.
אפילו צה"ל כל כך רצה לראות שוויון בנטל עד כדי שזייף נתונים כדי להציג מגמה חיובית של אחוזי גיוס עולים מתוך המגזר החרדי.

בכל כמה שנים ובייחוד לאחר שבית המשפט העליון אסר על הארכתו של חוק טל (חוק עם תוקף זמני שהוארך כל כמה שנים כדי לאפשר דחיית גיוס לתלמידי ישיבות), עולה מחדש סוגיית השוויון בנטל ופורצות הפגנות נגד גיוס לצה"ל.
כל צעיר חרדי שנתקע בלי פטור בתוקף ונעצר על עריקות מזמין הפרות סדרות בסמוך לבתי מעצר וחסימות צירים בירושלים ובבני ברק.

הפתרונות שהועלו ע"י הפוליטיקאים לאורך השנים ניסו לתקוף את הסוגיה הזו והשלכותיה הכלכליות (צעירים חרדים נעולים בישיבות עד שנות ה20 המאוחרות ולא יוצאים לרכוש השכלה או ניסיון תעסוקתי) נעים מגיוס בכוח עד שחרור בני הישיבות מחובת התייצבות בלשכות הגיוס בתקווה שיצאו לעבוד ושאולי בעתיד הרחוק ילדיהם או נכדיהם יתגייסו.

הפתרונות הכוחניים לגיוס החרדים אינם רלוונטיים כיוון שהם יסכימו להיכלא ושלא יתגייסו וכמובן שמצד שני לתת פטור אוטומטי בתקווה שבעוד כמה עשורים אחוזי הגיוס יעלו מעצמם לא יסייע לתחושת העוול הקשה שהציבור הרחב חש בזמן שהוא נקרא להתייצב לשירות.

להלן פתרון הוליסטי אשר תוקף את הבעיה משני הצדדים:


נעילת תלמידי הישיבות עד גיל מאוחר לא מועילה למשק (עבודה בשחור) או לגיוס כיוון שישנן ישיבות מיוחדות אשר מיועדות לתלמידים שאינם עומדים בסף הקבלה לישיבות המבוקשות אשר בהן לכאורה התלמידים באמת לומדים ולו רק כדי "להציל" אותם מציפורניי צה"ל.
אותן ישיבות מתגמלות את התלמידים באי גיוס (ושהייה במסגרת המקובלת על סביבתם) ואת עצמן ע"י יצירת משרות וקבלת תקציבים שונים. נוכחות התלמידים בישיבות אלו לא תמיד נאכפת, מה שמאפשר להם לעבוד "בשחור" (כיוון שגם כך אסור להם).
נדרש להקפיא את גודל הישיבות הנ"ל ואת התקציבים שהן מקבלות, יחד עם הכרה כלשהי בישיבות הגדולות והוותיקות יותר כמוסדות מחקר תלמודי והקפאת מספר התלמידים בהן גם כן.
מדיניות זו תיתפס כפחות אגרסיבית מצד הרחוב החרדי כיוון שאינה נראית כגזרה חמורה אשר פוגעת באופן ישיר במוסדות אלו.

דבר נוסף שיש לתת הוא אלטרנטיבה אמתית לבחורי הישיבה אשר תסייע להם לרכוש השכלה ולצאת לשוק התעסוקה.
לכן נדרש להפריד בין חובת הגיוס ובין ההתייצבות בישיבה. תלמיד בוגר מוסד חרדי הצהיר שהוא לומד בישיבה? תינתן לו דחייה. כמו כן תינתן לו האפשרות לעבוד בצורה חוקית.

פתיחת השער התעסוקתי חייבת להתבצע מול החלת מס על כל פטורי השירות הצבאי.

המס צריך צריך להיות בגובה של 3 אחוזים מהמשכורת (ברוטו) עם מינימום של 200 שקלים שייגבו גם אם התלמיד לא עבד באותו החודש כבזהה לתשלום ביטוח לאומי. את המס ישלמו שכירים ועצמיים עד גיל הפטור משירות מילואים.

המס יהיה כנגד שירות החובה בלבד ומשרת אשר לא סיים אותו (שוחרר מחוסר התאמה או כל סיבה אחרת שאינה נובעת מעצם השירות עצמו) יהיה צריך לשלם חלק יחסית ממנו (אחוזית) בהתאמה למספר החודשים שלא השלים.

היתרון במס הנ"ל הוא שניתן להחיל אותו על כלל הציבור כולל האוכלוסייה הערבית.

בית המשפט העליון יקבל את הפתרון כיוון שהוא ממש דה פקטו יממש את השוויון בנטל.


פתרון משלים נוסף יכול להיות התניית גובה או זכאות קצבאות והטבות שונות בשירות צבאי או לאומי:

• מחיר למשתכן - דירה בהנחה
• מענק לרכישת דירות יד שניה
• נקודות זיכוי מס לתושב ישראל
• קצבאות ילדים (אשר אינן מיועדות לחיסכון לכל ילד)

זכויות נוספות שניתן וצריך להתנות בשירות:

• עבודה במשרות ממשלתיות, לרבות חברות ממשלתיות
• קבלת רישיון לעיסוק במגוון נבחר של מקצועות חופשיים

יש להבדיל בין קצבאות אלו לקצבאות אשר מיועדות לעידוד תעסוקה או קצבאות נכות וכדו'.

אשמח לשמוע את דעתכם!