‏הצגת רשומות עם תוויות בני גנץ. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בני גנץ. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 14 במרץ 2024

בתוך הראש של צ'אק

"נתניהו איבד את דרכו בכך שהעדיף את הישרדותו הפוליטית על פני האינטרסים של ישראל", נאם היום שומר בסנאט. "בצומת קריטי זו, אני מאמין שבחירות חדשות בישראל, הן הדרך היחידה לאפשר תהליך קבלת החלטות ופתוח לגבי עתידה של ישראל בתקופה שבה כל כך הרבה ישראלים איבדו את אמונם בממשלה". 

אמירתו של של צ'ק שומר, מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט לא עומדת לבדה בחודש האחרון.

נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, אמר לאחרונה שישראל "שמרנית מדי" ושנתניהו "גורם לישראל יותר נזק מתועלת".
אמירות אלו ואחרות, יחד עם פרסום דוחות מודיעין מגמתיים, מראים לאן נושבת הרוח של ממשל ביידן.

לדעתם של אנשי המפלגה הדמוקרטית, מדינת ישראל היא לא רק מדינת חסות, אלא סמי-קולוניה של ממשלם במזרח התיכון. וברגע שהקולוניה אינה מתנהגת כמצופה מהאדון, יש להחזיר אותה לתלם, גם אם זה לא לטובתה.

המתמטיקה במקרה הזה ברורה:

חשיבות ביטחון מדינת ישראל < יחסי הציבור של המפלגה הדמוקרטית בתקופת בחירות.

תקופת הבחירות בארצות הברית מתאפיינת בעליה חדה של פופוליזם ורצון הולך וגדל של נבחרי הציבור וכלל המועמדים "לפגוע בול" באמירות ומעשים לכדי רצון הבוחר הפוטנציאלי.

וכשהבחור הפוטנציאלי (או החלק שלו שנשמע בציבור) בתקופה האחרונה מראה תמיכה בפלסטינים, אז הצורך הוא קודם כל להתאים את עצמם לטעם הבוחר הפופוליסט ורק לאחר מכן לדאוג לאינטרסים העמוקים של ארצות הברית.

ארצות הברית אינה מחמשת את ישראל רק מרצון טוב.
בישראל ישנם בסיסים, מחסני נשק, מערכות מודיעין, סניפי פיתוח של חברות אמריקאיות ועוד שלל אינטרסים של הממשל
בפן הכלכלי והביטחוני (בדיוק כמו טייוואן למשל).
הממשל האמריקאי יודע טוב מאוד שפגיעה בדריסת הרגל הזו במזרח התיכון תחליש באופן מסוים את הכלכלה והביטחון האמריקאי.

אז מה עושים? הרי אי אפשר להחזיק את המקל משני קצותיו. מצד אחד יש הממשל היה מאוד רוצה לתת לבוחריו את מה שהם רוצים (כרגע, הפסקת המלחמה בעזה) ומצד שני, ברור כי כלל הפעולות האלו מחלישות את התמיכה של ישראל בממשל הדמוקרטי ואף גורמת להרבה בכירים בישראל לדמיין מצב בו הם לא תלויים באופן מוחלט בארצות הברית או לכל הפחות להתחיל לחשוב אם וכמה זה משתלם לישראל בפן האסטרטגי.

הפתרון פשוט.

משחררים מס שפתיים כלפי הבוחר על הממשלה הישראלית מצד אחד, ומתחנפים לציבור הישראלי מצד שני.
מבטיחים כי נתמוך ביטחונית בישראל ללא סייג ותנאי למצח, אבל מצהירים ש"יש קווים אדומים".
מכריזים על הצנחת סיוע בעזה, מפמפמים על הגברת סיוע הומניטרי אבל בפועל לא אוכפים או מבצעים פעולות דרסטיות כמו עצירת אספקת תחמושת ואף מגדילים את ייצור טילי מערכת כיפת ברזל.

עם זאת, נראה שהניסיון לצבוע בצבעים שונים את הציבור הישראלי מממשלתו, הוא ניסיון שמזלזל באינטליגנציה של אזרחי ישראל, ואף מתיימר לשכנע בגזלייטינג מתוחכם את הציבור הנבער שהממשלה מנותקת ממנו והוא באמת רוצה מה שהאמריקאים רוצים - כל מה שיביא לשקט פוליטי לממשל הדמוקרטי.


