יום רביעי, 19 בפברואר 2020

מה נתניהו יכול לעשות כדי להכריע את הבחירות

לאחר שתי מערכות בחירות בישראל ללא הכרעה וללא קואליציה,
נראה שהציבור מתחפר בפלונטר הנוכחי וככל שהזמן עובר המצב מתקבע.


הלימבו של ליברמן

איווט ליברמן היה נתפס עד לא לפני הרבה זמן כחלק בלתי נפרד מממשלות נתניהו.
לאחר שהחליט שמילה היא מילה ועבר לשחק את תפקיד לשון המאזניים, המערכת הפוליטית קפאה על שמריה.
תנודות וסחף קולות כלשהם בין מחנות פוליטיים נעצרו כמעט לגמרי. רק איחודים ופירוקים של מפלגות משנים מעט את מספרי המנדטים, ללא שינוי של ממש במפת הגושים.

מאז שליברמן אינו נכנס לממשלות נתניהו גוש הימין לא מסוגל להרכיב קואליציה ורואה סוג של בונוס אך לצערם של חברי הגוש הימני ליברמן מבין ששמונת - שבעת המנדטים שלו הם פיקציה אשר תתפוצץ ביום שבו יבחר צד.
רבים ממצביעיו של ליברמן הם בעצם אותם אנשים שלא יודעים במה לבחור מחנה ביבי או מחנה רק לא ביבי.
מצד אחד הם ימנים, מצד שני הם חילונים.
מזווית אחת הם לא מאמינים בבני גנץ כמי שיכול להנהיג אותם לעתיד טוב יותר ומזווית אחרת הם לא מאמינים לנתניהו ומאסו בגימיקים פוליטיים.

ניצחון של נתניהו בבחירות בסבב א' היה מפרק אותם לשלושה מחנות עיקריים:

  1. מצביעי ליכוד פוטנציאלים - מצביעים ימניים שהיו חוזרים לליכוד לאחר שאיווט היה נשכח במרחבי האופוזיציה.
  2. מחנה רק לא ביבי - אנשים שמקפידים להצביע למפלגות המרכז-שמאל אשר מביאות אחת לשש שנים את המועמד שמתיימר להחליף את הליכוד כמפלגת שלטון ומספר נוסף של אנשי ימין שמאסו בנתניהו.
  3. מחנה אביגדור- הגרעין הקשה שליברמן הצליח להוציא מהליכוד ולגבש סביב עצמו כשהקים את מפלגת ישראל ביתנו. מדובר בעיקר בעולים מבריה"מ שעד היום לא התאקלמו בארץ לגמרי.
פירוק של המחנות הללו יכול להביא להכרעה בבחירות מאחר וליברמן הוא לשון המאזניים של האיזון שנוצר בין הגושים.

תיקו מקסיקני. מפת הגושים.

הליכוד ייצא מהבוץ?

למצביעי הליכוד הפוטנציאליים אשר ליברמן מחזיק ביד יש מספר עקרונות שדוחקים בהם לפתקי ל ודוחים אותם מפתקי מחל
העיקרון הראשון הוא העדפת ערכי הדמוקרטיה על פני ההכרה בישראל כמדינה יהודית.
העיקרון השני והחשוב יותר הוא החשש של מחנה ליברמן מהשפעה וכניסת המפלגות הערביות לכנסת.
כדי לנצל זאת על הליכוד לבצע את הצעדים הבאים:
  1.  להימנע מהתבטאויות בעד מסורת ישראל ולהצטייר יותר כמפלגה חילונית ופחות כמפלגת ימין שמרנית.
  2. לצייר את מפלגות ש"ס ויהדות התורה כמפלגות צד אשר לא יתחברו עם הליכוד לממשלה בהכרח.
  3. סימון והפצת שמועות שתומכות במציאות שבה מפלגות ש"ס ויהדות התורה חברות אופציונליות במחנה המרכז שמאל.
  4. הדגשת כל ביטוי של חברי כחול לבן התומך בישיבה עם המפלגות הערביות בקואליציה.
  5. הפסקה מידית והיפרדות פומבית מתמיכת אריה דרעי בבנימין נתניהו והכרזות ליצמן על תמיכת יהדות התורה בבלוק הימין.
הצעדים הללו יבריחו את מצביעי הליכוד המסורתיים לזרועות ש"ס ובמקומם יזרמו לליכוד מצביעי ליברמן, דבר שיביא להגדלת הגוש ימין-חרדים אל המספר המיוחל - 61.





