"נתניהו איבד את דרכו בכך שהעדיף את הישרדותו הפוליטית על פני האינטרסים של ישראל", נאם היום שומר בסנאט. "בצומת קריטי זו, אני מאמין שבחירות חדשות בישראל, הן הדרך היחידה לאפשר תהליך קבלת החלטות ופתוח לגבי עתידה של ישראל בתקופה שבה כל כך הרבה ישראלים איבדו את אמונם בממשלה".
אמירתו של של צ'ק שומר, מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט לא עומדת לבדה בחודש האחרון.
נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, אמר לאחרונה שישראל "שמרנית מדי" ושנתניהו "גורם לישראל יותר נזק מתועלת".
אמירות אלו ואחרות, יחד עם פרסום דוחות מודיעין מגמתיים, מראים לאן נושבת הרוח של ממשל ביידן.
לדעתם של אנשי המפלגה הדמוקרטית, מדינת ישראל היא לא רק מדינת חסות, אלא סמי-קולוניה של ממשלם במזרח התיכון. וברגע שהקולוניה אינה מתנהגת כמצופה מהאדון, יש להחזיר אותה לתלם, גם אם זה לא לטובתה.
המתמטיקה במקרה הזה ברורה:
חשיבות ביטחון מדינת ישראל < יחסי הציבור של המפלגה הדמוקרטית בתקופת בחירות.
תקופת הבחירות בארצות הברית מתאפיינת בעליה חדה של פופוליזם ורצון הולך וגדל של נבחרי הציבור וכלל המועמדים "לפגוע בול" באמירות ומעשים לכדי רצון הבוחר הפוטנציאלי.
וכשהבחור הפוטנציאלי (או החלק שלו שנשמע בציבור) בתקופה האחרונה מראה תמיכה בפלסטינים, אז הצורך הוא קודם כל להתאים את עצמם לטעם הבוחר הפופוליסט ורק לאחר מכן לדאוג לאינטרסים העמוקים של ארצות הברית.
ארצות הברית אינה מחמשת את ישראל רק מרצון טוב.
בישראל ישנם בסיסים, מחסני נשק, מערכות מודיעין, סניפי פיתוח של חברות אמריקאיות ועוד שלל אינטרסים של הממשל
בפן הכלכלי והביטחוני (בדיוק כמו טייוואן למשל).
הממשל האמריקאי יודע טוב מאוד שפגיעה בדריסת הרגל הזו במזרח התיכון תחליש באופן מסוים את הכלכלה והביטחון האמריקאי.
אז מה עושים? הרי אי אפשר להחזיק את המקל משני קצותיו. מצד אחד יש הממשל היה מאוד רוצה לתת לבוחריו את מה שהם רוצים (כרגע, הפסקת המלחמה בעזה) ומצד שני, ברור כי כלל הפעולות האלו מחלישות את התמיכה של ישראל בממשל הדמוקרטי ואף גורמת להרבה בכירים בישראל לדמיין מצב בו הם לא תלויים באופן מוחלט בארצות הברית או לכל הפחות להתחיל לחשוב אם וכמה זה משתלם לישראל בפן האסטרטגי.
הפתרון פשוט.
משחררים מס שפתיים כלפי הבוחר על הממשלה הישראלית מצד אחד, ומתחנפים לציבור הישראלי מצד שני.
מבטיחים כי נתמוך ביטחונית בישראל ללא סייג ותנאי למצח, אבל מצהירים ש"יש קווים אדומים".
מכריזים על הצנחת סיוע בעזה, מפמפמים על הגברת סיוע הומניטרי אבל בפועל לא אוכפים או מבצעים פעולות דרסטיות כמו עצירת אספקת תחמושת ואף מגדילים את ייצור טילי מערכת כיפת ברזל.
עם זאת, נראה שהניסיון לצבוע בצבעים שונים את הציבור הישראלי מממשלתו, הוא ניסיון שמזלזל באינטליגנציה של אזרחי ישראל, ואף מתיימר לשכנע בגזלייטינג מתוחכם את הציבור הנבער שהממשלה מנותקת ממנו והוא באמת רוצה מה שהאמריקאים רוצים - כל מה שיביא לשקט פוליטי לממשל הדמוקרטי.
בפועל,
ע"פ סקרים בציבור הישראלי, מבחינת מדיניות (לא פוליטיקה אלא דברים שהציבור חושב שנכון לעשות מול מה שלדעתו אסור לבצע)
מדינית, לפי הסקרים, יש התאמה מאוד גבוהה בין הממשלה למה שהציבור חושב שנכון כרגע.
פוליטית, הקואליציה כרגע מורכבת (כולל גדעון סער שאיגף את בני גנץ מימין) מ76 מנדטים וחברי הממשלה הנוכחית זוכים יחד בסקרים למעל ל80 מנדטים (גנץ, סער, ליכוד, חרדים, עוצמה יהודית).
באשר לשאלת הבחירות, ע"פ סקרי חדשות 12:
- 70 אחוזים אינם מעוניינים בבחירות לפני סיום המלחמה
- 70 אחוזים לא חושבים שעל בני גנץ לעזוב את הממשלה (כשבתוך בוחריו של גנץ המספר דומה - 68%).
וויכוחים שכאלה, גם אם הם רק לצורך גיוס תמיכה פוליטית, יכולים להתדרדר בקלות למחלוקות אמתיות ולמעשים בפועל.
לכן טוב ייעשה אם יינתן לאמריקאים לשחרר קיטור על ממשלת נתניהו ע"י קטליזטורים כדוגמת יאיר לפיד ובני גנץ באופן מנוהל, כך שהברית המדינית עם ארצות הברית לא תינזק לטווח הארוך.
ניתן רק לקוות שלאחר הבחירות בארצות הברית אותם סנאטורים ובכירים במפלגה הדמוקרטית ינמיכו את הלהבות ועד אז, אדון שומר, משוך ידיך מעל תת המודע של הציבור הישראלי.
.jpg)