החמור הדמוקרט וישראל


בפועל,

ע"פ סקרים בציבור הישראלי, מבחינת מדיניות (לא פוליטיקה אלא דברים שהציבור חושב שנכון לעשות מול מה שלדעתו אסור לבצע)

מדינית, לפי הסקרים, יש התאמה מאוד גבוהה בין הממשלה למה שהציבור חושב שנכון כרגע.
פוליטית, הקואליציה כרגע מורכבת (כולל גדעון סער שאיגף את בני גנץ מימין) מ76 מנדטים וחברי הממשלה הנוכחית זוכים יחד בסקרים למעל ל80 מנדטים (גנץ, סער, ליכוד, חרדים, עוצמה יהודית).


באשר לשאלת הבחירות, ע"פ סקרי חדשות 12:

  • 70 אחוזים אינם מעוניינים בבחירות לפני סיום המלחמה
  • 70 אחוזים לא חושבים שעל בני גנץ לעזוב את הממשלה (כשבתוך בוחריו של גנץ המספר דומה - 68%).

כלומר, גם נתניהו וגם ממשל ביידן נותנים לבוחרים הפוטנציאליים שלהם מה שהם רוצים לריב עם הצד השני על מה שלדעתם חשוב להם (מדיניות ביטחונית וצדקת הדרך עבור ישראל מול תמיכה בפלסטינים עבור בוחרים דמוקרטיים).
וויכוחים שכאלה, גם אם הם רק לצורך גיוס תמיכה פוליטית, יכולים להתדרדר בקלות למחלוקות אמתיות ולמעשים בפועל.
לכן טוב ייעשה אם יינתן לאמריקאים לשחרר קיטור על ממשלת נתניהו ע"י קטליזטורים כדוגמת יאיר לפיד ובני גנץ באופן מנוהל, כך שהברית המדינית עם ארצות הברית לא תינזק לטווח הארוך.

ניתן רק לקוות שלאחר הבחירות בארצות הברית אותם סנאטורים ובכירים במפלגה הדמוקרטית ינמיכו את הלהבות ועד אז, אדון שומר, משוך ידיך מעל תת המודע של הציבור הישראלי.

יום שלישי, 1 ביוני 2021

כמו ממשלות אחרי הגשם

"בהתאם לסעיף 13 (ב) לחוק יסוד: הממשלה, ולאחר שהוטל עלי להרכיב ממשלה, אני מתכבד להודיעך כי עלה בידי להרכיב ממשלה, אותה אבקש להביא לאישור הכנסת בהקדם"

מילים שרבים מתומכי הימין לא האמינו שישמעו יוצאות מפיו של לא אחר מיאיר לפיד.

האקלים הפוליטי, האיבה, דעת הקהל והחלטותיו של נתניהו עזרו במידה רבה להגשים את המציאות הזו.


נפתלי בנט

לאחר שהפך ל"Persona non grata" בבית ראש הממשלה, נפתלי בנט נדחף בידי נתניהו עצמו לבצע מהלך עם לפיד.

זוהי לא פעם ראשונה בה בנט מקבל "קידום" כעין זה כפועל יוצא מרדיפה של נתניהו.

ב2008 בנט הועף (ע"פ פרסומים שונים, לדרישת שרה נתניהו, לאחר ששמעה כי שולמו להם כספים כנגד הוצאות שונות במהלך מחאת המילואימניקים) מלשכת יושב ראש האופוזיציה ועושה את דרכו לראשות הבית היהודי לאחר שמונה למנכ"ל מועצת יש"ע והקים עם איילת שקד את תנועת "ישראל שלי".

ב2013 בנט ושקד לא מוזמנים למו"מ עם מחזיק המנדט להקמת הממשלה, נתניהו ונאלצים לשלב ידיים עם לפיד ב"ברית האחים" בכדי להיכנס לממשלה.

כיום, לאחר שבנט מבין כי נתניהו לא יוכל להקים ממשלת ימין בלית ברירה כצעד אחרון לפני הליכה לבחירות בפעם החמישית, הוא משלב ידיים בשנית עם לפיד ותומך בהקמת ממשלת השינוי.


