ממשלת קורונה בהרדמה חלקית

מיד לאחר פתיחת המשק עם דעיכת הגל השני של הקורונה, ממשלת ישראל ביצעה טעויות קריטיות במספר תחומים:

ניהול המגיפה

חזית מפולגת מול הציבור בישראל
קווי היסוד המרכזיים של ממשלת ישראל ה-35 עסקו בניהול משבר הקורונה. הממשלה החליטה עם הקמתה על הקמת קבינט אשר יטפל בכל הסוגיות הנגזרות מהמשבר. בניגוד לרעיון היפה והתמים, הקבינט שהוקם לא הכיל את כלל השרים הרלוונטיים לקבלת החלטותיו ובפועל ישבו בו מקורבי רוה"מ וחברי ממשלה אשר להם מנופי לחצים על נתניהו. לכן לא מפתיע ששר המדע נוכח בו לעומת שר החינוך שמשום מה הוחלט כי הוא אינו רלוונטי לניהול המשבר. במצב שנוצר אין זה מפתיע כי נוצרו ארבעה מחנות פוליטיים אשר אינם מתואמים זה עם זה:

• חברי הקבינט מטעם הליכוד ובלוק הימין לשעבר
  מדובר במקורבי ראש הממשלה אשר מגבים את החלטות הממשלה באופן אוטומטי ועיוור. שר האוצר ישראל כץ מהווה דוגמה מצוינת לכך ורובן המכריע של החלטותיו אינן עצמאיות ומייצגות את דעותיו של נתניהו בלבד.
  
  
• חברי הקבינט מטעם מפלגות שמאל-מרכז
  לאחר שחברו לממשלה בטענה לטיפול במשבר הקורונה, טבעי שבני גנץ, גבי אשכנזי ועמיר פרץ אינם אלא קבוצה של דחלילים אשר השיגו את מטרתם הראשית: ישיבה בממשלה.
  מרגע זה והילך, הדחף היחיד שלהם הוא לנהל את עצמם בתוך החלטות הקבינט בצורה כזו שהציבור לא ישכח מהם לחלוטין.
  לכן טבעי שהם יהוו כגלגל חמישי בתהליכי קבלת ההחלטות בממשלה בכלל ובקבינט הקורונה בפרט. הדבר גורם לניפוח תקציבים, עיכוב בתהליכי קבלת ההחלטות וסרבול החלטות הממשלה כך שאין היגיון ואחידות בהנחיות וההגבלות שמתפרסמות מטעם הקבינט.
  
  
• דוגמה לחברי קואליציה אשר אינם בקבינט באופן תמוה:

1. יואב גלנט
   שר החינוך. רלוונטי למצב כיוון שכל החלטה על מערכת החינוך רלוונטית למשק הישראלי באופן ישיר.
2. מירי רגב
   שרת התחבורה. רלוונטית במיוחד לאור ההדבקות בתחבורה הציבורית והוצאה לפועל של הגבלות הקורונה בהיבט הסגרים וצמצום הפעילות במשק.
3. יואב קיש
   סגן שר הבריאות. לא מתקבל על הדעת שאינו מכהן בקבינט. ככל הנראה אינו חבר בקבינט רק כדי לספק חברי קואליציה נוספים אשר הודרו ממנו.

• חברי האופוזיציה
  חברי האופוזיציה מסוגלים להיכנס בקלות לוואקום המנהלי שנוצר מסרבול קבלת ההחלטות בקבינט ומגיבים לו בשלוש דרכים, כל מפלגה בדרכה:
  הצעת אלטרנטיבות להחלטות הקבינט ע"י ביצוע מחקרים, פגישות עם הציבור, גיבוש מדיניות אלטרנטיבית והצגתה לציבור ולממשלה כתוכנית פעולה סדורה אשר ניתנת למימוש.
  העמקת אי האמון בין הציבור לממשלה ע"י הצגת חסרונות ההחלטות ותליית כל קשיי המשבר באחריות הממשלה. זוהי דרך פעולה מצוינת עבור מי שמעוניין לפגוע ביחסי הציבור של הממשלה, אך אינה מתאימה למשבר לאומי וגורמת רק נזק אל מול תועלת מינורית בלבד. אביגדור ליברמן עושה שימוש בדרך זו כאשר הוא קורא לציבור שלא להישמע להנחיות משרד הבריאות.
  רפיון ידיים - מפלגות וחברי כנסת אשר אינם פועלים בנושא. כל נבחר ציבור אשר אינו פועל לטיפול במשבר, בין אם מתוך הקואליציה ובין אם מבחוץ חוטא לתפקידו לא פחות מאלו אשר פוגעים באמון הציבור בממשלה.

חוסר מוכנות ליום שלאחר פתיחת המשק

ניתן להבחין בשלושה תהליכים אשר מובילים את הלך הרוח בציבור.

1. תחושת הפליה בעת הטלת מגבלות מקומיות
2. הבחנה כי אין טיפול והתמצאות של מקבלי ההחלטות בכלל תחומי החיים בישראל כגון תרבות, ספורט וקיום אירועים שונים כדוגמת שמחות משפחתיות או כנסים ומסיבות.
3. תסכול לאור אכיפה סלקטיבית של משטרת ישראל.