יום שני, 17 בפברואר 2020

חקירת פרשת טופז - מחדל משטרתי פנומנלי

אתמול בערב (16.02.2020) שודר בערוץ 12 החלק הראשון של תחקיר אודות פרשת דודו טופז מאת חיים אתגר.
לקורא שאינו מעודכן בפרטי הפרשה, נזכיר כי מדובר באדם בעל פרופיל תקשורתי גבוה אשר יצא מהתעשייה בשל חוסר רלוונטיות והחליט לנקום באנשי מפתח אשר היו אחראיים בעיניו למצבו התקשורתי הרדוד.

מסע נקמה חסר רחמים. דודו טופז בימים יפים יותר


במהלך התחקיר עלה כי טופז שכר בריונים באמצעות שכנו העבריין לצורך תקיפה חמורה וגרימת חבלות גוף באותם אנשי
מפתח. בין המותקפים היו:
  • אבי ניר, מנכ"ל "קשת", אשר הורה על הורדת הופעותיו של טופז מהמסך בהדרגה עד הדרתו הכמעט מוחלטת מלוח השידורים, דבר אשר הביא לעזיבתו את הזכיינית.
  • שירה מרגלית, משנה למנכ"ל "רשת" (ביתו של דן מרגלית, מגיש תכנית האקטואליה "ערב חדש" בערוץ 1), אשר סרבה להצעות מטעמו של טופז אודות תכניות ופורמטים שונים לשידור תחת רשת. 
  • בועז בן ציון, סוכנו של טופז אשר הפסיק את ההתקשרות עמו לאחר שהאחרון העלה בפניו את כוונותיו לפגוע באנשי תקשורת.
התקיפות:
מיותר לציין כי בשלב זה המשטרה ידעה על התקיפות וכי ישנו קשר בין התקיפות של בן ציון ואבי ניר, אך לא נמצאו חשודים.
אך בבוקר 22 באפריל 2009, כ148 יום לאחר התקיפה הראשונה, מזעיק בועז בן ציון את השוטרים לאחר ששכניו הבחינו בשני בריונים חשודים אשר משוטטים מתחת לביתו וככל הנראה ממתינים לו ליד רכבו.

השוטרים עוצרים את החשודים מיד ובן ציון מתבקש ע"י החוקרים לזהות את תמונותיהם בכדי לבדוק האם מדובר באותם החשודים אשר תקפו אותו בעבר. בן ציון מזהה את תמונות החשודים מיד ובבירור, אך בהמשך המשטרה מביאה אותו לעימות מולם בכדי לזהותם פנים אל פנים.

מתוך התחקיר של קשת, כל הזכויות שמורות.


בועז, אשר הותקף ע"י החשודים ותקופה חושש לגופו, חושש להצביע עליהם במהלך העימות והם משוחררים.
מספר שאלות לחוקרי המשטרה:

  1. האם זיהוי תמונות החשודים לא הספיק בכדי לקבוע כי הם אלו שתקפו את בועז בעבר וכי יש עילה לעצור אותם או לכל הפחות להמשיך ולבצע מעקב אודותם?
  2. האם כשבועז חושש להצביע על הבריונים החשודים ולהתעמת איתם מול החוקרים הם אינם מבינים שהמתלונן נפל קורבן לתקיפה חמורה וכי הוא חושש לשלומו? הרי בכל זאת הוא זיהה אותם בקלות לפני כן בתמונות?
  3. האם המשטרה עד כדי כך תמימה לחשוב שקורבן תקיפה בידי בריונים מגודלים (כפי שתוארו היטב ע"י בועז והחוקרים במהלך צילום התחקיר),  יצביע עליהם בקלות ויתעמת איתם מול גורמי אכיפת החוק?
  4. האם לאחר מעשה ולאחר שעברו 11 שנים, החוקרים עדיין מפרטים את המחדל כמציאות מתקבלת על הדעת וכדרך פעולה וחשיבה הגיונית בהתנהלות במקרים שכאלו?
  5. מדוע החוקרים לא ממשיכים לפחות לעקוב אחר החשודים?
נראה כי מדובר במחדל של ממש וכי המשטרה, באמצעות פעולות פשוטות של המשך מעקב אחר שני החשודים הייתה יכולה למנוע את תקיפתה האכזרית של שירה מרגלית מול בנה הקטן, ובייחוד לאחר שהוציאה משאבים כה רבים על מעקב וביצוע פעולות מעוררות רחמים אשר התבקשה לבצע במכתבים אנונימיים כגון תליית זרי פרחים וסרטים על פסלים בחוצות התל אביב.

מקרה זה אינו מצייר את משטרת ישראל כגוף אשר מחובר למציאות, במיוחד לאור פשטות הצעדים אשר היו צריכים להינקט מול הצעדים המורכבים והטיפשיים שננקטו במקום וההחלטות חסרות האחריות שנלקחו.

נותר לקוות כי דרכי פעולה במקרים שכאלו, בהם האזרח הישר נתקל בגורמי פשיעה וחושש לשתף פעולה עם גורמי אכיפת החוק, השתכללו עם השנים וההשקפה המקובלת בחקירות שכאלו תהיה כזו שתתן ביטחון אמיתי בחוקרים ולא חשש כבד לחייהם של המתלוננים.

יום חמישי, 23 בינואר 2020

נעמה יששכר ופופוליזם - דעה לא פופולרית

לאחרונה פורסם כי במטרה לקדם את שחרורה של נעמה יששכר מהכלא הרוסי, ישראל החלה במתן חבילת מחוות וויתורים  לממשל ברוסיה.
להלן חלק מההישגים שולדימיר פוטין צפוי לחזור עימם לארצו לאחר הביקור בישראל במהלך פורום השואה העולמי:

  • העברת הבעלות על חצר אלכסנדר וחצר אליזבטה  שבירושלים לידי הממשל הרוסי
  • מתן הקלות לאזרחים רוסים להיכנס בשערי המדינה בנתב"ג
  • שינוי נתיב הרכבת הקלה בי-ם, כך שיורחק מהכנסיה הרוסית בעין כרם
  • אימוץ הגישה הרוסית להיקף ומידת אחריות העם הפולני בשואת אירופה
  • וויתור על מתן זכויות אימוץ לקהילה הגאה כחלק מהסכם אימוץ הדדי בין המדינות
העברת בעלות על שטחים בבירה לידי ממשלות זרות בתמורה לשחרור מוקדם של אזרחים תמימים היא לא יותר מתשלום פרוטקשן. מה ימנע מהממשל הרוסי לעצור אזרחים נוספים ולדרוש שטחים נוספים בתמורה לשחרורם?
מדוע שחרור אסירים מול חמאס מעודד טרור מצד אחד אך כשמדובר ברוסיה, מדינה כוחנית בעלת אינטרסים אשר ללא ספק מעוניינת להשפיע ומתערבת בפועל בתהליכים פנימיים במדינות זרות  הרעיון שבו תגמול על מאסר אזרחים תמימים הכניעה המבישה מקבלת חותמת הכשר?

ההשלכות של שלל הוויתורים, אשר רובן לא היו הכרחיות והיה ניתן להימנע מהן בקלות, מעבר להשפלה והזניית שטחי הבירה, הן על יחסי החוץ של ישראל ופולין בנושא רגיש גם כך והתערבות כוחנית בריבונות המוניציפלית של עיריית ירושלים בשטחה.