גדעון סער

גדעון סער, אחד הח"כים הבולטים בתנועת הליכוד מונה ע"י נתניהו לשר החינוך ולאחר מכן כשר הפנים. כמנהג נתניהו, למנות את אנשיו כך שלא יבלטו בתקשורת ויאיימו עליו פוליטית בטווח הארוך, סער נשרף אוטומטית ופרש זמנית מהחיים הפוליטיים. כעת, לאחר שחזר לליכוד והתמודד מול נתניהו על ראשות התנועה והפסיד, נתניהו נקם בו ולא מינה אותו לשר בממשלה למרות ששובץ במקום ה-5 ברשימת הליכוד אשר קיבלה בממשלה 15 תיקים.

יחד עמו פרש מהליכוד זאב אלקין אשר מונה ל"שר המים". תפקיד מאכזב ומשפיל אשר לא היה קיים עד אז.

סער לא מוכן לשמוע על ממשלה בראשותו של נתניהו ומכל מקום לא מסכים לשבת תחתיו בשום מצב.


בני גנץ

גנץ קבל מנתניהו הצעה לרוטציה (שוב) וסירב לאור חוסר אמינות הצעה ואכזבות קודמות בישיבה עם נתניהו בממשלה.


מילה על נתניהו

  • נתניהו מכריז ומזהיר על הסכנות אשר ממשלת שינוי בשותפות עם מרצ, העבודה, לפיד והרשימה הערבית (רע"מ), אך שוכח מספר נקודות:
  • נתניהו ישב עם לפיד והעניק לו את משרד האוצר בשנת 2013.
  • נתניהו ניהל מו"מ עם הרשימה הערבית המאוחדת מיד לאחר שקיבל את המנדט אך לא הצליח להקים עימם ממשלה מכיוון שמפלגת הציונות הדתית סירבה לתמוך בממשלה זו.
  • נתניהו הבטיח בקולו שלא ייתן את ידו לממשלת רוטציה מכל סוג ומחנה במערכת הפוליטית. לאחר מכן הציע רוטציה משולשת (?!) לסער ובנט. סער למוד האכזבות מנתניהו סרב מידית לפתרון המגוחך.
  • אם נתניהו כל כך חרד מממשלת השינוי ומסכנותיה, הוא מוזמן ליישם את הפתרון הבא:

נתניהו יוותר על כיסא ראש הממשלה לטובת בכיר בליכוד כדוגמת אדלשטיין או ברקת, ובמקום זאת ינהל את הקואליציה או תפקיד משמעותי אחר שהחוק מתיר לנאשם בפלילים.

יחד עם הליכוד "הבלוק" הכולל את החרדים והציונות הדתית יתמכו בהקמת ממשלה זו.

גדעון סער יסכים מידית להיכנס לממשלה זו ויביא עמו את בנט.

בני גנץ לא יסרב להיכנס גם כן לקואליציה מסוג זה.


  • סך המנדטים: 73
  • רוטציות: 0
  • מנדטים לתיק (יעילות פוליטית): 3~


לא עדיף לטובת המדינה?




יום שלישי, 15 בספטמבר 2020

ממשלת קורונה בהרדמה חלקית

מיד לאחר פתיחת המשק עם דעיכת הגל השני של הקורונה, ממשלת ישראל ביצעה טעויות קריטיות במספר תחומים:

ניהול המגיפה

חזית מפולגת מול הציבור בישראל
קווי היסוד המרכזיים של ממשלת ישראל ה-35 עסקו בניהול משבר הקורונה. הממשלה החליטה עם הקמתה על הקמת קבינט אשר יטפל בכל הסוגיות הנגזרות מהמשבר. בניגוד לרעיון היפה והתמים, הקבינט שהוקם לא הכיל את כלל השרים הרלוונטיים לקבלת החלטותיו ובפועל ישבו בו מקורבי רוה"מ וחברי ממשלה אשר להם מנופי לחצים על נתניהו. לכן לא מפתיע ששר המדע נוכח בו לעומת שר החינוך שמשום מה הוחלט כי הוא אינו רלוונטי לניהול המשבר. במצב שנוצר אין זה מפתיע כי נוצרו ארבעה מחנות פוליטיים אשר אינם מתואמים זה עם זה:

  • חברי הקבינט מטעם הליכוד ובלוק הימין לשעבר
    מדובר במקורבי ראש הממשלה אשר מגבים את החלטות הממשלה באופן אוטומטי ועיוור. שר האוצר ישראל כץ מהווה דוגמה מצוינת לכך ורובן המכריע של החלטותיו אינן עצמאיות ומייצגות את דעותיו של נתניהו בלבד.

