הפתרון לשוויון בנטל

קואליציות קמו ונפלו בזכות או בגלל הכמיהה הישראלית לשוויון בנטל.
מקום המדינה קבוצות תלמידי ישיבה לא התגייסו לשירות החובה וככל שעברו השנים מספרם עלה ממאות בודדות לאלפים רבים.
בנוסף, רוב מוחלט מבני העדה הערבית בארץ אינו נדרש לשרת בצה"ל (למעט חלק קטן מהמגזר הבדואי ומספר מקרים בודדים נוספים).

הציבור הישראלי והתקשורת מחפשים בנרות חיילים שלמדו בישיבות גבוהות וגרים בבני ברק.
אפילו צה"ל כל כך רצה לראות שוויון בנטל עד כדי שזייף נתונים כדי להציג מגמה חיובית של אחוזי גיוס עולים מתוך המגזר החרדי.

בכל כמה שנים ובייחוד לאחר שבית המשפט העליון אסר על הארכתו של חוק טל (חוק עם תוקף זמני שהוארך כל כמה שנים כדי לאפשר דחיית גיוס לתלמידי ישיבות), עולה מחדש סוגיית השוויון בנטל ופורצות הפגנות נגד גיוס לצה"ל.
כל צעיר חרדי שנתקע בלי פטור בתוקף ונעצר על עריקות מזמין הפרות סדרות בסמוך לבתי מעצר וחסימות צירים בירושלים ובבני ברק.

הפתרונות שהועלו ע"י הפוליטיקאים לאורך השנים ניסו לתקוף את הסוגיה הזו והשלכותיה הכלכליות (צעירים חרדים נעולים בישיבות עד שנות ה20 המאוחרות ולא יוצאים לרכוש השכלה או ניסיון תעסוקתי) נעים מגיוס בכוח עד שחרור בני הישיבות מחובת התייצבות בלשכות הגיוס בתקווה שיצאו לעבוד ושאולי בעתיד הרחוק ילדיהם או נכדיהם יתגייסו.

הפתרונות הכוחניים לגיוס החרדים אינם רלוונטיים כיוון שהם יסכימו להיכלא ושלא יתגייסו וכמובן שמצד שני לתת פטור אוטומטי בתקווה שבעוד כמה עשורים אחוזי הגיוס יעלו מעצמם לא יסייע לתחושת העוול הקשה שהציבור הרחב חש בזמן שהוא נקרא להתייצב לשירות.

להלן פתרון הוליסטי אשר תוקף את הבעיה משני הצדדים:


נעילת תלמידי הישיבות עד גיל מאוחר לא מועילה למשק (עבודה בשחור) או לגיוס כיוון שישנן ישיבות מיוחדות אשר מיועדות לתלמידים שאינם עומדים בסף הקבלה לישיבות המבוקשות אשר בהן לכאורה התלמידים באמת לומדים ולו רק כדי "להציל" אותם מציפורניי צה"ל.
אותן ישיבות מתגמלות את התלמידים באי גיוס (ושהייה במסגרת המקובלת על סביבתם) ואת עצמן ע"י יצירת משרות וקבלת תקציבים שונים. נוכחות התלמידים בישיבות אלו לא תמיד נאכפת, מה שמאפשר להם לעבוד "בשחור" (כיוון שגם כך אסור להם).
נדרש להקפיא את גודל הישיבות הנ"ל ואת התקציבים שהן מקבלות, יחד עם הכרה כלשהי בישיבות הגדולות והוותיקות יותר כמוסדות מחקר תלמודי והקפאת מספר התלמידים בהן גם כן.
מדיניות זו תיתפס כפחות אגרסיבית מצד הרחוב החרדי כיוון שאינה נראית כגזרה חמורה אשר פוגעת באופן ישיר במוסדות אלו.

דבר נוסף שיש לתת הוא אלטרנטיבה אמתית לבחורי הישיבה אשר תסייע להם לרכוש השכלה ולצאת לשוק התעסוקה.
לכן נדרש להפריד בין חובת הגיוס ובין ההתייצבות בישיבה. תלמיד בוגר מוסד חרדי הצהיר שהוא לומד בישיבה? תינתן לו דחייה. כמו כן תינתן לו האפשרות לעבוד בצורה חוקית.

פתיחת השער התעסוקתי חייבת להתבצע מול החלת מס על כל פטורי השירות הצבאי.

המס צריך צריך להיות בגובה של 3 אחוזים מהמשכורת (ברוטו) עם מינימום של 200 שקלים שייגבו גם אם התלמיד לא עבד באותו החודש כבזהה לתשלום ביטוח לאומי. את המס ישלמו שכירים ועצמיים עד גיל הפטור משירות מילואים.

המס יהיה כנגד שירות החובה בלבד ומשרת אשר לא סיים אותו (שוחרר מחוסר התאמה או כל סיבה אחרת שאינה נובעת מעצם השירות עצמו) יהיה צריך לשלם חלק יחסית ממנו (אחוזית) בהתאמה למספר החודשים שלא השלים.

היתרון במס הנ"ל הוא שניתן להחיל אותו על כלל הציבור כולל האוכלוסייה הערבית.

בית המשפט העליון יקבל את הפתרון כיוון שהוא ממש דה פקטו יממש את השוויון בנטל.


