ממשלת קורונה בהרדמה חלקית

מיד לאחר פתיחת המשק עם דעיכת הגל השני של הקורונה, ממשלת ישראל ביצעה טעויות קריטיות במספר תחומים:

ניהול המגיפה

חזית מפולגת מול הציבור בישראל
קווי היסוד המרכזיים של ממשלת ישראל ה-35 עסקו בניהול משבר הקורונה. הממשלה החליטה עם הקמתה על הקמת קבינט אשר יטפל בכל הסוגיות הנגזרות מהמשבר. בניגוד לרעיון היפה והתמים, הקבינט שהוקם לא הכיל את כלל השרים הרלוונטיים לקבלת החלטותיו ובפועל ישבו בו מקורבי רוה"מ וחברי ממשלה אשר להם מנופי לחצים על נתניהו. לכן לא מפתיע ששר המדע נוכח בו לעומת שר החינוך שמשום מה הוחלט כי הוא אינו רלוונטי לניהול המשבר. במצב שנוצר אין זה מפתיע כי נוצרו ארבעה מחנות פוליטיים אשר אינם מתואמים זה עם זה:

• חברי הקבינט מטעם הליכוד ובלוק הימין לשעבר
  מדובר במקורבי ראש הממשלה אשר מגבים את החלטות הממשלה באופן אוטומטי ועיוור. שר האוצר ישראל כץ מהווה דוגמה מצוינת לכך ורובן המכריע של החלטותיו אינן עצמאיות ומייצגות את דעותיו של נתניהו בלבד.
  
  
• חברי הקבינט מטעם מפלגות שמאל-מרכז
  לאחר שחברו לממשלה בטענה לטיפול במשבר הקורונה, טבעי שבני גנץ, גבי אשכנזי ועמיר פרץ אינם אלא קבוצה של דחלילים אשר השיגו את מטרתם הראשית: ישיבה בממשלה.
  מרגע זה והילך, הדחף היחיד שלהם הוא לנהל את עצמם בתוך החלטות הקבינט בצורה כזו שהציבור לא ישכח מהם לחלוטין.
  לכן טבעי שהם יהוו כגלגל חמישי בתהליכי קבלת ההחלטות בממשלה בכלל ובקבינט הקורונה בפרט. הדבר גורם לניפוח תקציבים, עיכוב בתהליכי קבלת ההחלטות וסרבול החלטות הממשלה כך שאין היגיון ואחידות בהנחיות וההגבלות שמתפרסמות מטעם הקבינט.
  
  
• דוגמה לחברי קואליציה אשר אינם בקבינט באופן תמוה:

1. יואב גלנט
   שר החינוך. רלוונטי למצב כיוון שכל החלטה על מערכת החינוך רלוונטית למשק הישראלי באופן ישיר.
2. מירי רגב
   שרת התחבורה. רלוונטית במיוחד לאור ההדבקות בתחבורה הציבורית והוצאה לפועל של הגבלות הקורונה בהיבט הסגרים וצמצום הפעילות במשק.
3. יואב קיש
   סגן שר הבריאות. לא מתקבל על הדעת שאינו מכהן בקבינט. ככל הנראה אינו חבר בקבינט רק כדי לספק חברי קואליציה נוספים אשר הודרו ממנו.

• חברי האופוזיציה
  חברי האופוזיציה מסוגלים להיכנס בקלות לוואקום המנהלי שנוצר מסרבול קבלת ההחלטות בקבינט ומגיבים לו בשלוש דרכים, כל מפלגה בדרכה:
  הצעת אלטרנטיבות להחלטות הקבינט ע"י ביצוע מחקרים, פגישות עם הציבור, גיבוש מדיניות אלטרנטיבית והצגתה לציבור ולממשלה כתוכנית פעולה סדורה אשר ניתנת למימוש.
  העמקת אי האמון בין הציבור לממשלה ע"י הצגת חסרונות ההחלטות ותליית כל קשיי המשבר באחריות הממשלה. זוהי דרך פעולה מצוינת עבור מי שמעוניין לפגוע ביחסי הציבור של הממשלה, אך אינה מתאימה למשבר לאומי וגורמת רק נזק אל מול תועלת מינורית בלבד. אביגדור ליברמן עושה שימוש בדרך זו כאשר הוא קורא לציבור שלא להישמע להנחיות משרד הבריאות.
  רפיון ידיים - מפלגות וחברי כנסת אשר אינם פועלים בנושא. כל נבחר ציבור אשר אינו פועל לטיפול במשבר, בין אם מתוך הקואליציה ובין אם מבחוץ חוטא לתפקידו לא פחות מאלו אשר פוגעים באמון הציבור בממשלה.

חוסר מוכנות ליום שלאחר פתיחת המשק

ניתן להבחין בשלושה תהליכים אשר מובילים את הלך הרוח בציבור.

1. תחושת הפליה בעת הטלת מגבלות מקומיות
2. הבחנה כי אין טיפול והתמצאות של מקבלי ההחלטות בכלל תחומי החיים בישראל כגון תרבות, ספורט וקיום אירועים שונים כדוגמת שמחות משפחתיות או כנסים ומסיבות.
3. תסכול לאור אכיפה סלקטיבית של משטרת ישראל.