  • חברי הקבינט מטעם מפלגות שמאל-מרכז
    לאחר שחברו לממשלה בטענה לטיפול במשבר הקורונה, טבעי שבני גנץ, גבי אשכנזי ועמיר פרץ אינם אלא קבוצה של דחלילים אשר השיגו את מטרתם הראשית: ישיבה בממשלה.
    מרגע זה והילך, הדחף היחיד שלהם הוא לנהל את עצמם בתוך החלטות הקבינט בצורה כזו שהציבור לא ישכח מהם לחלוטין.
    לכן טבעי שהם יהוו כגלגל חמישי בתהליכי קבלת ההחלטות בממשלה בכלל ובקבינט הקורונה בפרט. הדבר גורם לניפוח תקציבים, עיכוב בתהליכי קבלת ההחלטות וסרבול החלטות הממשלה כך שאין היגיון ואחידות בהנחיות וההגבלות שמתפרסמות מטעם הקבינט.

  • דוגמה לחברי קואליציה אשר אינם בקבינט באופן תמוה:
    1. יואב גלנט
      שר החינוך. רלוונטי למצב כיוון שכל החלטה על מערכת החינוך רלוונטית למשק הישראלי באופן ישיר.
    2. מירי רגב
      שרת התחבורה. רלוונטית במיוחד לאור ההדבקות בתחבורה הציבורית והוצאה לפועל של הגבלות הקורונה בהיבט הסגרים וצמצום הפעילות במשק.
    3. יואב קיש
      סגן שר הבריאות. לא מתקבל על הדעת שאינו מכהן בקבינט. ככל הנראה אינו חבר בקבינט רק כדי לספק חברי קואליציה נוספים אשר הודרו ממנו.
  • חברי האופוזיציה
    חברי האופוזיציה מסוגלים להיכנס בקלות לוואקום המנהלי שנוצר מסרבול קבלת ההחלטות בקבינט ומגיבים לו בשלוש דרכים, כל מפלגה בדרכה:
    הצעת אלטרנטיבות להחלטות הקבינט ע"י ביצוע מחקרים, פגישות עם הציבור, גיבוש מדיניות אלטרנטיבית והצגתה לציבור ולממשלה כתוכנית פעולה סדורה אשר ניתנת למימוש.
    העמקת אי האמון בין הציבור לממשלה ע"י הצגת חסרונות ההחלטות ותליית כל קשיי המשבר באחריות הממשלה. זוהי דרך פעולה מצוינת עבור מי שמעוניין לפגוע ביחסי הציבור של הממשלה, אך אינה מתאימה למשבר לאומי וגורמת רק נזק אל מול תועלת מינורית בלבד. אביגדור ליברמן עושה שימוש בדרך זו כאשר הוא קורא לציבור שלא להישמע להנחיות משרד הבריאות.
    רפיון ידיים - מפלגות וחברי כנסת אשר אינם פועלים בנושא. כל נבחר ציבור אשר אינו פועל לטיפול במשבר, בין אם מתוך הקואליציה ובין אם מבחוץ חוטא לתפקידו לא פחות מאלו אשר פוגעים באמון הציבור בממשלה.



חוסר מוכנות ליום שלאחר פתיחת המשק

ניתן להבחין בשלושה תהליכים אשר מובילים את הלך הרוח בציבור.

  1. תחושת הפליה בעת הטלת מגבלות מקומיות
  2. הבחנה כי אין טיפול והתמצאות של מקבלי ההחלטות בכלל תחומי החיים בישראל כגון תרבות, ספורט וקיום אירועים שונים כדוגמת שמחות משפחתיות או כנסים ומסיבות.
  3. תסכול לאור אכיפה סלקטיבית של משטרת ישראל.
מלמד סוגיית האכיפה והמגבלות, ניתן גם להתמודד מול המגיפה באמצעות מניעת הדבקות.
על הממשלה היה להקים מערך בדיקות וחקירות אפדימיולוגיות בזמן הסגר הראשון אשר היה יכול למנוע גידול שכזה בתחלואה.
ניתן היה להכשיר מאות מובטלים לעבודה במערך החקירות וכך להביא לשיקום מהיר יותר של המשק.
עוד ניתן לנצל את הסגר הקרוב לנושא.