פתרון משלים נוסף יכול להיות התניית גובה או זכאות קצבאות והטבות שונות בשירות צבאי או לאומי:

• מחיר למשתכן - דירה בהנחה
• מענק לרכישת דירות יד שניה
• נקודות זיכוי מס לתושב ישראל
• קצבאות ילדים (אשר אינן מיועדות לחיסכון לכל ילד)

זכויות נוספות שניתן וצריך להתנות בשירות:

• עבודה במשרות ממשלתיות, לרבות חברות ממשלתיות
• קבלת רישיון לעיסוק במגוון נבחר של מקצועות חופשיים

יש להבדיל בין קצבאות אלו לקצבאות אשר מיועדות לעידוד תעסוקה או קצבאות נכות וכדו'.

אשמח לשמוע את דעתכם!

מצב התחבורה בישראל

כל מי שמתנייד ממקום למקום בארץ ובייחוד במרכזי הערים, שם לב בקלות שלאחר סגרי הקורונה הפקקים חזרו ובגדול.
הנסיעה מהבית לעבודה באוטובוס או ברכב פרטי מזדחלת ונראה שאם המצב לא ישתנה, בתוך זמן לא רב כולנו נהיה תקועים בכבישים. במאמר זה נסקור את בעיות התחבורה בישראל, נבין את מדיניות הממשלה בנושא, ונסמן את הגורמים השונים לפקקים יחד עם פתרונות אפשריים.

מספר כלי הרכב על הכביש

על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כיום ישנם למעלה משלושה מיליון רכבים פרטיים בארץ.
בכל שנה מספר זה גדל בכ2.5 עד שלושה אחוזים.
זהו נתון מטורף. בהתחשב בכך שרובה של האוכלוסייה בארץ מתרכז בין גדרה לחדרה, ניתן להבין בקלות שאם הגידול השנתי במספר המכוניות הפרטיות לא יצטמצם, נגיע לקטסטרופה של ממש בתוך חמש עד עשר שנים.

גידול במספר כלי הרכב מול פיתוח תשתיות התחבורה לאורך העשור האחרון

נתון זה אינו מפתיע בהתחשב בכך שהכנסות המדינה ממסי הרכב עמדו בשנה האחרונה על 38 מיליארד שקלים (38,000,000,000 !).
לאור זאת, נראה כי נבחרי הציבור והממשלות לאורך השנים (ובראשן ישראל כץ, שר התחבורה הנצחי בעשור האחרון),
ראו בשוק הרכב פרה חולבת. יתר על כן, הגדיל ישראל כץ ובמקום להקצות יותר משאבים לתחבורה ציבורית, הכבישים בארץ "השמינו" ונוספו להם נתיבים על מנת שיוכלו להכיל יותר מכוניות.

הנזק למשק

על פי קביעת בנק ישראל, ארגון הOECD והבנק העולמי, מדינת ישראל היא מדינה מוזנחת תחבורתית.
הפגיעה של הפקקים במדינה משפיעה בתחום הדיור בו מורגש הביקוש במרכז הארץ ובסמוך למרכזי התעסוקה, בתחום הסביבה (זיהום אוויר ממכוניות מונעות שעומדות בפקקים יותר שעות) ובתחום הכלכלי מפאת שריפת דלקים לא יעילה ובזבוז שעות עבודה למשק.

נזקים אלו עמדו בשנת 2016 על 25 מיליארד שקלים, בשנת 2018 על 35 מיליארד ולפי התחזית, בעשור הקרוב הסכום יגדל לכ40 עד 70 מיליארד שקלים (!).

רק כדי לתת פרופורציה, תקציב המדינה השנתי כולו, מוערך בכ480 מיליארד שקלים.

מדינת ישראל חייבת לייצר כדאיות עבור האזרחים לעבור מרכבים פרטיים לשימוש בתחבורה ציבורית.
ניתן לבצע זאת ע"י הגדלת כמות ותדירות קווים מרכזיים, הטלת מיסי גודש והקצאת רחובות במרכזי הערים לתחבורה ציבורית בלבד.

מצב התחבורה הציבורית בערים הגדולות

על מנת שהנוסעים יסכימו לאמץ את התחבורה הציבורית, נדרש לוודא שהיא מהווה אלטרנטיבה.
כיום בכבישים רבים אוטובוסים עומדים בפקקים יחד עם רכבים פרטיים ולא נראה שישנה כדאיות (מלבד כלכלית) בבחירה הציבורית על פני הנוחות שברכב פרטי ממוזג ושקט.

מלבד זאת, אמינות האוטובוסים ורמת השירות של רבים מהנהגים בהם ברמה ירודה עד לא קיימת. קווי אוטובוס לא מגיעים בזמן או שאינם מגיעים כלל. לא נדיר לראות מספר אוטובוסים השייכים לאותו הקו עומדים יחד בכביש וכדו'.

משרד התחבורה נדרש לפתוח את התחרות על חברות ההיסעים בערים הגדולות לתחרות ובו בזמן לייצר פתרונות תחבורה אשר יתאימו בנפרד עבור הפריפריה, שם כדאיות הפעלת הקווים יורדת.

פרבור המדינה

פרבור. זוהי התופעה לה אנו עדים בעשורים האחרונים. לאורך הזמן קמות בישראל שכונות ענק אשר אינן מגובות בתשתיות חיוניות כתחבורה, מוסדות חינוך, מרכזי תעסוקה ומסחר. מדובר במגדלי מגורים אשר מכילים לרוב בין 20 ל 40 קומות, כאשר בכל קומה מתגוררות 4 משפחות. ערים שלמות המשמשות ללינה בלבד.

ניתן לתאר מה קורה בשכונה של עשרה מגדלים כאלו בראשון לספטמבר כשלרוב מדובר בכביש בעל נתיב אחד אשר מוביל אל מחוץ לשכונה.