מלמד סוגיית האכיפה והמגבלות, ניתן גם להתמודד מול המגיפה באמצעות מניעת הדבקות.

על הממשלה היה להקים מערך בדיקות וחקירות אפדימיולוגיות בזמן הסגר הראשון אשר היה יכול למנוע גידול שכזה בתחלואה.
ניתן היה להכשיר מאות מובטלים לעבודה במערך החקירות וכך להביא לשיקום מהיר יותר של המשק.

עוד ניתן לנצל את הסגר הקרוב לנושא.

טיפול כלכלי במצב

מעט לאחר תחילת החזרה לשגרה בחודש יולי בנימין נתניהו הכריז על  חלוקת מענק של 750 שקלים לכל אזרח בישראל בטענה שהמהלך יביא להנעת המשק. לאחר ביקורת ציבורית אודות חלוקת הכסף חסרת האחריות, המענק צומצם וחולק "רק" לבעלי הכנסה הפחותה מ 649 אלף שקלים בשנה. מדובר בלא יותר ממהלך פופוליסטי שמרגיש לציבור יותר כמו כלכלת בחירות מאשר מהלך להנעת המשק. אזרחים בעל הכנסה גבוהה ימשיכו לחיות באותו האופן אשר הם רגילים אליו, בעוד השכבות החלשות באוכלוסיה לא יוכלו לעשות שימוש בכסף לאור חובות קיימים ופחד מפני המשך תקופת האבטלה.

בנוסף, הוחלט על תשלום דמי אבטלה לכל שכיר אשר יצא לחופשה ללא תשלום או פוטר בתקופת הקורונה.
מדובר בטעות אשר גורמת לרובם של המובטלים להחליט להישאר בבית ולא לחפש עבודה כאשר בין כה וכה הם יקבלו דמי אבטלה לא מבוטלים מהביטוח הלאומי.
מעסיקים רבים מתלוננים על המצב אשר מונע מהם לחזור לתפוקה מלאה בפסי הייצור. בנוסף מדובר בהפליה בין אזרחים שפוטרו לבין אלו שהמשיכו לעבוד.

ספינים ותרגילים על חשבון הציבור

הסכם השלום עם איחוד האמירויות
עם כל הכבוד להסכם השלום ולאלו שיגיעו אחריו, מדינת ישראל לא הייתה בסכסוך עם מדינות אלו ואף קיימה שיתוף פעולה אסטרטגי עם מדינות אלו. כמובן שההסכם מבורך ומביא תועלת מדינית מול הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אך בסופו של דבר, בעת הזו, רצוי היה לעסוק במשבר הקורונה בלבד ולצאת לתהליך שלום בתקופה בה האימפקט הציבורי והעולמי אליו היה גבוה יותר.

האשמת הציבור ומפלגות האופוזיציה
לאחר ירידת מפלגות הקואליציה בסקרים, נראה כי החל טרנד של האשמת כל מי שאינו משתייך לממשלה באחריות למצב.
ניתן היה לראות זאת באמירות מצד מקורבי רוה"מ, צחי הנגבי ונתן אשל בהאשמת הציבור בבכיינות ואי עמידה בהנחיות משרד הבריאות. בנוסף ראש הממשלה קרא במכתב לראשי המפלגות באופוזיציה לנהוג באחריות ולא לקרוא לציבור למרוד בהנחיות הממשלה, על מנת לגרום להם להכחיש את האשמותיו בתקשורת.

רק נזכיר שהציבור בתחילה התנהג וברובו עדיין מתנהג באחריות.
אך חלה הידרדרות משמעותית במשמעת להנחיות מהסיבות הבאות:

• אין אכיפה כמעט ביחס לגודל האוכלוסיה מצד הרשויות על שמירת ההנחיות כגון מסיכה, ריחוק חברתי, מעקב אחר מבודדים ובתי עסק לרבות מלונות ואולמות אירועים.
• גם כאשר מונחות לפני המשטרה ראיות חד משמעיות להפרת הנחיות כגון מסיבות קורונה מצד מובילי דעת קהל מכל זרמי החברה הישראלית ופוליטיקאים, לא ננקטים צעדים משמעותיים כנגד העבריינים. הציבור אינו עיוור ופועל בדיוק על פי המסרים שהוא מקבל. גם אם הם לא רשמיים.
• דוגמה אישית מצד גורמי אכיפת החוק - מסיבות קורונה בהשתתפות שוטרים. מדובר באבסורד.

משפטי נתניהו
נראה כאילו הדבר היחיד שחשוב לציבור הוא המצב המשפטי של ראש הממשלה.
מסיבות עיתונאים מצידו, מסיבות עיתונאים מצד בני גנץ והודעות לתקשורת מצד כל מי שמחזיק בדעה כלשהי על המצב ועל החשיפות של מחדלי החקירה כאילו זה הנושא היחיד שעל הפרק.
ראוי שהתקשורת תתעסק בזה ותבקש לדעת את עמדות אנשי מפתח בפרקליטות ובמשטרה.
לא ראוי שראשי הממשלה יצאו בהצהרות ויתעסקו בנושא פוליטי לחלוטין בזמן שהמדינה קורסת.