טיפול כלכלי במצב

מעט לאחר תחילת החזרה לשגרה בחודש יולי בנימין נתניהו הכריז על  חלוקת מענק של 750 שקלים לכל אזרח בישראל בטענה שהמהלך יביא להנעת המשק. לאחר ביקורת ציבורית אודות חלוקת הכסף חסרת האחריות, המענק צומצם וחולק "רק" לבעלי הכנסה הפחותה מ 649 אלף שקלים בשנה. מדובר בלא יותר ממהלך פופוליסטי שמרגיש לציבור יותר כמו כלכלת בחירות מאשר מהלך להנעת המשק. אזרחים בעל הכנסה גבוהה ימשיכו לחיות באותו האופן אשר הם רגילים אליו, בעוד השכבות החלשות באוכלוסיה לא יוכלו לעשות שימוש בכסף לאור חובות קיימים ופחד מפני המשך תקופת האבטלה.

בנוסף, הוחלט על תשלום דמי אבטלה לכל שכיר אשר יצא לחופשה ללא תשלום או פוטר בתקופת הקורונה.
מדובר בטעות אשר גורמת לרובם של המובטלים להחליט להישאר בבית ולא לחפש עבודה כאשר בין כה וכה הם יקבלו דמי אבטלה לא מבוטלים מהביטוח הלאומי.
מעסיקים רבים מתלוננים על המצב אשר מונע מהם לחזור לתפוקה מלאה בפסי הייצור. בנוסף מדובר בהפליה בין אזרחים שפוטרו לבין אלו שהמשיכו לעבוד.


ספינים ותרגילים על חשבון הציבור

הסכם השלום עם איחוד האמירויות
עם כל הכבוד להסכם השלום ולאלו שיגיעו אחריו, מדינת ישראל לא הייתה בסכסוך עם מדינות אלו ואף קיימה שיתוף פעולה אסטרטגי עם מדינות אלו. כמובן שההסכם מבורך ומביא תועלת מדינית מול הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אך בסופו של דבר, בעת הזו, רצוי היה לעסוק במשבר הקורונה בלבד ולצאת לתהליך שלום בתקופה בה האימפקט הציבורי והעולמי אליו היה גבוה יותר.

האשמת הציבור ומפלגות האופוזיציה
לאחר ירידת מפלגות הקואליציה בסקרים, נראה כי החל טרנד של האשמת כל מי שאינו משתייך לממשלה באחריות למצב.
ניתן היה לראות זאת באמירות מצד מקורבי רוה"מ, צחי הנגבי ונתן אשל בהאשמת הציבור בבכיינות ואי עמידה בהנחיות משרד הבריאות. בנוסף ראש הממשלה קרא במכתב לראשי המפלגות באופוזיציה לנהוג באחריות ולא לקרוא לציבור למרוד בהנחיות הממשלה, על מנת לגרום להם להכחיש את האשמותיו בתקשורת.

רק נזכיר שהציבור בתחילה התנהג וברובו עדיין מתנהג באחריות.
אך חלה הידרדרות משמעותית במשמעת להנחיות מהסיבות הבאות:

  • אין אכיפה כמעט ביחס לגודל האוכלוסיה מצד הרשויות על שמירת ההנחיות כגון מסיכה, ריחוק חברתי, מעקב אחר מבודדים ובתי עסק לרבות מלונות ואולמות אירועים.
  • גם כאשר מונחות לפני המשטרה ראיות חד משמעיות להפרת הנחיות כגון מסיבות קורונה מצד מובילי דעת קהל מכל זרמי החברה הישראלית ופוליטיקאים, לא ננקטים צעדים משמעותיים כנגד העבריינים. הציבור אינו עיוור ופועל בדיוק על פי המסרים שהוא מקבל. גם אם הם לא רשמיים.
  • דוגמה אישית מצד גורמי אכיפת החוק - מסיבות קורונה בהשתתפות שוטרים. מדובר באבסורד.