זהו המצב לאור מצוקת הדיור וטירוף הבניה שמגיע עמה. המדינה מחויבת לתכנן בצורה יעילה את פתוח הערים בתשתיות תעסוקה ומסחר אשר משולבות בצורה יעילה בתוך שכונות המגורים, כך שלא יהיה צורך בנסיעה ארוכה למוסדות החינוך והתעסוקה.

תחבורה ציבורית בשבת

זהו נושא נפיץ, אך יש לציין שכל עוד בתי אב לא יוכלו להסתמך על תחבורה ציבורית בכל יום שיחפצו בה, הם לא באמת יזנחו את הרכב הפרטי. ניתן להגיע להסכמות בנושא זה באופן חלקי ולהביא לפתרונות יצירתיים כגון הפעלה ותכנון קווי שבת באישור הרבנות (יופעלו ע"י אזרחים זרים), הפעלתם בקווים בין עירוניים ואך ורק למקומות ייעודיים (חוף הים, שמורות טבע וכדו') ובכל מקרה לא בהיקף של יום עסקים רגיל.

מה עושים עם רצועת עזה?

ניתן להסכים או שלא להסכים עם רעיון שתי המדינות, לתת דעות לכאן ולכאן אודות תוכנית ההתנתקות, אבל ברור שככל שרצועת עזה מתקיימת כפי שהיא במצבה הנוכחי תחת שלטון חמאס, לא ניתן להגיע להבנות כוללות עם הפלסטינים, אפילו במסגרת חילופי שטחים מהסיבות הבאות:

בעוד שברש"פ מבינים שמדינת ישראל היא עובדה מוגמרת, חמאס מתנהלת במדיניות יוני 67' (שלושת הלאווים) ולא מוכנה להכיר במדינת ישראל.
יותר מכך, ע"פ חמאס היהודים אחראים למלחמות העולם הראשונה והשנייה, ,תועדו בפרוטוקול זקני ציון ועוד עלילות אנטישמיות רבות בגוונים אלו.

מכיוון שכך, כל ניסיון לניהול או סיום הסכסוך ביוזמת ישראל, יחייב פתרון הכולל את הרצועה בתפיסת "עזה תחילה".

המצב הנוכחי

כרגע, מבלי להכנס לנכונותו והסיבות שהביאו לכך, עזה בפועל תחת מצור. מכיוון ישראל, לא ניתן לעבור את הגבול אלא באישור וגם כך רק לא באופן גורף לכלל האוכלוסיה. מכיוון מצרים ניתן לעבור אך ורק דרך מעבר רפיח ובאופן מוגבל תחת פיקוח מצרי אדוק.
מכיוון הים מדינת ישראל מגדירה (כתלות במצב הביטחוני-מדיני) מרחב דיג שאותו לא ניתן לעבור בכלי שיט.

חשמל הרצועה מגיע בקווי מתח מכיוון ישראל ומצרים כאשר ברצועה כיום לא מיוצר חשמל כמעט בכלל.

הרצועה נמצאת במשבר חמור של מחסור במים לאור מיצוי מי התהום ע"י התושבים בשאיבת בארות והמלחתם ע"י מי ים כתוצאה ישירה לכך.

קצב גידול האוכלוסייה המהיר ברצועה מצמצם את האדמות החקלאיות שניתן לעשות בהן שימוש.

חמאס, ארגון טרור אשר שולט ברצועה עושה השתדלות לקבל תמיכה מהאוכלוסייה המקומית ע"י מתן שירותים ציבוריים אך בדרך כלל כאשר אינו מצליח לעמוד בכך כתוצאה מניהול כלכלת מלחמה מול מדינת ישראל, פונה לחימום המצב הביטחוני.

מצד מדינת ישראל ההתנהלות מול הרצועה עד כה הייתה במדיניות של כיבוי שריפות והכלה של המצב.
במקרה של התחממות, בד"כ התגובה הצבאית היא מוגבלת וכאשר ישנו לחץ מהציבור, מגיעה תגובה חריפה יותר אשר מלבד צמצום היקף הכוח הצבאי של החמאס באופן זמני, לא מביאה לתוצאות ארוכות טווח או הישגים תודעתיים ברורים.

בשגרה, מדינת ישראל נוהגת במדיניות הומניטרית במסגרת המצור ומאפשרת העברת כספים לרצועה (לחמאס), מזון וסחורות דרך מעברי הגבול. כאשר ברור כי התחממות בגזרה והעימות הקרוב מול החמאס הם עניין של זמן.

תקיפה צבאית בעזה - כרוניקה של כיבוי שריפות

על כן, מוצעת מדיניות ארוכת טווח אשר מטרתה לפתור באופן הדרגתי את המצב ברצועה:

הסברתית:

כרגע הסכסוך עם חמאס מושך תשומת לב תקשורתית באופן שאינו פרופורציונלי לסוג, משך ואופי הסכסוך אל מול סכסוכים אחרים בעולם בכלל ובמזרח התיכון בפרט.
רוב רובה של ההתעסקות התקשורתית ברצועה נובע מיכולתם של כתבים זרים להיכנס אל תוך הרצועה בקלות ללא צורך בשהייה ארוכה בתחומה. כתב יכול להתגורר בישראל ולהגיע באופן יומיומי לסקר את העימותים מול חמאס תוך סיכון נמוך.

על מדינת ישראל לצמצם מעבר של כתבי חוץ מתוך הרצועה חזרה לישראל ולהקשות על צעדיהם בצורה שתביא אותם לדילמה בין נוחות חייהם במדינה ובין הקטסטרופה שיחוו בתוך הרצועה לאורך זמן.