צחי בלי הפסקה

ביום שישי (03.07.2020) השר צחי הנגבי התראיין בתוכנית הסמי-אקטואלית, "אופירה וברקוביץ" המשודרת בערוץ 12 (קשת).

ראשית, נשאל הנגבי אודות מצבו הפוליטי מול ראש הממשלה ומהות תפקידו בממשלה המנופחת כשר ללא תיק.

הנגבי השיב כי במקום לפצל תפקידים וליצור עוד ג'ובים, הוא כשר ללא תיק מאחד תחתיו נושאים רבים ש"מדברים לנשמה של האנשים הציונים והאידיאליסטיים". כאן הנגבי גם הרחיב באילו נושאים מדובר:

• החטיבה להתיישבות
• המכינות הקדם צבאיות
• השירות הלאומי אזרחי
• רשות האכיפה במקרקעין
• הגרעינים התורניים

הנגבי הצהיר שהמשרד שיאגד את כלל הנושאים הנ"ל ועוד רבים אחרים יקרא "משרד ההתיישבות" והכריז "ציונות 2020".

מספר תהיות לגבי המשרד ושלל תפקידיו:

1. מה לשירות הלאומי ולהתיישבות?
2. אם המשרד החדש הוא בניגוד ל"פיצול משרדים קיימים", אז למה שלא יועברו כלל הגופים הנ"ל למשרדים קיימים? 

• גרעינים תורניים ומכינות קדם צבאיות למשרד החינוך? 
• רשות האכיפה במקרקעין והחטיבה להתיישבות למשרד השיכון? 

זחיחות שמובילה להתרסקות. הנגבי מתראיין.

בסופו של דבר נראה שמדובר בגוף לכאורה ממלכתי שמטרתו בפועל אינה ממלכתית כלל, אלא להתוות מדיניות מאוד ספציפית של צד מאוד מסוים במפה הפוליטית (גרעינים תורניים נראים פחות רלוונטיים לאזרחים חילוניים או דרוזים, שלא לדבר על מוסלמים).

מה שנותר להסיק מהמשרד שהקמתו הפתלתלה נתנה אורכה למשרתו הלא נחוצה של צחי הנגבי כשר בממשלה ללא תחתית היא שכל תוחלתה היא לפנק את מר הנגבי במשכורת אשר אליה הוא התרגל מאז היכנסו לממשלה בשנת 2016.

בהמשך הראיון הגדיל הנגבי לעשות ובהתייחס למצב במשק ענה ש"השטויות שלאנשים אין מה לאכול – זה חרטא" ולאחר הסערה שהחלה באולפן הנגבי המשיך והתעקש כי זו דעתו.

זו לא פעם ראשונה שהנגבי מועד בלשונו ואנו חוזרים וממליצים לו שלא להתראיין ולהישאר מתחת לרדאר עד לפריימריז הבאים בליכוד. 

בסופו של דבר מדובר בנבחר שהצביעו לו 23,000 איש אשר מייצגים כ19 אחוז מחברי הליכוד, כשבפריימריז ניתן לבחור כ12 מועמדים בטופס. נשאיר לקורא להחליט לבדו מה היה מקומו של צחי הנגבי ברשימת הליכוד אילו בטופס היה ניתן לבחור רק עשרה או שמונה מועמדים.

לסיום, מילה על התייחסותו של הנגבי לתפקידו ה"מאכזב" בממשלה הנוכחית כשר ללא תיק:

מי שהורשע בעדות שקר, בגד בערכי מפלגתו ובבוחריו כשהצביע בעד תוכנית ההתנתקות ועבר למפלגת קדימה עבור קידום פוליטי, נסע לחו"ל במהלך מלחמת לבנון השניה בעודו מכהן כיו"ר וועדת החוץ והביטחון ולא מפסיק למעוד בלשונו אפילו מול מראיינים כמו אופירה אסייג ואייל ברקוביץ, צריך לעשות חשבון נפש ולהבין שנתניהו עושה עימו ועם מפלגת הליכוד חסד כשלא נותן למר הנגבי לעוף קרוב מידי לשמש.

השלכות הקורונה על החיים בישראל

עם פרוץ הקורונה בישראל, ניתן להבחין במספר תהליכים אשר ילכו ויתגברו עם ההחמרה במצב התחלואתי.

תהליכים אלו אינם מבודדים ומשפיעים באופן ישיר על תחומי חיים מקבילים ואחד על השני. ככל שיתגברו לכשעצמם וכן על ידי עליה במספר הנדבקים בארץ.

מגפה פוליטית

עם התרחבות היקף הנדבקים בארץ והירידות במדדים השונים בבורסה, ישנו סיכוי לא רע להקמת ממשלה בישראל.
הנגיף עשוי לשמש כתירוץ די משכנע למספר לא קטן של חברים מהכנסת ה-23 לרדת מהעצים ולהתחיל למנוע את הקטסטרופה שהתקשורת מפמפמת אודותיה כבר שבועות. מסומנים עיקריים לכניסה לממשלת נתניהו באופן זמני לפחות, הם אורלי לוי-אבקסיס והצמד הנדל-האוזר מרשימת כחול לבן.
כמו כן, לא מן הנמנע כי תוקם ממשלת אחדות רק לשם העברת התקציב ותקנות חירום באופן יעיל, מה שיסלול את הדרך להקמת ממשלה קבועה בהמשך הדרך. 