משפטי נתניהו
נראה כאילו הדבר היחיד שחשוב לציבור הוא המצב המשפטי של ראש הממשלה.
מסיבות עיתונאים מצידו, מסיבות עיתונאים מצד בני גנץ והודעות לתקשורת מצד כל מי שמחזיק בדעה כלשהי על המצב ועל החשיפות של מחדלי החקירה כאילו זה הנושא היחיד שעל הפרק.
ראוי שהתקשורת תתעסק בזה ותבקש לדעת את עמדות אנשי מפתח בפרקליטות ובמשטרה.
לא ראוי שראשי הממשלה יצאו בהצהרות ויתעסקו בנושא פוליטי לחלוטין בזמן שהמדינה קורסת.

יום חמישי, 19 בספטמבר 2019

כל הקואליציות על השולחן


לאחר סיום סבב הבחירות לכנסת ה - 22, נראה שמפלגת הליכוד בראשות נתניהו קרובה מאי פעם לאבד את השלטון או לכל הפחות את הבלעדיות על הרכבת הקואליציה מעמדת כוח ברורה ומוכחת אשר מגובה בתוצאות חד משמעיות בקלפי.

לאחר בחינה מדוקדקת של חברי הכנסת החדשים, הרכבי הסיעות והמפלגות, להלן האפשרות העומדת בפני בנימין נתניהו בכדי לשמר בידיו את השלטון.


קואליציית 61+

לאחר שליברמן הצהיר גם לאחר תוצאות האמת שלא ייתן יד לממשלת ימין-חרדים ויתמוך רק בממשלת אחדות,
נתניהו נשאר עם 55 ממליצים. מאיפה יוכל לגייס ממליצים נוספים? להלן כל המועמדים לתמיכה בנתניהו:

מפלגת תל"ם
רשימה בראשות משה יעלון שפרש מהליכוד לאחר שהבין שרה"מ נתניהו עומד להחליפו בתפקיד שר הביטחון באביגדור ליברמן. יעלון וחבריו למפלגה (ככל הנראה 5 ח"כים) הם מועמדים מרכזיים מבחינת הליכוד לחבירה לגוש הימין.




אורלי לוי אבקסיס
אורלי לוי הייתה עד לפני פחות משנה שווה 14 מנדטים בכל סקר שפורסם עד להקמת מפלגת חוסן לישראל בראשות בני גנץ אשר ריסקה אותה לדשדוש סביב אחוז החסימה. המסמר האחרון בארון קבורת גשר, הרשימה העצמאית בראשותה,
היה הסכם הרוטציה והאיחוד של רשימת כחול לבן.
אבקסיס לא עברה את אחוז החסימה בבחירות באפריל ועכשיו לאחר שהבטיחה את מקומה בכנסת בקושי,
היא מבינה כי היא מיועדת לשבת בספסלי האופוזיציה.
מבחינה פסיכולוגית, עבור מי שטעמה מספר דו סיפרתי של מנדטים, לחזור לאנונימיות באופוזיציה זוהי מפלה קשה וככל הנראה אין לה מה להפסיד מחבירה לליכוד, גם בשביל תפקיד זוטר.



יזהר שי
יזם ההייטק החברתי, נמצא בסוף העשירייה השניה של סיעת כחול לבן מטעם מפלגת חוסן, מספיק מרוחק מכל תפקיד מהותי שיוכל להינתן בכל קונסטלציה קואליציונית תחת תוצאות הבחירות לכנסת העשרים ושתיים.



עומר ינקלביץ'
ינקלביץ', עו"ד חרדית ויזמית חברתית לשילוב נשים בחברה החרדית, נמצאת במקום ה 23 בסיעת כחול לבן.
ינקלביץ' ששירתה בעבר במערכת המשפטית תחת רם וינוגרד, ובהמשך במשרד לשוויון חברתי בימי השרה גילה גמליאל לא תראה מניעה פוליטית בחבירה לליכוד, במיוחד לא תמורת טייטל מתאים באחת מוועדות הכנסת השונות.