ניתן לחזות כי רובם של הכתבים יישארו בארץ ויסקרו את הנעשה מתוך תחומיה של המדינה ולא מתוך הרצועה, מה שיגביל את זרם תמונות ההרס במהלך מבצעים צבאיים. 

מדינית:

כיום רובם של תושבי הרצועה מעוניינים לעזוב אותה לטובת חיים טובים יותר במקום אחר. אזרחי הרצועה המשכילים ובעלי האמצעים אכן הולכים בכיוון זה. אך מדובר במשימה קשה בהתחשב במדיניות מצרים במעבר רפיח.
ע"מ לעבור בגבול נדרש תשלום של 1500 דולר ויש להיכנס לרשימת המתנה ארוכה מאוד.

על ישראל לנצל את המצב הכלכלי הקשה ברצועה ולסייע להגירה שלילית ממנה למדינות אחרות במספר תחומים:

1. יצירת הסכמים עם מדינות לקליטת המהגרים

הקשרים החדשים שישראל יוצרת עם מדינות אפריקה מאפשרים הסכמי הגירה תמורת מתן סיוע צבאי וכלכלי.
מדינות אלו יהוו תחנת ביניים להגירה לכיוון אירופה וצפון אמריקה.

2. סיוע למהגרים

על מדינת ישראל לעודד את המהגרים מהרצועה ולאפשר להם להגיע למדינות היעד במערך היסעים וטיסות.
כל מהגר יקבל סל הגירה הכולל העברה למדינת היעד, סכום כסף (1500 - 2000 דולר) וסיוע בהעברת רכושו לשם או רכישתו ממנו במידה ויהיה מעוניין בכך.

3. שיווק ההגירה השלילית לאוכלוסייה ברצועה

יש לגייס את השב"כ להקמת מערך סוכני הגירה אשר יתאמו עם המהגרים את כלל הפרוצדורות ויפיצו את האפשרות הנ"ל בשיטת "חבר מביא חבר" עבור כלל המהגרים.

ככל הנראה במידה והתוכנית תצליח, חמאס תאסור על יציאת תושבים מהרצועה. נדרש יהיה להתכונן לכך מראש ולייצר חלופות אשר יאפשרו את המשך התוכניות בניגוד למדיניות חמאס.

במידה ואוכלוסיית הרצועה תצטמצם לכ100,000 - 250,000 איש, ניתן יהיה לספח חלקים ממנה במסגרת סכסוכים מוגבלים וללחוץ על חמאס והאוכלוסייה צבאית ומדינית על פי החלטות הדרג המדיני בישראל.

לאחר מכן ניתן יהיה לפתוח את גבולות הרצועה ע"פ מדיניות ישראל, יצירת מקומות תעסוקה לפלסטינים והקמת מפעלים בשת"פ הרש"פ ובכך תהפוך חמאס ללא רלוונטית.

כמו ממשלות אחרי הגשם

"בהתאם לסעיף 13 (ב) לחוק יסוד: הממשלה, ולאחר שהוטל עלי להרכיב ממשלה, אני מתכבד להודיעך כי עלה בידי להרכיב ממשלה, אותה אבקש להביא לאישור הכנסת בהקדם"

מילים שרבים מתומכי הימין לא האמינו שישמעו יוצאות מפיו של לא אחר מיאיר לפיד.

האקלים הפוליטי, האיבה, דעת הקהל והחלטותיו של נתניהו עזרו במידה רבה להגשים את המציאות הזו.

נפתלי בנט

לאחר שהפך ל"Persona non grata" בבית ראש הממשלה, נפתלי בנט נדחף בידי נתניהו עצמו לבצע מהלך עם לפיד.

זוהי לא פעם ראשונה בה בנט מקבל "קידום" כעין זה כפועל יוצא מרדיפה של נתניהו.

ב2008 בנט הועף (ע"פ פרסומים שונים, לדרישת שרה נתניהו, לאחר ששמעה כי שולמו להם כספים כנגד הוצאות שונות במהלך מחאת המילואימניקים) מלשכת יושב ראש האופוזיציה ועושה את דרכו לראשות הבית היהודי לאחר שמונה למנכ"ל מועצת יש"ע והקים עם איילת שקד את תנועת "ישראל שלי".

ב2013 בנט ושקד לא מוזמנים למו"מ עם מחזיק המנדט להקמת הממשלה, נתניהו ונאלצים לשלב ידיים עם לפיד ב"ברית האחים" בכדי להיכנס לממשלה.

כיום, לאחר שבנט מבין כי נתניהו לא יוכל להקים ממשלת ימין בלית ברירה כצעד אחרון לפני הליכה לבחירות בפעם החמישית, הוא משלב ידיים בשנית עם לפיד ותומך בהקמת ממשלת השינוי.

גדעון סער

גדעון סער, אחד הח"כים הבולטים בתנועת הליכוד מונה ע"י נתניהו לשר החינוך ולאחר מכן כשר הפנים. כמנהג נתניהו, למנות את אנשיו כך שלא יבלטו בתקשורת ויאיימו עליו פוליטית בטווח הארוך, סער נשרף אוטומטית ופרש זמנית מהחיים הפוליטיים. כעת, לאחר שחזר לליכוד והתמודד מול נתניהו על ראשות התנועה והפסיד, נתניהו נקם בו ולא מינה אותו לשר בממשלה למרות ששובץ במקום ה-5 ברשימת הליכוד אשר קיבלה בממשלה 15 תיקים.

יחד עמו פרש מהליכוד זאב אלקין אשר מונה ל"שר המים". תפקיד מאכזב ומשפיל אשר לא היה קיים עד אז.