ימנע בחירות נוספות? נגיף הקורונה

פאניקת הקליק בייט

רשתות המדיה עושות שימוש ציני וחסר אחריות בבהלת הציבור אודות הנגיף.

ניתן לראות זאת מהתנהלות השרלטנית של ערד ניר מול אנשי משרד הבריאות, דרך התבטאויות יום הדין השזורות בדיווחיו של יואב אבן ועד להצגת מדפי סופר ריקים בתכניות האקטואליה.

תעשיית הפאניקה מזינה את עצמה ע"י שליחת הציבור לצבוא על המדפים בשווקים ולרוקנם מחד והימנעותו מהמרחב הציבורי מאידך.

טוב יעשו מקבלי ההחלטות ובעלי השליטה בשוק התקשורת אם ינהגו באחריות וירסנו את שלוחיהם במדיה לכדי דיווחים מאופקים וענייניים.

בהלה ציבורית אשר מזינה את עצמה. רופא במגפה השחורה במאה ה14.

המרחב הציבורי

כבר כיום ניתן להבחין בירידה מסוימת במספר המבקרים באזורי מסחר. ניתן לצפות שבשבועות הקרובים מקומות אלו יתרוקנו לגמרי עד לכדי אי כדאיות כלכלית מצד בעלי העסקים לפתוח את חנויותיהם. לא מן הנמנע כי צו ממשלתי לסגירת מקומות אלו בדגש על מסעדות, בתי קפה וקולנוע יסגרו את הגולל על כלל הקניונים ומרכזי הקניות בארץ עד יעבור זעם.

תחבורה

בהמשך ישיר לירידה במשק, תוך התחשבות בהמלצות העבודה מהבית של חברות רבות - המלצות שיהפכו לנורמה בזמן הקרוב, הכבישים יתרוקנו יותר ויותר. כבר בימים אלו ניתן להבחין על ירידה משמעותית בעומס בעורקי תחבורה רבים וכשהמרחב הציבורי יהפוך ללא רלוונטי, הכבישים והרחובות יתרוקנו לגמרי.

תנועה אופיינית לגוש דן בימי שני בבוקר לעומת המצב בכבישים כיום

בידוד אוכלוסיות

עם הירידה בשימוש בנתיבי התחבורה השונים, לא מן הנמנע כי תאסר בהדרגה התנועה בכבישים ראשיים למכוניות פרטיות, אוטובוסים בין עירוניים ידלגו על תחנות ביניים ונוסעים רבים יופנו לרכבות. צעדים אלו יקלו על הראשויות לחסום נדידת חולים בין ערים גדולות ולשלוט על האוכלוסייה בצורה הרבה יותר יעילה.

העולים לרכבות יעברו בדיקת חום בכניסה לתחנה על בסיס הבידוק הביטחוני אשר קיים ממילא בכל מקום.

למידה מהבית

על מערכת החינוך להחל בתהליך דיגיטציה ומחשוב הכיתות לצורך אפשור למידה מהבית על בסיס מערכות למידה אקדמאיות הקיימות כיום במוסדות השכלה גבוהה. בערי הדרום המצב מוכר מסבבי לחימה ברצועת עזה.

צה"ל מול אויב חדש

פיקוד העורף וחיל הרפואה יאלצו להיכנס למצב שלא הכירו קודם - מגפה.

תפקידם העיקרי יהיה אכיפת בידוד וערבוב אוכלוסיות, ביצוע בדיקות לחשודים בהידבקות וסיוע בחיטוי מרחבים ציבוריים רלוונטיים.

כמו כן מקומות עבודה המוגדרים "לא חיוניים" עלולים להיתקל בפני צווים והגבלות של פיקוד העורף ממש כמו בהתחממות ביטחונית קלאסית.

קריסה הומניטרית ברצועת עזה

הצפופות הגבוהה, המחסור בתשתיות חירום ורפואה והמצב הסניטרי ברצועה יקלו על התפשטות המגיפה באוכלוסיה. המעברים יסגרו והמצב ברצועה יהפוך במהירה לקטסטרופה. ארגון הבריאות העולמי חייב לטפל בנושא ולהקים בתי חולים עראיים המיועדים לנדבקים ולחולים קשים.

השלכות בלתי הפיכות

הכלכלה תשוקם, העסקים יחזרו לעצמם והעולם ימשיך להסתובב.

אך בנושא אחד וירוס הקורונה כנראה ייזכר לעוד זמן רב. מדובר בקרובים הקשישים של כל אחד מאיתנו.

אם לא ינקטו צעדים משמעותיים בנושא, רבים מאיתנו עלולים לאבד את היקרים לנו אשר גופם לא יהיה מסוגל לעמוד בהידבקות בוירוס.

