חקירת פרשת טופז - מחדל משטרתי פנומנלי

אתמול בערב (16.02.2020) שודר בערוץ 12 החלק הראשון של תחקיר אודות פרשת דודו טופז מאת חיים אתגר.

לקורא שאינו מעודכן בפרטי הפרשה, נזכיר כי מדובר באדם בעל פרופיל תקשורתי גבוה אשר יצא מהתעשייה בשל חוסר רלוונטיות והחליט לנקום באנשי מפתח אשר היו אחראיים בעיניו למצבו התקשורתי הרדוד.

מסע נקמה חסר רחמים. דודו טופז בימים יפים יותר

במהלך התחקיר עלה כי טופז שכר בריונים באמצעות שכנו העבריין לצורך תקיפה חמורה וגרימת חבלות גוף באותם אנשי

מפתח. בין המותקפים היו:

• אבי ניר, מנכ"ל "קשת", אשר הורה על הורדת הופעותיו של טופז מהמסך בהדרגה עד הדרתו הכמעט מוחלטת מלוח השידורים, דבר אשר הביא לעזיבתו את הזכיינית.
• שירה מרגלית, משנה למנכ"ל "רשת" (ביתו של דן מרגלית, מגיש תכנית האקטואליה "ערב חדש" בערוץ 1), אשר סרבה להצעות מטעמו של טופז אודות תכניות ופורמטים שונים לשידור תחת רשת. 
• בועז בן ציון, סוכנו של טופז אשר הפסיק את ההתקשרות עמו לאחר שהאחרון העלה בפניו את כוונותיו לפגוע באנשי תקשורת.

התקיפות:

• אבי ניר הותקף בסמוך לביתו בשעה שיצא לטיול רגלי עם כלבו. התוקפים הכו אותו באלות, שברו את ברכו, כף ידו ואפו. כתוצאה מכך ניר אושפז בבית החולים.
• שירה מרגלית הותקפה על סף דלת ביתה לאחר שאספה את בנה הקטן מחבר בשעות הערב.
  מרגלית הובלה גם כן לבית החולים ונמצא כי ארובת עינה נשברה וכמו כן נזקקה לתפרים בפניה.
• בועז בן ציון הותקף בעת שנכנס לרכבו מתחת לביתו באמצעות אגרופים שהותכו בפניו.

מיותר לציין כי בשלב זה המשטרה ידעה על התקיפות וכי ישנו קשר בין התקיפות של בן ציון ואבי ניר, אך לא נמצאו חשודים.
אך בבוקר 22 באפריל 2009, כ148 יום לאחר התקיפה הראשונה, מזעיק בועז בן ציון את השוטרים לאחר ששכניו הבחינו בשני בריונים חשודים אשר משוטטים מתחת לביתו וככל הנראה ממתינים לו ליד רכבו.

השוטרים עוצרים את החשודים מיד ובן ציון מתבקש ע"י החוקרים לזהות את תמונותיהם בכדי לבדוק האם מדובר באותם החשודים אשר תקפו אותו בעבר. בן ציון מזהה את תמונות החשודים מיד ובבירור, אך בהמשך המשטרה מביאה אותו לעימות מולם בכדי לזהותם פנים אל פנים.

מתוך התחקיר של קשת, כל הזכויות שמורות.

בועז, אשר הותקף ע"י החשודים ותקופה חושש לגופו, חושש להצביע עליהם במהלך העימות והם משוחררים.
מספר שאלות לחוקרי המשטרה:

1. האם זיהוי תמונות החשודים לא הספיק בכדי לקבוע כי הם אלו שתקפו את בועז בעבר וכי יש עילה לעצור אותם או לכל הפחות להמשיך ולבצע מעקב אודותם?
2. האם כשבועז חושש להצביע על הבריונים החשודים ולהתעמת איתם מול החוקרים הם אינם מבינים שהמתלונן נפל קורבן לתקיפה חמורה וכי הוא חושש לשלומו? הרי בכל זאת הוא זיהה אותם בקלות לפני כן בתמונות?
3. האם המשטרה עד כדי כך תמימה לחשוב שקורבן תקיפה בידי בריונים מגודלים (כפי שתוארו היטב ע"י בועז והחוקרים במהלך צילום התחקיר),  יצביע עליהם בקלות ויתעמת איתם מול גורמי אכיפת החוק?
4. האם לאחר מעשה ולאחר שעברו 11 שנים, החוקרים עדיין מפרטים את המחדל כמציאות מתקבלת על הדעת וכדרך פעולה וחשיבה הגיונית בהתנהלות במקרים שכאלו?
5. מדוע החוקרים לא ממשיכים לפחות לעקוב אחר החשודים?

נראה כי מדובר במחדל של ממש וכי המשטרה, באמצעות פעולות פשוטות של המשך מעקב אחר שני החשודים הייתה יכולה למנוע את תקיפתה האכזרית של שירה מרגלית מול בנה הקטן, ובייחוד לאחר שהוציאה משאבים כה רבים על מעקב וביצוע פעולות מעוררות רחמים אשר התבקשה לבצע במכתבים אנונימיים כגון תליית זרי פרחים וסרטים על פסלים בחוצות התל אביב.

מקרה זה אינו מצייר את משטרת ישראל כגוף אשר מחובר למציאות, במיוחד לאור פשטות הצעדים אשר היו צריכים להינקט מול הצעדים המורכבים והטיפשיים שננקטו במקום וההחלטות חסרות האחריות שנלקחו.

נותר לקוות כי דרכי פעולה במקרים שכאלו, בהם האזרח הישר נתקל בגורמי פשיעה וחושש לשתף פעולה עם גורמי אכיפת החוק, השתכללו עם השנים וההשקפה המקובלת בחקירות שכאלו תהיה כזו שתתן ביטחון אמיתי בחוקרים ולא חשש כבד לחייהם של המתלוננים.