סער לא מוכן לשמוע על ממשלה בראשותו של נתניהו ומכל מקום לא מסכים לשבת תחתיו בשום מצב.

בני גנץ

גנץ קבל מנתניהו הצעה לרוטציה (שוב) וסירב לאור חוסר אמינות הצעה ואכזבות קודמות בישיבה עם נתניהו בממשלה.

מילה על נתניהו

• נתניהו מכריז ומזהיר על הסכנות אשר ממשלת שינוי בשותפות עם מרצ, העבודה, לפיד והרשימה הערבית (רע"מ), אך שוכח מספר נקודות:
• נתניהו ישב עם לפיד והעניק לו את משרד האוצר בשנת 2013.
• נתניהו ניהל מו"מ עם הרשימה הערבית המאוחדת מיד לאחר שקיבל את המנדט אך לא הצליח להקים עימם ממשלה מכיוון שמפלגת הציונות הדתית סירבה לתמוך בממשלה זו.
• נתניהו הבטיח בקולו שלא ייתן את ידו לממשלת רוטציה מכל סוג ומחנה במערכת הפוליטית. לאחר מכן הציע רוטציה משולשת (?!) לסער ובנט. סער למוד האכזבות מנתניהו סרב מידית לפתרון המגוחך.
• אם נתניהו כל כך חרד מממשלת השינוי ומסכנותיה, הוא מוזמן ליישם את הפתרון הבא:

נתניהו יוותר על כיסא ראש הממשלה לטובת בכיר בליכוד כדוגמת אדלשטיין או ברקת, ובמקום זאת ינהל את הקואליציה או תפקיד משמעותי אחר שהחוק מתיר לנאשם בפלילים.

יחד עם הליכוד "הבלוק" הכולל את החרדים והציונות הדתית יתמכו בהקמת ממשלה זו.

גדעון סער יסכים מידית להיכנס לממשלה זו ויביא עמו את בנט.

בני גנץ לא יסרב להיכנס גם כן לקואליציה מסוג זה.

• סך המנדטים: 73
• רוטציות: 0
• מנדטים לתיק (יעילות פוליטית): 3~

לא עדיף לטובת המדינה?

תרבות האונס על פי אדיר מילר

בקיץ האחרון התבשרנו על אונס קבוצתי אכזרי ומזעזע אשר התרחש באילת.
למי שלא היה מעודכן בנעשה במדינה באותה העת, נזכיר כי המקרה המדובר עסק בצעירה שהגיעה עם חברתה לאילת ובזמן שהייתה שם, שתתה אלכהול בכמות גדולה. בגיר שהבחין בה ניצל זאת ובעוד מציג את עצמו כחובש, הכניס אותה לחדר מזדמן במלון וביצע בה אונס יחד עם חברו ומספר צעירים ובגירים נוספים אשר שהו במקום כאשר חלקם ביצעו בה מעשים מגונים וחלקם השתתפו באונס באופן פעיל.

הזעזוע העיקרי בתקשורת היה מתיאור אחד הצעירים שנכחו במקום ומסר כי "יותר מ-30 בחורים קיימו עמה יחסי מין".
החברה בארץ הזדעזעה במיוחד והמשפט שהדהד בכל מקום היה "30 גברים עמדו בתור".

כל אנשי התקשורת תהו מה עבר לאותם אנשים בראש בזמן שהמתינו בתור לפגוע באותה הנערה. ומדוע אף אחד לא חשב לרגע שנעשה פה פשע חמור.

ראשית נסתייג מהצורך לנסות ולהבין עברייני מין אכזריים.
מה שכן ננסה להסביר, הוא את הרקע לאלימות מינית באופן כללי בחברה.
באופן כללי, ניתן לדרג את האלימות המינית במדרגות שונות בחומרתן:

1. אווירה מטרידה
2. הטרדה מינית
3. מעשים מגונים
4. אונס

בדרך כלל עבריין אינו מגיע ל"פיק" של פשע חייו ביום בהיר. מדובר בתהליך של הסלמה בו הוא "מתרגל" ונהיה "אדיש" לחוק, לזולת ולנורמות החברתיות באופן כזה או אחר.

לאור ריבוי מקרי ההטרדות, המעשים המגונים והאונס בארצנו, יש לתהות האם ניתן להניח כי אנו חיים כיום באווירה או סביבה מטרידה?

לעניות דעתי, התשובה היא בהחלט כן.

אדיר מילר, קומיקאי ויוצר ידוע אשר אחראי למספר יצירות טלוויזיוניות מצליחות במיוחד, בניהן צומת מילר ורמזור,
לא נמנע מלבזות נשים בתסריטיו.

בצומת מילר הציג סיטואציה שבה הוא משפיל מורה של ביתו על מנת לבדוק אם היא לוקחת חלק במועדוני BDSM.
בסדרה רמזור, הציג סיטואציה בה הוא מצלם את חברתו ללא הסכמתה במכשיר סלולרי, השתמש בבדיחות בספר "כל אחת והאות שלה" מאת האנס המורשע משה קצב כאילו פגיעה מינית היא דבר שיש להתייחס אליו בהומור וגולת הכותרת:

בפרק 4 בעונה הראשונה של רמזור, פרק בשם "מגה חברותית",
אדיר מציג בחורה אשר מקיימת יחסים עם שני גברים בעוד מספר גברים נוספים ממתינים בתור על מנת לשכב עמה.

בצפייה בקטע הנ"ל ניתן להבין גם ללא שום מאמץ מה עבר לאותם גברים במלון הים האדום באילת בראש בעודם ממתינים לתורם באונס מזעזע. פשוט הם הניחו כי מדובר בבחורה "מגה חברותית".