על כל אחד ואחת מאיתנו חלה אחריות לדאוג שמשפחתו תתגייס לשמור על מבוגריה ולנקוט בצעדים הבאים:

1. בידודם מהמרחב הציבורי.
2. הגדרת המרחב האישי של אותם אנשים כסטרילי.
3. צמצום המבקרים אותם לכדי שניים עד שלושה בני משפחה מוגדרים, אשר אינם עושים שימוש בתחבורה הציבורית ועובדים מהבית עד כמה שניתן.
4. מניעת ביקורים של ילדים ובני משפחה אשר באים במגע לא מבוקר עם אנשים זרים.
5. דאגה לאספקת מזון סדירה באריזות סגורות  ע"י בן משפחה מתאים.
6. יצירת קשר באמצעיים חלופיים (טלפון, וואצאפ וכדו') לצורך חיזוקם ושמירה על מצב רוחם.
7. ביצוע חיטוי המרחב הקרוב לביתם - חדרי מדרגות, תיבות דואר ומעליות.

מה נתניהו יכול לעשות כדי להכריע את הבחירות

לאחר שתי מערכות בחירות בישראל ללא הכרעה וללא קואליציה,
נראה שהציבור מתחפר בפלונטר הנוכחי וככל שהזמן עובר המצב מתקבע.


הלימבו של ליברמן

איווט ליברמן היה נתפס עד לא לפני הרבה זמן כחלק בלתי נפרד מממשלות נתניהו.
לאחר שהחליט שמילה היא מילה ועבר לשחק את תפקיד לשון המאזניים, המערכת הפוליטית קפאה על שמריה.
תנודות וסחף קולות כלשהם בין מחנות פוליטיים נעצרו כמעט לגמרי. רק איחודים ופירוקים של מפלגות משנים מעט את מספרי המנדטים, ללא שינוי של ממש במפת הגושים.

מאז שליברמן אינו נכנס לממשלות נתניהו גוש הימין לא מסוגל להרכיב קואליציה ורואה סוג של בונוס אך לצערם של חברי הגוש הימני ליברמן מבין ששמונת - שבעת המנדטים שלו הם פיקציה אשר תתפוצץ ביום שבו יבחר צד.
רבים ממצביעיו של ליברמן הם בעצם אותם אנשים שלא יודעים במה לבחור מחנה ביבי או מחנה רק לא ביבי.
מצד אחד הם ימנים, מצד שני הם חילונים.
מזווית אחת הם לא מאמינים בבני גנץ כמי שיכול להנהיג אותם לעתיד טוב יותר ומזווית אחרת הם לא מאמינים לנתניהו ומאסו בגימיקים פוליטיים.

ניצחון של נתניהו בבחירות בסבב א' היה מפרק אותם לשלושה מחנות עיקריים:

1. מצביעי ליכוד פוטנציאלים - מצביעים ימניים שהיו חוזרים לליכוד לאחר שאיווט היה נשכח במרחבי האופוזיציה.
2. מחנה רק לא ביבי - אנשים שמקפידים להצביע למפלגות המרכז-שמאל אשר מביאות אחת לשש שנים את המועמד שמתיימר להחליף את הליכוד כמפלגת שלטון ומספר נוסף של אנשי ימין שמאסו בנתניהו.
3. מחנה אביגדור- הגרעין הקשה שליברמן הצליח להוציא מהליכוד ולגבש סביב עצמו כשהקים את מפלגת ישראל ביתנו. מדובר בעיקר בעולים מבריה"מ שעד היום לא התאקלמו בארץ לגמרי.

פירוק של המחנות הללו יכול להביא להכרעה בבחירות מאחר וליברמן הוא לשון המאזניים של האיזון שנוצר בין הגושים.

תיקו מקסיקני. מפת הגושים.

הליכוד ייצא מהבוץ?

למצביעי הליכוד הפוטנציאליים אשר ליברמן מחזיק ביד יש מספר עקרונות שדוחקים בהם לפתקי ל ודוחים אותם מפתקי מחל. 

העיקרון הראשון הוא העדפת ערכי הדמוקרטיה על פני ההכרה בישראל כמדינה יהודית.

העיקרון השני והחשוב יותר הוא החשש של מחנה ליברמן מהשפעה וכניסת המפלגות הערביות לכנסת.
כדי לנצל זאת על הליכוד לבצע את הצעדים הבאים:

1.  להימנע מהתבטאויות בעד מסורת ישראל ולהצטייר יותר כמפלגה חילונית ופחות כמפלגת ימין שמרנית.
2. לצייר את מפלגות ש"ס ויהדות התורה כמפלגות צד אשר לא יתחברו עם הליכוד לממשלה בהכרח.
3. סימון והפצת שמועות שתומכות במציאות שבה מפלגות ש"ס ויהדות התורה חברות אופציונליות במחנה המרכז שמאל.
4. הדגשת כל ביטוי של חברי כחול לבן התומך בישיבה עם המפלגות הערביות בקואליציה.
5. הפסקה מידית והיפרדות פומבית מתמיכת אריה דרעי בבנימין נתניהו והכרזות ליצמן על תמיכת יהדות התורה בבלוק הימין.

הצעדים הללו יבריחו את מצביעי הליכוד המסורתיים לזרועות ש"ס ובמקומם יזרמו לליכוד מצביעי ליברמן, דבר שיביא להגדלת הגוש ימין-חרדים אל המספר המיוחל - 61.

חקירת פרשת טופז - מחדל משטרתי פנומנלי

אתמול בערב (16.02.2020) שודר בערוץ 12 החלק הראשון של תחקיר אודות פרשת דודו טופז מאת חיים אתגר.