הכנסת כל אלו בין שורות נתניהו היא לא תרחיש דמיוני.
ניתן יהיה לעשות זאת על ידי שליחת יועץ או שליח אחר מטעם הליכוד אל כל אחד מהם על מנת להפשיר ולרכך אותם לקראת גישה עם בכיר ליכוד (יריב לוין או זאב אלקין) אשר יציע להם את אחת משתי האופציות הבאות:
  1. הליכה עם הליכוד לממשלת 61 וקבלת תפקיד (שר\סגן שר\יו"ר וועדה בכנסת\מקום בקבינט)
  2. הישארות במצב הנוכחי בסיעותיהם ויציאה לגלות באופוזיציה (במקרה שאחרים יסכימו במקומם) או לאנונימיות תחת הסכם קואליציוני אשר יכלול סעיפים אישיים נגדם בממשלת אחדות.
הצעות אלו יהיו אפקטיביות במיוחד כאשר גנץ-לפיד יכשלו בהקמת ממשלה ראשונים ותחת לחץ ציבורי ליציבות שלטונית בכל מחיר אשר רק יגבר עם הזמן.
בנוסף, מדובר בחבורה אשר לא הגיעה לכנסת רק כדי לשבת באופוזיציה ולראות את הצעות החוק שלהם נופלות בכל שבוע תחת וועדת השרים לענייני חקיקה.

ומילה על ליברמן
אביגדור יכול בימים אלו לתת לעצמו צל"ש ולהכתיר את עצמו כאביר איכות השלטון בישראל. רק כמה דגשים:
מה שנעשה כעת יכול היה להיעשות באפריל - ההיסטוריה תשפוט את יעילות ונחיצות מעשיו.
גם אם אביגדור יצליח בכוונותיו ותוקם ממשלת אחדות לאחר סולחה בין הליכוד לכחול לבן נראה שאינו מבין שהוא יושב כרגע במשבצת הכבש. הרי מדוע הוא נחוץ לממשלת אחדות חוץ ממניעת החלופות?

יום שלישי, 26 בפברואר 2019

איחוד תוצרת כחול לבן

קיצור אירועי השבועיים האחרונים:
  1. דשדוש בסקרים של המפלגות הקטנות
  2. נסיונות איחוד כושלים של מפלגות קטנות - בינוניות בימין
  3. דיבורי סרק של איחוד במפלגות השמאל - מרכז של לפיד וגנץ
  4. הצלחה באיחוד מפלגות הימין הקיצוני עוצמה לישראל והבית היהודי אשר יצרו לחץ בגוש השמאל
  5. איחוד בזק בתגובה בין גנץ ללפיד בחיזוק גבי אשכנזי
האיחוד בין לפיד לגנץ היה כל כך מהיר עד כי לפיד וגנץ עצמם לא הצליחו להספיק לקבוע את עמדותיהם בנושאי ליבה ובניהם:
  1. מדיניות מול הפלסטינים
  2. חוק הגיוס ויחס לחברה החרדית
  3. מדיניות כלכלית
  4. הרכבת קואליציה עם הליכוד
הנושא היחיד שבו החברים בכחול לבן מסכימים עליו הוא הרוטציה המשונה שתשים את לפיד על כיסא ראש הממשלה למשך שנתיים במידה וירכיבו את הקואליציה שתחזיק תחת לפיד וגנץ.

מהמצב בסקרים, ניתן להבין כי האפשרויות הבאות הן הכי סבירות בהתאמה:
  • ממשלת ימין (מפלגות הימין עם מעל ל60 מנדטים)
  • ממשלת אחדות (ליכוד - כחול לבן)
  • ממשלת כחול לבן, עבודה, מרץ, כחלון, ותמיכה ערבית חלקית בקואליציה.
מערכת הבחירות תתמקד בנושא העסקה האמריקאית וחקירות רוה"מ.
לא יהיה מוגזם לנחש שבליכוד ינסו למשוך לנושא השמאל-ערבים שגנץ ולפיד לא מתנגדים לו
בימין החדש יתקפו את הליכוד על העסקה האמריקאית,
בבית היהודי יתקפו את הימין החדש על כל נושא דתי- מדיני
ובכחול לבן ילכו על החקירות והרוח החדשה שהייחוד מייצג בניגוד לליכוד המיושן.