מעניין מה נשים פגועות חשבו כשצפו בפרק. מילר בסדרה "רמזור".

בעידן בו דיסני עוברת על סרטי האנימציה שלה ומצנזרת קטעי גזענות וכדו' מצופה מ"קשת" לעבור על ספריית התוכן שלה ולצנזר את פרקי הסדרות אשר עומדים כאות קין לתקשורת ולגופי המדיה בישראל או לכל הפחות להוסיף הבהרות ליצירות בהן היא מדגישה שהיצירה נוצרה בתקופה שבה לכאורה החברה התייחסה לנושא בצורה אחרת.

מאדיר מילר מצופה לבצע חשבון נפש נוקב ולצאת בעצמו נגד יצירות שפרסם בהן הוא השפיל, ביזה והחפיץ נשים ולהתנצל על הטעם הרע שבהן כתב אותן.

נתניהו ובנט במערכה שבין הבחירות

לאחרונה שורר אי שקט במחנה "גוש הימין" אשר אותו הרכיבו עד לא מזמן הליכוד ומפלגות הלוויין מהימין.
אחת ממפלגות המחנה היא "הימין החדש" בראשות נפתלי בנט, החלה לטפס בסקרי המנדטים והחלה לאיים על האח הגדול - הליכוד בראשות בנימין נתניהו.

השבר היה קיים מאז ומתמיד מתחת לפני השטח. עוד לפני שבנט החל להעמיד את עצמו להצבעת הבוחרים הוא נזרק על ידי משפחת נתניהו מלשכת ראש הממשלה במהלך שנת 2005, וזאת לאחר שניהל עבור נתניהו את "מחאת המילואימניקים" - מחאה אשר הביאה לעליית הליכוד לאחר מלחמת לבנון השניה.

בנט הובא ללשכת נתניהו ע"י איילת שקד ונזרק יחד עמה לאחר שדרשו החזרים על פעילות וולנטרית עבור נתניהו, במהלכה השקיעו משאבים אישיים.

לאחר בחינת מספר אופציות, בנט ושקד חברו למפלגת הבית היהודי בחסות חבר הכנסת אורי אורבך ז"ל וזו קיבלה את קולותיהם של 12 מנדטים בבחירות 2013.

מאז החל תהליך של התמרכזות הליכוד בראש מחנה הימין כאשר מסביב חגות מפלגות החרדים,  הציונות הדתית וישראל ביתנו.
עד כה לאורך השנים הסכסוך בין בנט ונתניהו נשאר מאחורי הקלעים ולא קיבל ביטוי של ממש מעבר לפרשנויות שונות בכלי התקשורת.

עם הקמת הממשלה ה-35, הגיעה מערכת היחסים בין נתניהו לבנט ושקד לשיא חדש אשר קיבל ביטוי בהשארת מפלגת הבית היהודי באופוזיציה, וזאת על אף תמיכתה ללא סייג בנתניהו והליכוד לראשות הממשלה בתמיכת כל "בלוק הימין".

בנט, אשר נזרק לספסלי האופוזיציה, החל בקמפיין אגרסיבי אשר הציג לציבור את כשלי הממשלה, ביקר את צעדיה והביא אלטרנטיבות מעשיות לכל החלטה ומדיניות שלה.

קמפיין זה ניתק למעשה את מפלגת הימין החדש (אשר ממנה הליכוד גרע את ח"כ רפי פרץ עבור התיק לענייני ירושלים ומורשת) מהבלוק והציב אותה כאלטרנטיבה שלטונית ימנית, לראשונה מזה שנים בממשלות ישראל.

מבחינת נתניהו והליכוד מדובר במצב חדש אשר מביא איתו שבירת מוסכמות בתוך הליכוד ומחוצה לו.

בתוך הליכוד:

• שרי הליכוד הבכירים מתחילים להפנים שטיפוס בדרגות מנהלת נתניהו לא תביא בהכרח לקבלת תיקים בממשלה. ראשון להראות מגמה זו הוא שר האוצר ישראל כץ, אשר החל להתנגד לנתניהו ולאותת למתפקדי הליכוד שהפסיק להוות חותמת גומי שלו.
• חברי המפלגה ברובם הפסיקו להתבטא בתקשורת באופן עיוור בענייניו המשפטיים של ראש הממשלה.

מחוץ לליכוד:

• החלה מגמה של תמיכה בבנט כמחליף אפשרי לנתניהו מגמה זו סוחפת אחריה מצבעי "רק לא ביבי" רבים אשר מקווים לראות את בנט מביא להפלת שלטון נתניהו. מצביעים אלו אינם מצביעים אידאולוגיים אלא מתכנסים בכל מערכת בחירות סביב המועמד אשר בעל הסיכוי הרב ביותר להחליפו.

בנוסף לכך, החלה פעילות של הליכוד לצייר את בנט כשמאלן, חתרן ואדם שאין לסמוך עליו ניתן להבחין בהתנהלות זו במספר מקרים אשר לאחרונה עלו בתקשורת:

1. האשמת נתניהו את בנט  - יחד עם ראשי מפלגות האופוזיציה בהמרדה נגד הנחיות משרד הבריאות בקורונה
2. הדגשת הימין החדש כחלק ממפלגות השמאל בכל פניה אליה יחד עם המפלגות הערביות אשר יושבות יחד באופוזיציה
3. הדגשת הצבעות אי אמון בהן השתתפה מפלגת הימין החדש כפעולות המכוונות להפלת ממשלת ימין
4. שימוש באמצעי התקשורת להעברת מסרים על פיהם בנט ייקח את קולות מצביעיו ויחבור באופן עיוור לנתניהו, וזאת על מנת להרחיק ממנו את המצביעים שבני גנץ איבד.