מלמד סוגיית האכיפה והמגבלות, ניתן גם להתמודד מול המגיפה באמצעות מניעת הדבקות.

על הממשלה היה להקים מערך בדיקות וחקירות אפדימיולוגיות בזמן הסגר הראשון אשר היה יכול למנוע גידול שכזה בתחלואה.
ניתן היה להכשיר מאות מובטלים לעבודה במערך החקירות וכך להביא לשיקום מהיר יותר של המשק.

עוד ניתן לנצל את הסגר הקרוב לנושא.

טיפול כלכלי במצב

מעט לאחר תחילת החזרה לשגרה בחודש יולי בנימין נתניהו הכריז על  חלוקת מענק של 750 שקלים לכל אזרח בישראל בטענה שהמהלך יביא להנעת המשק. לאחר ביקורת ציבורית אודות חלוקת הכסף חסרת האחריות, המענק צומצם וחולק "רק" לבעלי הכנסה הפחותה מ 649 אלף שקלים בשנה. מדובר בלא יותר ממהלך פופוליסטי שמרגיש לציבור יותר כמו כלכלת בחירות מאשר מהלך להנעת המשק. אזרחים בעל הכנסה גבוהה ימשיכו לחיות באותו האופן אשר הם רגילים אליו, בעוד השכבות החלשות באוכלוסיה לא יוכלו לעשות שימוש בכסף לאור חובות קיימים ופחד מפני המשך תקופת האבטלה.

בנוסף, הוחלט על תשלום דמי אבטלה לכל שכיר אשר יצא לחופשה ללא תשלום או פוטר בתקופת הקורונה.
מדובר בטעות אשר גורמת לרובם של המובטלים להחליט להישאר בבית ולא לחפש עבודה כאשר בין כה וכה הם יקבלו דמי אבטלה לא מבוטלים מהביטוח הלאומי.
מעסיקים רבים מתלוננים על המצב אשר מונע מהם לחזור לתפוקה מלאה בפסי הייצור. בנוסף מדובר בהפליה בין אזרחים שפוטרו לבין אלו שהמשיכו לעבוד.

ספינים ותרגילים על חשבון הציבור

הסכם השלום עם איחוד האמירויות
עם כל הכבוד להסכם השלום ולאלו שיגיעו אחריו, מדינת ישראל לא הייתה בסכסוך עם מדינות אלו ואף קיימה שיתוף פעולה אסטרטגי עם מדינות אלו. כמובן שההסכם מבורך ומביא תועלת מדינית מול הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אך בסופו של דבר, בעת הזו, רצוי היה לעסוק במשבר הקורונה בלבד ולצאת לתהליך שלום בתקופה בה האימפקט הציבורי והעולמי אליו היה גבוה יותר.

האשמת הציבור ומפלגות האופוזיציה
לאחר ירידת מפלגות הקואליציה בסקרים, נראה כי החל טרנד של האשמת כל מי שאינו משתייך לממשלה באחריות למצב.
ניתן היה לראות זאת באמירות מצד מקורבי רוה"מ, צחי הנגבי ונתן אשל בהאשמת הציבור בבכיינות ואי עמידה בהנחיות משרד הבריאות. בנוסף ראש הממשלה קרא במכתב לראשי המפלגות באופוזיציה לנהוג באחריות ולא לקרוא לציבור למרוד בהנחיות הממשלה, על מנת לגרום להם להכחיש את האשמותיו בתקשורת.

רק נזכיר שהציבור בתחילה התנהג וברובו עדיין מתנהג באחריות.
אך חלה הידרדרות משמעותית במשמעת להנחיות מהסיבות הבאות:

• אין אכיפה כמעט ביחס לגודל האוכלוסיה מצד הרשויות על שמירת ההנחיות כגון מסיכה, ריחוק חברתי, מעקב אחר מבודדים ובתי עסק לרבות מלונות ואולמות אירועים.
• גם כאשר מונחות לפני המשטרה ראיות חד משמעיות להפרת הנחיות כגון מסיבות קורונה מצד מובילי דעת קהל מכל זרמי החברה הישראלית ופוליטיקאים, לא ננקטים צעדים משמעותיים כנגד העבריינים. הציבור אינו עיוור ופועל בדיוק על פי המסרים שהוא מקבל. גם אם הם לא רשמיים.
• דוגמה אישית מצד גורמי אכיפת החוק - מסיבות קורונה בהשתתפות שוטרים. מדובר באבסורד.

משפטי נתניהו
נראה כאילו הדבר היחיד שחשוב לציבור הוא המצב המשפטי של ראש הממשלה.
מסיבות עיתונאים מצידו, מסיבות עיתונאים מצד בני גנץ והודעות לתקשורת מצד כל מי שמחזיק בדעה כלשהי על המצב ועל החשיפות של מחדלי החקירה כאילו זה הנושא היחיד שעל הפרק.
ראוי שהתקשורת תתעסק בזה ותבקש לדעת את עמדות אנשי מפתח בפרקליטות ובמשטרה.
לא ראוי שראשי הממשלה יצאו בהצהרות ויתעסקו בנושא פוליטי לחלוטין בזמן שהמדינה קורסת.