לקורא שאינו מעודכן בפרטי הפרשה, נזכיר כי מדובר באדם בעל פרופיל תקשורתי גבוה אשר יצא מהתעשייה בשל חוסר רלוונטיות והחליט לנקום באנשי מפתח אשר היו אחראיים בעיניו למצבו התקשורתי הרדוד.

מסע נקמה חסר רחמים. דודו טופז בימים יפים יותר

במהלך התחקיר עלה כי טופז שכר בריונים באמצעות שכנו העבריין לצורך תקיפה חמורה וגרימת חבלות גוף באותם אנשי

מפתח. בין המותקפים היו:

• אבי ניר, מנכ"ל "קשת", אשר הורה על הורדת הופעותיו של טופז מהמסך בהדרגה עד הדרתו הכמעט מוחלטת מלוח השידורים, דבר אשר הביא לעזיבתו את הזכיינית.
• שירה מרגלית, משנה למנכ"ל "רשת" (ביתו של דן מרגלית, מגיש תכנית האקטואליה "ערב חדש" בערוץ 1), אשר סרבה להצעות מטעמו של טופז אודות תכניות ופורמטים שונים לשידור תחת רשת. 
• בועז בן ציון, סוכנו של טופז אשר הפסיק את ההתקשרות עמו לאחר שהאחרון העלה בפניו את כוונותיו לפגוע באנשי תקשורת.

התקיפות:

• אבי ניר הותקף בסמוך לביתו בשעה שיצא לטיול רגלי עם כלבו. התוקפים הכו אותו באלות, שברו את ברכו, כף ידו ואפו. כתוצאה מכך ניר אושפז בבית החולים.
• שירה מרגלית הותקפה על סף דלת ביתה לאחר שאספה את בנה הקטן מחבר בשעות הערב.
  מרגלית הובלה גם כן לבית החולים ונמצא כי ארובת עינה נשברה וכמו כן נזקקה לתפרים בפניה.
• בועז בן ציון הותקף בעת שנכנס לרכבו מתחת לביתו באמצעות אגרופים שהותכו בפניו.

מיותר לציין כי בשלב זה המשטרה ידעה על התקיפות וכי ישנו קשר בין התקיפות של בן ציון ואבי ניר, אך לא נמצאו חשודים.
אך בבוקר 22 באפריל 2009, כ148 יום לאחר התקיפה הראשונה, מזעיק בועז בן ציון את השוטרים לאחר ששכניו הבחינו בשני בריונים חשודים אשר משוטטים מתחת לביתו וככל הנראה ממתינים לו ליד רכבו.

השוטרים עוצרים את החשודים מיד ובן ציון מתבקש ע"י החוקרים לזהות את תמונותיהם בכדי לבדוק האם מדובר באותם החשודים אשר תקפו אותו בעבר. בן ציון מזהה את תמונות החשודים מיד ובבירור, אך בהמשך המשטרה מביאה אותו לעימות מולם בכדי לזהותם פנים אל פנים.

מתוך התחקיר של קשת, כל הזכויות שמורות.

בועז, אשר הותקף ע"י החשודים ותקופה חושש לגופו, חושש להצביע עליהם במהלך העימות והם משוחררים.
מספר שאלות לחוקרי המשטרה:

1. האם זיהוי תמונות החשודים לא הספיק בכדי לקבוע כי הם אלו שתקפו את בועז בעבר וכי יש עילה לעצור אותם או לכל הפחות להמשיך ולבצע מעקב אודותם?
2. האם כשבועז חושש להצביע על הבריונים החשודים ולהתעמת איתם מול החוקרים הם אינם מבינים שהמתלונן נפל קורבן לתקיפה חמורה וכי הוא חושש לשלומו? הרי בכל זאת הוא זיהה אותם בקלות לפני כן בתמונות?
3. האם המשטרה עד כדי כך תמימה לחשוב שקורבן תקיפה בידי בריונים מגודלים (כפי שתוארו היטב ע"י בועז והחוקרים במהלך צילום התחקיר),  יצביע עליהם בקלות ויתעמת איתם מול גורמי אכיפת החוק?
4. האם לאחר מעשה ולאחר שעברו 11 שנים, החוקרים עדיין מפרטים את המחדל כמציאות מתקבלת על הדעת וכדרך פעולה וחשיבה הגיונית בהתנהלות במקרים שכאלו?
5. מדוע החוקרים לא ממשיכים לפחות לעקוב אחר החשודים?

נראה כי מדובר במחדל של ממש וכי המשטרה, באמצעות פעולות פשוטות של המשך מעקב אחר שני החשודים הייתה יכולה למנוע את תקיפתה האכזרית של שירה מרגלית מול בנה הקטן, ובייחוד לאחר שהוציאה משאבים כה רבים על מעקב וביצוע פעולות מעוררות רחמים אשר התבקשה לבצע במכתבים אנונימיים כגון תליית זרי פרחים וסרטים על פסלים בחוצות התל אביב.

מקרה זה אינו מצייר את משטרת ישראל כגוף אשר מחובר למציאות, במיוחד לאור פשטות הצעדים אשר היו צריכים להינקט מול הצעדים המורכבים והטיפשיים שננקטו במקום וההחלטות חסרות האחריות שנלקחו.