ניתן לצפות שככל שהימין החדש תתחזק בסקרים, ההתבטאויות נגדה ונגד בנט בראשה יהפכו יותר ויותר תכופות וקשות.

מעניין יהיה לראות כיצד יגיבו לכך במפלגתו של בנט, את מי יאיישו עכשיו כאשר גם המקום ה21 ברשימתם הופך לריאלי וכמובן איך הלחץ בתוך הליכוד לאור המגמות יגדיר מחדש את כוחו של נתניהו במפלגתו שלו. 

ממשלת קורונה בהרדמה חלקית

מיד לאחר פתיחת המשק עם דעיכת הגל השני של הקורונה, ממשלת ישראל ביצעה טעויות קריטיות במספר תחומים:

ניהול המגיפה

חזית מפולגת מול הציבור בישראל
קווי היסוד המרכזיים של ממשלת ישראל ה-35 עסקו בניהול משבר הקורונה. הממשלה החליטה עם הקמתה על הקמת קבינט אשר יטפל בכל הסוגיות הנגזרות מהמשבר. בניגוד לרעיון היפה והתמים, הקבינט שהוקם לא הכיל את כלל השרים הרלוונטיים לקבלת החלטותיו ובפועל ישבו בו מקורבי רוה"מ וחברי ממשלה אשר להם מנופי לחצים על נתניהו. לכן לא מפתיע ששר המדע נוכח בו לעומת שר החינוך שמשום מה הוחלט כי הוא אינו רלוונטי לניהול המשבר. במצב שנוצר אין זה מפתיע כי נוצרו ארבעה מחנות פוליטיים אשר אינם מתואמים זה עם זה:

• חברי הקבינט מטעם הליכוד ובלוק הימין לשעבר
  מדובר במקורבי ראש הממשלה אשר מגבים את החלטות הממשלה באופן אוטומטי ועיוור. שר האוצר ישראל כץ מהווה דוגמה מצוינת לכך ורובן המכריע של החלטותיו אינן עצמאיות ומייצגות את דעותיו של נתניהו בלבד.
  
  
• חברי הקבינט מטעם מפלגות שמאל-מרכז
  לאחר שחברו לממשלה בטענה לטיפול במשבר הקורונה, טבעי שבני גנץ, גבי אשכנזי ועמיר פרץ אינם אלא קבוצה של דחלילים אשר השיגו את מטרתם הראשית: ישיבה בממשלה.
  מרגע זה והילך, הדחף היחיד שלהם הוא לנהל את עצמם בתוך החלטות הקבינט בצורה כזו שהציבור לא ישכח מהם לחלוטין.
  לכן טבעי שהם יהוו כגלגל חמישי בתהליכי קבלת ההחלטות בממשלה בכלל ובקבינט הקורונה בפרט. הדבר גורם לניפוח תקציבים, עיכוב בתהליכי קבלת ההחלטות וסרבול החלטות הממשלה כך שאין היגיון ואחידות בהנחיות וההגבלות שמתפרסמות מטעם הקבינט.
  
  
• דוגמה לחברי קואליציה אשר אינם בקבינט באופן תמוה:

1. יואב גלנט
   שר החינוך. רלוונטי למצב כיוון שכל החלטה על מערכת החינוך רלוונטית למשק הישראלי באופן ישיר.
2. מירי רגב
   שרת התחבורה. רלוונטית במיוחד לאור ההדבקות בתחבורה הציבורית והוצאה לפועל של הגבלות הקורונה בהיבט הסגרים וצמצום הפעילות במשק.
3. יואב קיש
   סגן שר הבריאות. לא מתקבל על הדעת שאינו מכהן בקבינט. ככל הנראה אינו חבר בקבינט רק כדי לספק חברי קואליציה נוספים אשר הודרו ממנו.

• חברי האופוזיציה
  חברי האופוזיציה מסוגלים להיכנס בקלות לוואקום המנהלי שנוצר מסרבול קבלת ההחלטות בקבינט ומגיבים לו בשלוש דרכים, כל מפלגה בדרכה:
  הצעת אלטרנטיבות להחלטות הקבינט ע"י ביצוע מחקרים, פגישות עם הציבור, גיבוש מדיניות אלטרנטיבית והצגתה לציבור ולממשלה כתוכנית פעולה סדורה אשר ניתנת למימוש.
  העמקת אי האמון בין הציבור לממשלה ע"י הצגת חסרונות ההחלטות ותליית כל קשיי המשבר באחריות הממשלה. זוהי דרך פעולה מצוינת עבור מי שמעוניין לפגוע ביחסי הציבור של הממשלה, אך אינה מתאימה למשבר לאומי וגורמת רק נזק אל מול תועלת מינורית בלבד. אביגדור ליברמן עושה שימוש בדרך זו כאשר הוא קורא לציבור שלא להישמע להנחיות משרד הבריאות.
  רפיון ידיים - מפלגות וחברי כנסת אשר אינם פועלים בנושא. כל נבחר ציבור אשר אינו פועל לטיפול במשבר, בין אם מתוך הקואליציה ובין אם מבחוץ חוטא לתפקידו לא פחות מאלו אשר פוגעים באמון הציבור בממשלה.

חוסר מוכנות ליום שלאחר פתיחת המשק

ניתן להבחין בשלושה תהליכים אשר מובילים את הלך הרוח בציבור.