נניח כי הוויתורים הינם הכרחיים לשחרורה של נעמה.
האם הם עדיין היו כדאיים במקרה שכזה? הרי מדובר במאסר עם תאריך תפוגה של שבע וחצי שנים ולא בדיני נפשות.
בנוסף, כשמניחים בצד את השימוש הציני של המשטר הרוסי בנעמה והנפנוף הילדותי בתשעה וחצי הגרמים, שומו שמיים, של שאריות הסם שנמצאו בכבודה שלה, האם אין לה אחריות כלל למצב אליו היא נקלעה?
מדוע מדינה שלמה צריכה להתעסק בשחרורה בזמן שחיילי צה"ל ואזרחי ישראל מוחזקים בשבי החמאס ללא צפי לחזרתם?

שבע וחצי שנים בתמורה להפקרת שטחים בירושלים. נעמה יששכר.


הסערה הציבורית והתקשורתית סביב הנושא הספיקה להזיז את ראש הממשלה ולפעול בצורה הכי פופוליסטית שניתן ולזמן את אימא של נעמה לפגישה עם פוטין, במחשבה כי הטיפול בנושא יועיל לו בבחירות שבפתח.

טוב היה אם במקום לוותר ולצ'פר את הפדרציה הרוסית בשלל מחוות הנוגדות את האינטרס הישראלי, הייתה הממשלה פועלת באופן שקט ויעיל, מסתפקת בהצהרה על העוול שנעשה לנעמה ופועלת לשחרורה ללא מחוות ובאמצעות פעילות חוץ מכובדת מחוץ לאור הזרקורים.

נתניהו נהנה לשחרר מחוות מול פוטין כיוון שהנושא מציב אותו במקום היוקרתי באותו החדר עם נשיא המדינה השניה בחוזקה בעולם אשר נתפס כאדם הכי חזק וכוחני בפוליטיקה העולמית. מצד שני, גם נתניהו עצמו נע באי נוחות במחשבה על שלל ההפסדים והפינוקים ששילם לפוטין בשם הפופוליזם.

מה לעשות, נעבעך, כשהכיסא רועד בתקופת בחירות ובכלל, נתניהו מוכן לעשות וויתורים כנגד הערכים הבסיסיים שלו.
הוא עשה זאת בעבר בעסקת שליט תמורת 1,027 טרוריסטים שהביאו להרג עשרה אזרחים וחיילים, נכון לכתיבת שורות אלו, הוא עושה זאת כעת מול ולדימיר פוטין (העברת שטחים בירושלים לידיים זרות כנגד 7.5 שנות חופש של אזרח אחד?) וכנראה יעשה זאת שוב כשיהיה צורך לחזק את מעמדו הפוליטי.

אף מילה עליהם. אברה, אורון והדר.



יום חמישי, 19 בספטמבר 2019

כל הקואליציות על השולחן


לאחר סיום סבב הבחירות לכנסת ה - 22, נראה שמפלגת הליכוד בראשות נתניהו קרובה מאי פעם לאבד את השלטון או לכל הפחות את הבלעדיות על הרכבת הקואליציה מעמדת כוח ברורה ומוכחת אשר מגובה בתוצאות חד משמעיות בקלפי.

לאחר בחינה מדוקדקת של חברי הכנסת החדשים, הרכבי הסיעות והמפלגות, להלן האפשרות העומדת בפני בנימין נתניהו בכדי לשמר בידיו את השלטון.