נותר לקוות כי דרכי פעולה במקרים שכאלו, בהם האזרח הישר נתקל בגורמי פשיעה וחושש לשתף פעולה עם גורמי אכיפת החוק, השתכללו עם השנים וההשקפה המקובלת בחקירות שכאלו תהיה כזו שתתן ביטחון אמיתי בחוקרים ולא חשש כבד לחייהם של המתלוננים.

נעמה יששכר ופופוליזם - דעה לא פופולרית

לאחרונה פורסם כי במטרה לקדם את שחרורה של נעמה יששכר מהכלא הרוסי, ישראל החלה במתן חבילת מחוות וויתורים  לממשל ברוסיה.
להלן חלק מההישגים שולדימיר פוטין צפוי לחזור עימם לארצו לאחר הביקור בישראל במהלך פורום השואה העולמי:

• העברת הבעלות על חצר אלכסנדר וחצר אליזבטה  שבירושלים לידי הממשל הרוסי
• מתן הקלות לאזרחים רוסים להיכנס בשערי המדינה בנתב"ג
• שינוי נתיב הרכבת הקלה בי-ם, כך שיורחק מהכנסיה הרוסית בעין כרם
• אימוץ הגישה הרוסית להיקף ומידת אחריות העם הפולני בשואת אירופה
• וויתור על מתן זכויות אימוץ לקהילה הגאה כחלק מהסכם אימוץ הדדי בין המדינות

העברת בעלות על שטחים בבירה לידי ממשלות זרות בתמורה לשחרור מוקדם של אזרחים תמימים היא לא יותר מתשלום פרוטקשן. מה ימנע מהממשל הרוסי לעצור אזרחים נוספים ולדרוש שטחים נוספים בתמורה לשחרורם?

מדוע שחרור אסירים מול חמאס מעודד טרור מצד אחד אך כשמדובר ברוסיה, מדינה כוחנית בעלת אינטרסים אשר ללא ספק מעוניינת להשפיע ומתערבת בפועל בתהליכים פנימיים במדינות זרות  הרעיון שבו תגמול על מאסר אזרחים תמימים הכניעה המבישה מקבלת חותמת הכשר?

ההשלכות של שלל הוויתורים, אשר רובן לא היו הכרחיות והיה ניתן להימנע מהן בקלות, מעבר להשפלה והזניית שטחי הבירה, הן על יחסי החוץ של ישראל ופולין בנושא רגיש גם כך והתערבות כוחנית בריבונות המוניציפלית של עיריית ירושלים בשטחה.

נניח כי הוויתורים הינם הכרחיים לשחרורה של נעמה.
האם הם עדיין היו כדאיים במקרה שכזה? הרי מדובר במאסר עם תאריך תפוגה של שבע וחצי שנים ולא בדיני נפשות.
בנוסף, כשמניחים בצד את השימוש הציני של המשטר הרוסי בנעמה והנפנוף הילדותי בתשעה וחצי הגרמים, שומו שמיים, של שאריות הסם שנמצאו בכבודה שלה, האם אין לה אחריות כלל למצב אליו היא נקלעה?
מדוע מדינה שלמה צריכה להתעסק בשחרורה בזמן שחיילי צה"ל ואזרחי ישראל מוחזקים בשבי החמאס ללא צפי לחזרתם?

שבע וחצי שנים בתמורה להפקרת שטחים בירושלים. נעמה יששכר.

הסערה הציבורית והתקשורתית סביב הנושא הספיקה להזיז את ראש הממשלה ולפעול בצורה הכי פופוליסטית שניתן ולזמן את אימא של נעמה לפגישה עם פוטין, במחשבה כי הטיפול בנושא יועיל לו בבחירות שבפתח.

טוב היה אם במקום לוותר ולצ'פר את הפדרציה הרוסית בשלל מחוות הנוגדות את האינטרס הישראלי, הייתה הממשלה פועלת באופן שקט ויעיל, מסתפקת בהצהרה על העוול שנעשה לנעמה ופועלת לשחרורה ללא מחוות ובאמצעות פעילות חוץ מכובדת מחוץ לאור הזרקורים.

נתניהו נהנה לשחרר מחוות מול פוטין כיוון שהנושא מציב אותו במקום היוקרתי באותו החדר עם נשיא המדינה השניה בחוזקה בעולם אשר נתפס כאדם הכי חזק וכוחני בפוליטיקה העולמית. מצד שני, גם נתניהו עצמו נע באי נוחות במחשבה על שלל ההפסדים והפינוקים ששילם לפוטין בשם הפופוליזם.

מה לעשות, נעבעך, כשהכיסא רועד בתקופת בחירות ובכלל, נתניהו מוכן לעשות וויתורים כנגד הערכים הבסיסיים שלו.
הוא עשה זאת בעבר בעסקת שליט תמורת 1,027 טרוריסטים שהביאו להרג עשרה אזרחים וחיילים, נכון לכתיבת שורות אלו, הוא עושה זאת כעת מול ולדימיר פוטין (העברת שטחים בירושלים לידיים זרות כנגד 7.5 שנות חופש של אזרח אחד?) וכנראה יעשה זאת שוב כשיהיה צורך לחזק את מעמדו הפוליטי.

אף מילה עליהם. אברה, אורון והדר.

