בעוד שברש"פ מבינים שמדינת ישראל היא עובדה מוגמרת, חמאס מתנהלת במדיניות יוני 67' (שלושת הלאווים) ולא מוכנה להכיר במדינת ישראל.
יותר מכך, ע"פ חמאס היהודים אחראים למלחמות העולם הראשונה והשנייה, ,תועדו בפרוטוקול זקני ציון ועוד עלילות אנטישמיות רבות בגוונים אלו.
מכיוון שכך, כל ניסיון לניהול או סיום הסכסוך ביוזמת ישראל, יחייב פתרון הכולל את הרצועה בתפיסת "עזה תחילה".
המצב הנוכחי
מכיוון הים מדינת ישראל מגדירה (כתלות במצב הביטחוני-מדיני) מרחב דיג שאותו לא ניתן לעבור בכלי שיט.
חשמל הרצועה מגיע בקווי מתח מכיוון ישראל ומצרים כאשר ברצועה כיום לא מיוצר חשמל כמעט בכלל.
הרצועה נמצאת במשבר חמור של מחסור במים לאור מיצוי מי התהום ע"י התושבים בשאיבת בארות והמלחתם ע"י מי ים כתוצאה ישירה לכך.
קצב גידול האוכלוסייה המהיר ברצועה מצמצם את האדמות החקלאיות שניתן לעשות בהן שימוש.
מצד מדינת ישראל ההתנהלות מול הרצועה עד כה הייתה במדיניות של כיבוי שריפות והכלה של המצב.
במקרה של התחממות, בד"כ התגובה הצבאית היא מוגבלת וכאשר ישנו לחץ מהציבור, מגיעה תגובה חריפה יותר אשר מלבד צמצום היקף הכוח הצבאי של החמאס באופן זמני, לא מביאה לתוצאות ארוכות טווח או הישגים תודעתיים ברורים.
בשגרה, מדינת ישראל נוהגת במדיניות הומניטרית במסגרת המצור ומאפשרת העברת כספים לרצועה (לחמאס), מזון וסחורות דרך מעברי הגבול. כאשר ברור כי התחממות בגזרה והעימות הקרוב מול החמאס הם עניין של זמן.
על כן, מוצעת מדיניות ארוכת טווח אשר מטרתה לפתור באופן הדרגתי את המצב ברצועה:
הסברתית:
כרגע הסכסוך עם חמאס מושך תשומת לב תקשורתית באופן שאינו פרופורציונלי לסוג, משך ואופי הסכסוך אל מול סכסוכים אחרים בעולם בכלל ובמזרח התיכון בפרט.רוב רובה של ההתעסקות התקשורתית ברצועה נובע מיכולתם של כתבים זרים להיכנס אל תוך הרצועה בקלות ללא צורך בשהייה ארוכה בתחומה. כתב יכול להתגורר בישראל ולהגיע באופן יומיומי לסקר את העימותים מול חמאס תוך סיכון נמוך.
על מדינת ישראל לצמצם מעבר של כתבי חוץ מתוך הרצועה חזרה לישראל ולהקשות על צעדיהם בצורה שתביא אותם לדילמה בין נוחות חייהם במדינה ובין הקטסטרופה שיחוו בתוך הרצועה לאורך זמן.
ניתן לחזות כי רובם של הכתבים יישארו בארץ ויסקרו את הנעשה מתוך תחומיה של המדינה ולא מתוך הרצועה, מה שיגביל את זרם תמונות ההרס במהלך מבצעים צבאיים.
מדינית:
כיום רובם של תושבי הרצועה מעוניינים לעזוב אותה לטובת חיים טובים יותר במקום אחר. אזרחי הרצועה המשכילים ובעלי האמצעים אכן הולכים בכיוון זה. אך מדובר במשימה קשה בהתחשב במדיניות מצרים במעבר רפיח.ע"מ לעבור בגבול נדרש תשלום של 1500 דולר ויש להיכנס לרשימת המתנה ארוכה מאוד.
על ישראל לנצל את המצב הכלכלי הקשה ברצועה ולסייע להגירה שלילית ממנה למדינות אחרות במספר תחומים:
1. יצירת הסכמים עם מדינות לקליטת המהגרים
הקשרים החדשים שישראל יוצרת עם מדינות אפריקה מאפשרים הסכמי הגירה תמורת מתן סיוע צבאי וכלכלי.מדינות אלו יהוו תחנת ביניים להגירה לכיוון אירופה וצפון אמריקה.
2. סיוע למהגרים
על מדינת ישראל לעודד את המהגרים מהרצועה ולאפשר להם להגיע למדינות היעד במערך היסעים וטיסות.כל מהגר יקבל סל הגירה הכולל העברה למדינת היעד, סכום כסף (1500 - 2000 דולר) וסיוע בהעברת רכושו לשם או רכישתו ממנו במידה ויהיה מעוניין בכך.
3. שיווק ההגירה השלילית לאוכלוסייה ברצועה
ככל הנראה במידה והתוכנית תצליח, חמאס תאסור על יציאת תושבים מהרצועה. נדרש יהיה להתכונן לכך מראש ולייצר חלופות אשר יאפשרו את המשך התוכניות בניגוד למדיניות חמאס.
במידה ואוכלוסיית הרצועה תצטמצם לכ100,000 - 250,000 איש, ניתן יהיה לספח חלקים ממנה במסגרת סכסוכים מוגבלים וללחוץ על חמאס והאוכלוסייה צבאית ומדינית על פי החלטות הדרג המדיני בישראל.
לאחר מכן ניתן יהיה לפתוח את גבולות הרצועה ע"פ מדיניות ישראל, יצירת מקומות תעסוקה לפלסטינים והקמת מפעלים בשת"פ הרש"פ ובכך תהפוך חמאס ללא רלוונטית.