קואליציית 61+

לאחר שליברמן הצהיר גם לאחר תוצאות האמת שלא ייתן יד לממשלת ימין-חרדים ויתמוך רק בממשלת אחדות,
נתניהו נשאר עם 55 ממליצים. מאיפה יוכל לגייס ממליצים נוספים? להלן כל המועמדים לתמיכה בנתניהו:

מפלגת תל"ם
רשימה בראשות משה יעלון שפרש מהליכוד לאחר שהבין שרה"מ נתניהו עומד להחליפו בתפקיד שר הביטחון באביגדור ליברמן. יעלון וחבריו למפלגה (ככל הנראה 5 ח"כים) הם מועמדים מרכזיים מבחינת הליכוד לחבירה לגוש הימין.




אורלי לוי אבקסיס
אורלי לוי הייתה עד לפני פחות משנה שווה 14 מנדטים בכל סקר שפורסם עד להקמת מפלגת חוסן לישראל בראשות בני גנץ אשר ריסקה אותה לדשדוש סביב אחוז החסימה. המסמר האחרון בארון קבורת גשר, הרשימה העצמאית בראשותה,
היה הסכם הרוטציה והאיחוד של רשימת כחול לבן.
אבקסיס לא עברה את אחוז החסימה בבחירות באפריל ועכשיו לאחר שהבטיחה את מקומה בכנסת בקושי,
היא מבינה כי היא מיועדת לשבת בספסלי האופוזיציה.
מבחינה פסיכולוגית, עבור מי שטעמה מספר דו סיפרתי של מנדטים, לחזור לאנונימיות באופוזיציה זוהי מפלה קשה וככל הנראה אין לה מה להפסיד מחבירה לליכוד, גם בשביל תפקיד זוטר.



יזהר שי
יזם ההייטק החברתי, נמצא בסוף העשירייה השניה של סיעת כחול לבן מטעם מפלגת חוסן, מספיק מרוחק מכל תפקיד מהותי שיוכל להינתן בכל קונסטלציה קואליציונית תחת תוצאות הבחירות לכנסת העשרים ושתיים.



עומר ינקלביץ'
ינקלביץ', עו"ד חרדית ויזמית חברתית לשילוב נשים בחברה החרדית, נמצאת במקום ה 23 בסיעת כחול לבן.
ינקלביץ' ששירתה בעבר במערכת המשפטית תחת רם וינוגרד, ובהמשך במשרד לשוויון חברתי בימי השרה גילה גמליאל לא תראה מניעה פוליטית בחבירה לליכוד, במיוחד לא תמורת טייטל מתאים באחת מוועדות הכנסת השונות.



הכנסת כל אלו בין שורות נתניהו היא לא תרחיש דמיוני.
ניתן יהיה לעשות זאת על ידי שליחת יועץ או שליח אחר מטעם הליכוד אל כל אחד מהם על מנת להפשיר ולרכך אותם לקראת גישה עם בכיר ליכוד (יריב לוין או זאב אלקין) אשר יציע להם את אחת משתי האופציות הבאות:
  1. הליכה עם הליכוד לממשלת 61 וקבלת תפקיד (שר\סגן שר\יו"ר וועדה בכנסת\מקום בקבינט)
  2. הישארות במצב הנוכחי בסיעותיהם ויציאה לגלות באופוזיציה (במקרה שאחרים יסכימו במקומם) או לאנונימיות תחת הסכם קואליציוני אשר יכלול סעיפים אישיים נגדם בממשלת אחדות.
הצעות אלו יהיו אפקטיביות במיוחד כאשר גנץ-לפיד יכשלו בהקמת ממשלה ראשונים ותחת לחץ ציבורי ליציבות שלטונית בכל מחיר אשר רק יגבר עם הזמן.
בנוסף, מדובר בחבורה אשר לא הגיעה לכנסת רק כדי לשבת באופוזיציה ולראות את הצעות החוק שלהם נופלות בכל שבוע תחת וועדת השרים לענייני חקיקה.