כל הקואליציות על השולחן

לאחר סיום סבב הבחירות לכנסת ה - 22, נראה שמפלגת הליכוד בראשות נתניהו קרובה מאי פעם לאבד את השלטון או לכל הפחות את הבלעדיות על הרכבת הקואליציה מעמדת כוח ברורה ומוכחת אשר מגובה בתוצאות חד משמעיות בקלפי.

לאחר בחינה מדוקדקת של חברי הכנסת החדשים, הרכבי הסיעות והמפלגות, להלן האפשרות העומדת בפני בנימין נתניהו בכדי לשמר בידיו את השלטון.

קואליציית 61+

לאחר שליברמן הצהיר גם לאחר תוצאות האמת שלא ייתן יד לממשלת ימין-חרדים ויתמוך רק בממשלת אחדות,
נתניהו נשאר עם 55 ממליצים. מאיפה יוכל לגייס ממליצים נוספים? להלן כל המועמדים לתמיכה בנתניהו:

מפלגת תל"ם

רשימה בראשות משה יעלון שפרש מהליכוד לאחר שהבין שרה"מ נתניהו עומד להחליפו בתפקיד שר הביטחון באביגדור ליברמן. יעלון וחבריו למפלגה (ככל הנראה 5 ח"כים) הם מועמדים מרכזיים מבחינת הליכוד לחבירה לגוש הימין.

אורלי לוי אבקסיס

אורלי לוי הייתה עד לפני פחות משנה שווה 14 מנדטים בכל סקר שפורסם עד להקמת מפלגת חוסן לישראל בראשות בני גנץ אשר ריסקה אותה לדשדוש סביב אחוז החסימה. המסמר האחרון בארון קבורת גשר, הרשימה העצמאית בראשותה,
היה הסכם הרוטציה והאיחוד של רשימת כחול לבן.
אבקסיס לא עברה את אחוז החסימה בבחירות באפריל ועכשיו לאחר שהבטיחה את מקומה בכנסת בקושי,
היא מבינה כי היא מיועדת לשבת בספסלי האופוזיציה.
מבחינה פסיכולוגית, עבור מי שטעמה מספר דו סיפרתי של מנדטים, לחזור לאנונימיות באופוזיציה זוהי מפלה קשה וככל הנראה אין לה מה להפסיד מחבירה לליכוד, גם בשביל תפקיד זוטר.

יזהר שי

יזם ההייטק החברתי, נמצא בסוף העשירייה השניה של סיעת כחול לבן מטעם מפלגת חוסן, מספיק מרוחק מכל תפקיד מהותי שיוכל להינתן בכל קונסטלציה קואליציונית תחת תוצאות הבחירות לכנסת העשרים ושתיים.

עומר ינקלביץ'

ינקלביץ', עו"ד חרדית ויזמית חברתית לשילוב נשים בחברה החרדית, נמצאת במקום ה 23 בסיעת כחול לבן.
ינקלביץ' ששירתה בעבר במערכת המשפטית תחת רם וינוגרד, ובהמשך במשרד לשוויון חברתי בימי השרה גילה גמליאל לא תראה מניעה פוליטית בחבירה לליכוד, במיוחד לא תמורת טייטל מתאים באחת מוועדות הכנסת השונות.

הכנסת כל אלו בין שורות נתניהו היא לא תרחיש דמיוני.
ניתן יהיה לעשות זאת על ידי שליחת יועץ או שליח אחר מטעם הליכוד אל כל אחד מהם על מנת להפשיר ולרכך אותם לקראת גישה עם בכיר ליכוד (יריב לוין או זאב אלקין) אשר יציע להם את אחת משתי האופציות הבאות:

1. הליכה עם הליכוד לממשלת 61 וקבלת תפקיד (שר\סגן שר\יו"ר וועדה בכנסת\מקום בקבינט)
2. הישארות במצב הנוכחי בסיעותיהם ויציאה לגלות באופוזיציה (במקרה שאחרים יסכימו במקומם) או לאנונימיות תחת הסכם קואליציוני אשר יכלול סעיפים אישיים נגדם בממשלת אחדות.

הצעות אלו יהיו אפקטיביות במיוחד כאשר גנץ-לפיד יכשלו בהקמת ממשלה ראשונים ותחת לחץ ציבורי ליציבות שלטונית בכל מחיר אשר רק יגבר עם הזמן.

בנוסף, מדובר בחבורה אשר לא הגיעה לכנסת רק כדי לשבת באופוזיציה ולראות את הצעות החוק שלהם נופלות בכל שבוע תחת וועדת השרים לענייני חקיקה.

ומילה על ליברמן
אביגדור יכול בימים אלו לתת לעצמו צל"ש ולהכתיר את עצמו כאביר איכות השלטון בישראל. רק כמה דגשים:
מה שנעשה כעת יכול היה להיעשות באפריל - ההיסטוריה תשפוט את יעילות ונחיצות מעשיו.

גם אם אביגדור יצליח בכוונותיו ותוקם ממשלת אחדות לאחר סולחה בין הליכוד לכחול לבן נראה שאינו מבין שהוא יושב כרגע במשבצת הכבש. הרי מדוע הוא נחוץ לממשלת אחדות חוץ ממניעת החלופות?