יום רביעי, 30 בינואר 2019

אפקט גנץ - חלומות על קואליציה

אמש בני גנץ נשא את נאום הבחירות הראשון שלו.
בנאום זה, אשר בוצע תחת הפקה מושקעת ונוסח בצורה מרשימה ביותר, הוא הצהיר על עמדותיו הפוליטית והמדיניות.
בין היתר גנץ העלה את הנקודות האלו:

בנושא המדיני:

  • שמירת ירושלים מאוחדת
  • חתירה להסכם שלום עם הפלסטינים
בנושא הבטחוני:
  • טיפול באיום האיראני
  • הפסקת העברת הכסף הקטארי לחמאס
  • לקיחת יוזמה ותקיפות מול החמאס
  • טיפול בשלוחות איראן בסוריה ובלבנון
  • החזרת העמימות והפסקת השוק התקשרותי בנושאי ביטחון ברמה הטקטית.
פוליטיקה:
  • ממלכתיות
  • הפסקת התנשאות השלטון על מוסדות שלטון החוק (מערכת המשפט, המשטרה וביקורת משרדי הממשלה)
  • אחדות העם
  • כבוד הדדי במערכת הפוליטית

יש שאומרים כי יש דמיון בהרבה מהנקודות בין גנץ למצע המפלגתי של יאיר לפיד - בעיקר בנושא הפוליטי והמדיני.
על כן, הוא התחזק בסקרים של היום שלאחר הנאום - על חשבון יאיר לפיד ומפלגת העבודה בעיקר.
מניתוח הסקרים של ע"י טל שלו עולות טענות כי קיים "תרחיש שיביא לו ניצחון".  האומנם?

התרחיש עליו מדובר הוא בו גנץ ולפיד מתאחדים ומצרפים אליהם  את גבי אשכנזי.

בתרחיש זה האיחוד הנ"ל מניב 33 מנדטים, אך האם גם מהפך גושי והפסד הליכוד?

חלומות על קואליציה


בסקירה קצרה נראה כי ניצחון במצב שכזה לא יכול להתקיים ולו מהסיבות הבאות:

  • המפלגות החרדיות לעולם לא ישבו עם יאיר לפיד בקואליציה - בוודאי שלא לאחר בחירות 2013 בהן הוא שריין את נתניהו יחד עם האח (בנט) מהבית היהודי בברית אחים.
  • המפלגות הערביות לא יכולות לתמוך לאורך זמן מחוץ לממשלה בקואליציה כלשהיא.
  • מפלגות הימין ההומוגניות (ליכוד, הבית היהודי-תקומה והימין החדש) ימנעו מהצטרפות בכל מחיר לקואליציה הכוללת את מרצ ו\או את מפלגת העבודה.
בניסיון להרכיב לגנץ קואליציה אחרי חיבור בלתי אפשרי (יאיר לפיד ואבי גבאי יוותרו על המקום הראשון?) הקואליציה תראה כך:
  1. חוסן לישראל + יש עתיד + גבי אשכנזי (33)
  2. העבודה (6)
  3. כולנו בראשות כחלון (5)
  4. גשר בראשות אורלי לוי - אבוקסיס (4)
  5. מרצ (5)
מחמשת המפלגות הנ"ל יוצא כי יש בסיס שברירי לסיכוי של קואליציית הבייס המכיל 53 מנדטים וצירוף של אחת או יותר מהמפלגות הבאות:
  • ישראל ביתנו -  5
  • הרשימה המשותפת (מבחוץ) - 5
  • תע"ל (מבחוץ) - 5
  • המפלגות החרדיות במקום מר"צ (בואו נהיה הגיוניים) - 11
ושוב, חיבור עם המפלגות החרדיות אינו אפשרי על בסיס קומבינציה המכיל את לפיד, תוספת של 5 מליברמן לא תחזיק את הקואליציה הזו, מה שמשאיר את המפלגות הערביות אשר מזניקות את הסיטואציה לרמות חדשות של דמיון.

נסו רגע אחד לדמיין את משה כחלון, אורלי לוי או אפילו בני גנץ ומשה יעלון יושבים בממשלה הנתמכת ע"י המפלגות הערביות. התרחיש עדיין הגיוני?

כמובן שגשר וכולנו יעדיפו את החיבור המתבקש עם נתניהו - קואליציה ברורה עם 63 מנדטים.

קובלנה לחסימות הכבישים

בישראל של השנים האחרונות חסימת כבישים הפכה כמעט לטקס חובה בכל מחאה. מחאת הנכים, מחאת יוצאי אתיופיה, מחאת קפלן, ההתנגדות להתנתקות, ההפגנות נג...