ומילה על ליברמן
אביגדור יכול בימים אלו לתת לעצמו צל"ש ולהכתיר את עצמו כאביר איכות השלטון בישראל. רק כמה דגשים:
מה שנעשה כעת יכול היה להיעשות באפריל - ההיסטוריה תשפוט את יעילות ונחיצות מעשיו.
גם אם אביגדור יצליח בכוונותיו ותוקם ממשלת אחדות לאחר סולחה בין הליכוד לכחול לבן נראה שאינו מבין שהוא יושב כרגע במשבצת הכבש. הרי מדוע הוא נחוץ לממשלת אחדות חוץ ממניעת החלופות?

יום רביעי, 29 במאי 2019

1454 סיבות למשבר השלטוני

נתניהו לא הצליח עד לרגע כתיבת שורות אלו להקים ממשלה.
ומכיוון שלתת את המנדט לח"כ אחר זו לא אופציה מבחינתו, הוא מנסה לפזר את הכנסת ע"מ לקיים בחירות חוזרות שבהן הוא מקווה להוציא את אביגדור ליברמן הסרבן ממשוואת רוב ה61.

המצב שבו כל יו"ר מפלגה מחזיק בכפתור ההשמדה העצמית של הממשלה לא יכול להתקיים.
כולם סוחטים, כולם כוחניים וכולם רוצים להיות אלו שעל פיהם יקום דבר.

אביגדור ליברמן
ליברמן מבין שהוא נמצא בדרך שאין ממנה חזרה. בסיס המצביעים שלו הולך ונשחק, העולים מברית המועצות הולכים ונעלמים מהמפה הפוליטית כמיעוט ומחלחלים למפלגות הגדולות ביחס הפוך לרייטינג של ערוץ 9.
מבחינת ליברמן, הצלחה היא משיכת קולות הימין מרכז החילוני וישיבה בשקט לא תתרום לו.
לכן נגזר דינו לקום ולהתפטר בכל פעם שפג התוקף מהכותרת האחרונה שייצר בתקשורת.


במקרה של הממשלה הפוטנציאלית כיום המצב היה מחמיר מבחינתו של ליברמן. הוא היה מצתייר כמי שעזב את תפקיד שר הביטחון רק בשביל לחזור אליו לאחר מערכת בחירות שתוצאותיה ידועות מראש.
אז היותו לשון מאזניים, כמו כל מפלגה למעט "כולנו" של כחלון שנמחקה בדיוק בגלל שלא היה לה הכוח לדרוש דבר, מהווה מבחינתו גלגל הצלה לעוד קדנצייה וחצי.

יציאה ממו"מ קואליציוני ללא הישג מהותי פשוט לא משתלמת.
  • במידה והמו"מ נכשל ותקום ממשלה אחרת, ליברמן ייזכר כזה שהוציא את נתניהו מהמשוואה.
  • במידה והמו"מ נכשל והכנסת תפוזר, ליברמן יקבל את קולות המאוכזבים במרכז ממפלגות כחול-לבן וכולנו של כחלון ויחזק את מעמדו הפוליטי.
  • במידה והמו"מ מצליח ליברמן ייצא הגיבור של הימין החילוני ויקבע את עצמו לכנסת לעוד 8 שנים לפחות.
WINWIN.


בנימין נתניהו
מבחינת נתניהו הקמת ממשלה היא עניין של חיים ומוות. במידה ותעלה ביד ח"כ אחר מלבדו קואליציה, מבחינתו זהו תרחיש שמסיים את הקריירה הפוליטית שלו.
מה שמביא אותו להצבעה על פיזור הכנסת ויציאה לבחירות (בתקווה שיקבל חזרה את ליברמן מוחלש).
תרחיש האימים מבחינתו של נתניהו - כישלון החוק לפיזור הכנסת.
כל שנותר לנתניהו, הוא להתפלל שליברמן ומספר חברי מפלגתו לא יפילו לו את החוק לפיזור הכנסת.