1. תחושת הפליה בעת הטלת מגבלות מקומיות
2. הבחנה כי אין טיפול והתמצאות של מקבלי ההחלטות בכלל תחומי החיים בישראל כגון תרבות, ספורט וקיום אירועים שונים כדוגמת שמחות משפחתיות או כנסים ומסיבות.
3. תסכול לאור אכיפה סלקטיבית של משטרת ישראל.

מלמד סוגיית האכיפה והמגבלות, ניתן גם להתמודד מול המגיפה באמצעות מניעת הדבקות.

על הממשלה היה להקים מערך בדיקות וחקירות אפדימיולוגיות בזמן הסגר הראשון אשר היה יכול למנוע גידול שכזה בתחלואה.
ניתן היה להכשיר מאות מובטלים לעבודה במערך החקירות וכך להביא לשיקום מהיר יותר של המשק.

עוד ניתן לנצל את הסגר הקרוב לנושא.

טיפול כלכלי במצב

מעט לאחר תחילת החזרה לשגרה בחודש יולי בנימין נתניהו הכריז על  חלוקת מענק של 750 שקלים לכל אזרח בישראל בטענה שהמהלך יביא להנעת המשק. לאחר ביקורת ציבורית אודות חלוקת הכסף חסרת האחריות, המענק צומצם וחולק "רק" לבעלי הכנסה הפחותה מ 649 אלף שקלים בשנה. מדובר בלא יותר ממהלך פופוליסטי שמרגיש לציבור יותר כמו כלכלת בחירות מאשר מהלך להנעת המשק. אזרחים בעל הכנסה גבוהה ימשיכו לחיות באותו האופן אשר הם רגילים אליו, בעוד השכבות החלשות באוכלוסיה לא יוכלו לעשות שימוש בכסף לאור חובות קיימים ופחד מפני המשך תקופת האבטלה.

בנוסף, הוחלט על תשלום דמי אבטלה לכל שכיר אשר יצא לחופשה ללא תשלום או פוטר בתקופת הקורונה.
מדובר בטעות אשר גורמת לרובם של המובטלים להחליט להישאר בבית ולא לחפש עבודה כאשר בין כה וכה הם יקבלו דמי אבטלה לא מבוטלים מהביטוח הלאומי.
מעסיקים רבים מתלוננים על המצב אשר מונע מהם לחזור לתפוקה מלאה בפסי הייצור. בנוסף מדובר בהפליה בין אזרחים שפוטרו לבין אלו שהמשיכו לעבוד.

ספינים ותרגילים על חשבון הציבור

הסכם השלום עם איחוד האמירויות
עם כל הכבוד להסכם השלום ולאלו שיגיעו אחריו, מדינת ישראל לא הייתה בסכסוך עם מדינות אלו ואף קיימה שיתוף פעולה אסטרטגי עם מדינות אלו. כמובן שההסכם מבורך ומביא תועלת מדינית מול הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אך בסופו של דבר, בעת הזו, רצוי היה לעסוק במשבר הקורונה בלבד ולצאת לתהליך שלום בתקופה בה האימפקט הציבורי והעולמי אליו היה גבוה יותר.

האשמת הציבור ומפלגות האופוזיציה
לאחר ירידת מפלגות הקואליציה בסקרים, נראה כי החל טרנד של האשמת כל מי שאינו משתייך לממשלה באחריות למצב.
ניתן היה לראות זאת באמירות מצד מקורבי רוה"מ, צחי הנגבי ונתן אשל בהאשמת הציבור בבכיינות ואי עמידה בהנחיות משרד הבריאות. בנוסף ראש הממשלה קרא במכתב לראשי המפלגות באופוזיציה לנהוג באחריות ולא לקרוא לציבור למרוד בהנחיות הממשלה, על מנת לגרום להם להכחיש את האשמותיו בתקשורת.

רק נזכיר שהציבור בתחילה התנהג וברובו עדיין מתנהג באחריות.
אך חלה הידרדרות משמעותית במשמעת להנחיות מהסיבות הבאות:

• אין אכיפה כמעט ביחס לגודל האוכלוסיה מצד הרשויות על שמירת ההנחיות כגון מסיכה, ריחוק חברתי, מעקב אחר מבודדים ובתי עסק לרבות מלונות ואולמות אירועים.
• גם כאשר מונחות לפני המשטרה ראיות חד משמעיות להפרת הנחיות כגון מסיבות קורונה מצד מובילי דעת קהל מכל זרמי החברה הישראלית ופוליטיקאים, לא ננקטים צעדים משמעותיים כנגד העבריינים. הציבור אינו עיוור ופועל בדיוק על פי המסרים שהוא מקבל. גם אם הם לא רשמיים.
• דוגמה אישית מצד גורמי אכיפת החוק - מסיבות קורונה בהשתתפות שוטרים. מדובר באבסורד.

משפטי נתניהו
נראה כאילו הדבר היחיד שחשוב לציבור הוא המצב המשפטי של ראש הממשלה.
מסיבות עיתונאים מצידו, מסיבות עיתונאים מצד בני גנץ והודעות לתקשורת מצד כל מי שמחזיק בדעה כלשהי על המצב ועל החשיפות של מחדלי החקירה כאילו זה הנושא היחיד שעל הפרק.
ראוי שהתקשורת תתעסק בזה ותבקש לדעת את עמדות אנשי מפתח בפרקליטות ובמשטרה.
לא ראוי שראשי הממשלה יצאו בהצהרות ויתעסקו בנושא פוליטי לחלוטין בזמן שהמדינה קורסת.