משה כחלון
כחלון הוא דוגמה למה שכל חבר ליכוד מבקש להיות - זה שידלג מעל יו"ר הסיעה למגרש הקבינט באופן עצמאי ויחזור בחיים. במקרה שלו, רפורמת הסלולר הייתה המקפצה שאפשרה את זה. אך הוא לא הצליח למחזר את ההצלחה הזו ולכן הוא דעך לכיוון אחוז החסימה. מה שחייב אותו לחזור לביתו הישן והיחיד - הליכוד.

תפקידו הבא של כחלון בממשלה יהיה בינוני ומטה והוא יחזור למשבצת שבה עומדים היום התאומים אקוניס ודנון.





ולסיום, תרגיל מחשבתי:
1454 מצביעים. 
זהו מספר המצביעים שהיו חסרים בכדי להעביר את מפלגתם של בנט ושקד למשחקי השלטון של ימים אלו.
המספר הזה היה מכניס את ליברמן לדילמת האסיר ולפחד שבו הוא נשאר מחוץ למשחק.
המספר הזה היה מכניס את המפלגה שלו לפרופורציית חמשת המנדטים שקיבלה.

יום שלישי, 26 בפברואר 2019

איחוד תוצרת כחול לבן

קיצור אירועי השבועיים האחרונים:
  1. דשדוש בסקרים של המפלגות הקטנות
  2. נסיונות איחוד כושלים של מפלגות קטנות - בינוניות בימין
  3. דיבורי סרק של איחוד במפלגות השמאל - מרכז של לפיד וגנץ
  4. הצלחה באיחוד מפלגות הימין הקיצוני עוצמה לישראל והבית היהודי אשר יצרו לחץ בגוש השמאל
  5. איחוד בזק בתגובה בין גנץ ללפיד בחיזוק גבי אשכנזי
האיחוד בין לפיד לגנץ היה כל כך מהיר עד כי לפיד וגנץ עצמם לא הצליחו להספיק לקבוע את עמדותיהם בנושאי ליבה ובניהם:
  1. מדיניות מול הפלסטינים
  2. חוק הגיוס ויחס לחברה החרדית
  3. מדיניות כלכלית
  4. הרכבת קואליציה עם הליכוד
הנושא היחיד שבו החברים בכחול לבן מסכימים עליו הוא הרוטציה המשונה שתשים את לפיד על כיסא ראש הממשלה למשך שנתיים במידה וירכיבו את הקואליציה שתחזיק תחת לפיד וגנץ.

מהמצב בסקרים, ניתן להבין כי האפשרויות הבאות הן הכי סבירות בהתאמה:
  • ממשלת ימין (מפלגות הימין עם מעל ל60 מנדטים)
  • ממשלת אחדות (ליכוד - כחול לבן)
  • ממשלת כחול לבן, עבודה, מרץ, כחלון, ותמיכה ערבית חלקית בקואליציה.
מערכת הבחירות תתמקד בנושא העסקה האמריקאית וחקירות רוה"מ.
לא יהיה מוגזם לנחש שבליכוד ינסו למשוך לנושא השמאל-ערבים שגנץ ולפיד לא מתנגדים לו
בימין החדש יתקפו את הליכוד על העסקה האמריקאית,
בבית היהודי יתקפו את הימין החדש על כל נושא דתי- מדיני
ובכחול לבן ילכו על החקירות והרוח החדשה שהייחוד מייצג בניגוד לליכוד המיושן.




יום רביעי, 30 בינואר 2019

אפקט גנץ - חלומות על קואליציה

אמש בני גנץ נשא את נאום הבחירות הראשון שלו.
בנאום זה, אשר בוצע תחת הפקה מושקעת ונוסח בצורה מרשימה ביותר, הוא הצהיר על עמדותיו הפוליטית והמדיניות.
בין היתר גנץ העלה את הנקודות האלו:

בנושא המדיני:

  • שמירת ירושלים מאוחדת
  • חתירה להסכם שלום עם הפלסטינים
בנושא הבטחוני:
  • טיפול באיום האיראני
  • הפסקת העברת הכסף הקטארי לחמאס
  • לקיחת יוזמה ותקיפות מול החמאס
  • טיפול בשלוחות איראן בסוריה ובלבנון
  • החזרת העמימות והפסקת השוק התקשרותי בנושאי ביטחון ברמה הטקטית.
פוליטיקה:
  • ממלכתיות
  • הפסקת התנשאות השלטון על מוסדות שלטון החוק (מערכת המשפט, המשטרה וביקורת משרדי הממשלה)
  • אחדות העם
  • כבוד הדדי במערכת הפוליטית

יש שאומרים כי יש דמיון בהרבה מהנקודות בין גנץ למצע המפלגתי של יאיר לפיד - בעיקר בנושא הפוליטי והמדיני.
על כן, הוא התחזק בסקרים של היום שלאחר הנאום - על חשבון יאיר לפיד ומפלגת העבודה בעיקר.
מניתוח הסקרים של ע"י טל שלו עולות טענות כי קיים "תרחיש שיביא לו ניצחון".  האומנם?

התרחיש עליו מדובר הוא בו גנץ ולפיד מתאחדים ומצרפים אליהם  את גבי אשכנזי.

בתרחיש זה האיחוד הנ"ל מניב 33 מנדטים, אך האם גם מהפך גושי והפסד הליכוד?

חלומות על קואליציה


בסקירה קצרה נראה כי ניצחון במצב שכזה לא יכול להתקיים ולו מהסיבות הבאות:

  • המפלגות החרדיות לעולם לא ישבו עם יאיר לפיד בקואליציה - בוודאי שלא לאחר בחירות 2013 בהן הוא שריין את נתניהו יחד עם האח (בנט) מהבית היהודי בברית אחים.
  • המפלגות הערביות לא יכולות לתמוך לאורך זמן מחוץ לממשלה בקואליציה כלשהיא.
  • מפלגות הימין ההומוגניות (ליכוד, הבית היהודי-תקומה והימין החדש) ימנעו מהצטרפות בכל מחיר לקואליציה הכוללת את מרצ ו\או את מפלגת העבודה.
בניסיון להרכיב לגנץ קואליציה אחרי חיבור בלתי אפשרי (יאיר לפיד ואבי גבאי יוותרו על המקום הראשון?) הקואליציה תראה כך:
  1. חוסן לישראל + יש עתיד + גבי אשכנזי (33)
  2. העבודה (6)
  3. כולנו בראשות כחלון (5)
  4. גשר בראשות אורלי לוי - אבוקסיס (4)
  5. מרצ (5)
מחמשת המפלגות הנ"ל יוצא כי יש בסיס שברירי לסיכוי של קואליציית הבייס המכיל 53 מנדטים וצירוף של אחת או יותר מהמפלגות הבאות:
  • ישראל ביתנו -  5
  • הרשימה המשותפת (מבחוץ) - 5
  • תע"ל (מבחוץ) - 5
  • המפלגות החרדיות במקום מר"צ (בואו נהיה הגיוניים) - 11
ושוב, חיבור עם המפלגות החרדיות אינו אפשרי על בסיס קומבינציה המכיל את לפיד, תוספת של 5 מליברמן לא תחזיק את הקואליציה הזו, מה שמשאיר את המפלגות הערביות אשר מזניקות את הסיטואציה לרמות חדשות של דמיון.

נסו רגע אחד לדמיין את משה כחלון, אורלי לוי או אפילו בני גנץ ומשה יעלון יושבים בממשלה הנתמכת ע"י המפלגות הערביות. התרחיש עדיין הגיוני?

כמובן שגשר וכולנו יעדיפו את החיבור המתבקש עם נתניהו - קואליציה ברורה עם 63 מנדטים.

קובלנה לחסימות הכבישים

בישראל של השנים האחרונות חסימת כבישים הפכה כמעט לטקס חובה בכל מחאה. מחאת הנכים, מחאת יוצאי אתיופיה, מחאת קפלן, ההתנגדות להתנתקות, ההפגנות נג...