יום חמישי, 14 במרץ 2024

בתוך הראש של צ'אק

"נתניהו איבד את דרכו בכך שהעדיף את הישרדותו הפוליטית על פני האינטרסים של ישראל", נאם היום שומר בסנאט. "בצומת קריטי זו, אני מאמין שבחירות חדשות בישראל, הן הדרך היחידה לאפשר תהליך קבלת החלטות ופתוח לגבי עתידה של ישראל בתקופה שבה כל כך הרבה ישראלים איבדו את אמונם בממשלה". 

אמירתו של של צ'ק שומר, מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט לא עומדת לבדה בחודש האחרון.

נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, אמר לאחרונה שישראל "שמרנית מדי" ושנתניהו "גורם לישראל יותר נזק מתועלת".
אמירות אלו ואחרות, יחד עם פרסום דוחות מודיעין מגמתיים, מראים לאן נושבת הרוח של ממשל ביידן.

לדעתם של אנשי המפלגה הדמוקרטית, מדינת ישראל היא לא רק מדינת חסות, אלא סמי-קולוניה של ממשלם במזרח התיכון. וברגע שהקולוניה אינה מתנהגת כמצופה מהאדון, יש להחזיר אותה לתלם, גם אם זה לא לטובתה.

המתמטיקה במקרה הזה ברורה:

חשיבות ביטחון מדינת ישראל < יחסי הציבור של המפלגה הדמוקרטית בתקופת בחירות.

תקופת הבחירות בארצות הברית מתאפיינת בעליה חדה של פופוליזם ורצון הולך וגדל של נבחרי הציבור וכלל המועמדים "לפגוע בול" באמירות ומעשים לכדי רצון הבוחר הפוטנציאלי.

וכשהבחור הפוטנציאלי (או החלק שלו שנשמע בציבור) בתקופה האחרונה מראה תמיכה בפלסטינים, אז הצורך הוא קודם כל להתאים את עצמם לטעם הבוחר הפופוליסט ורק לאחר מכן לדאוג לאינטרסים העמוקים של ארצות הברית.

ארצות הברית אינה מחמשת את ישראל רק מרצון טוב.
בישראל ישנם בסיסים, מחסני נשק, מערכות מודיעין, סניפי פיתוח של חברות אמריקאיות ועוד שלל אינטרסים של הממשל
בפן הכלכלי והביטחוני (בדיוק כמו טייוואן למשל).
הממשל האמריקאי יודע טוב מאוד שפגיעה בדריסת הרגל הזו במזרח התיכון תחליש באופן מסוים את הכלכלה והביטחון האמריקאי.

אז מה עושים? הרי אי אפשר להחזיק את המקל משני קצותיו. מצד אחד יש הממשל היה מאוד רוצה לתת לבוחריו את מה שהם רוצים (כרגע, הפסקת המלחמה בעזה) ומצד שני, ברור כי כלל הפעולות האלו מחלישות את התמיכה של ישראל בממשל הדמוקרטי ואף גורמת להרבה בכירים בישראל לדמיין מצב בו הם לא תלויים באופן מוחלט בארצות הברית או לכל הפחות להתחיל לחשוב אם וכמה זה משתלם לישראל בפן האסטרטגי.

הפתרון פשוט.

משחררים מס שפתיים כלפי הבוחר על הממשלה הישראלית מצד אחד, ומתחנפים לציבור הישראלי מצד שני.
מבטיחים כי נתמוך ביטחונית בישראל ללא סייג ותנאי למצח, אבל מצהירים ש"יש קווים אדומים".
מכריזים על הצנחת סיוע בעזה, מפמפמים על הגברת סיוע הומניטרי אבל בפועל לא אוכפים או מבצעים פעולות דרסטיות כמו עצירת אספקת תחמושת ואף מגדילים את ייצור טילי מערכת כיפת ברזל.

עם זאת, נראה שהניסיון לצבוע בצבעים שונים את הציבור הישראלי מממשלתו, הוא ניסיון שמזלזל באינטליגנציה של אזרחי ישראל, ואף מתיימר לשכנע בגזלייטינג מתוחכם את הציבור הנבער שהממשלה מנותקת ממנו והוא באמת רוצה מה שהאמריקאים רוצים - כל מה שיביא לשקט פוליטי לממשל הדמוקרטי.


החמור הדמוקרט וישראל


בפועל,

ע"פ סקרים בציבור הישראלי, מבחינת מדיניות (לא פוליטיקה אלא דברים שהציבור חושב שנכון לעשות מול מה שלדעתו אסור לבצע)

מדינית, לפי הסקרים, יש התאמה מאוד גבוהה בין הממשלה למה שהציבור חושב שנכון כרגע.
פוליטית, הקואליציה כרגע מורכבת (כולל גדעון סער שאיגף את בני גנץ מימין) מ76 מנדטים וחברי הממשלה הנוכחית זוכים יחד בסקרים למעל ל80 מנדטים (גנץ, סער, ליכוד, חרדים, עוצמה יהודית).


באשר לשאלת הבחירות, ע"פ סקרי חדשות 12:

  • 70 אחוזים אינם מעוניינים בבחירות לפני סיום המלחמה
  • 70 אחוזים לא חושבים שעל בני גנץ לעזוב את הממשלה (כשבתוך בוחריו של גנץ המספר דומה - 68%).

כלומר, גם נתניהו וגם ממשל ביידן נותנים לבוחרים הפוטנציאליים שלהם מה שהם רוצים לריב עם הצד השני על מה שלדעתם חשוב להם (מדיניות ביטחונית וצדקת הדרך עבור ישראל מול תמיכה בפלסטינים עבור בוחרים דמוקרטיים).
וויכוחים שכאלה, גם אם הם רק לצורך גיוס תמיכה פוליטית, יכולים להתדרדר בקלות למחלוקות אמתיות ולמעשים בפועל.
לכן טוב ייעשה אם יינתן לאמריקאים לשחרר קיטור על ממשלת נתניהו ע"י קטליזטורים כדוגמת יאיר לפיד ובני גנץ באופן מנוהל, כך שהברית המדינית עם ארצות הברית לא תינזק לטווח הארוך.

ניתן רק לקוות שלאחר הבחירות בארצות הברית אותם סנאטורים ובכירים במפלגה הדמוקרטית ינמיכו את הלהבות ועד אז, אדון שומר, משוך ידיך מעל תת המודע של הציבור הישראלי.

יום שלישי, 12 במרץ 2024

משאלות גדולות של אזרח קטן

בימנו, כשמפלגות שלטון מפזרות המון הבטחות בחירות חסרות כיסוי וחסרות מצע, החלטתי לפרסם מניפסט עם כל משאלותיי עבור מדינת ישראל.



הפוליטיקה הישראלית


בעשור האחרון חלה הקצנה של המחנות הפוליטיים בישראל.
אביגדור ליברמן מחרים את החרדים
החרדים מחרימים את יאיר לפיד
יאיר לפיד מחרים את נתניהו
בצלאל סמוטריץ' מחרים את המפלגות הערביות
מפלגת העבודה / מרץ מחרימות את נתניהו

ההתכנסות למחנות אלו הביאה לשיווי לדדלוק פוליטי שהוביל למשבר מתמשך של 5 מערכות בחירות במהלך 4 שנים.
אני כמהה למנהיגים וראשי מפלגות שלא מסכמים את תוכניתם הפוליטית בהבטחה לשבת או לא לשבת עם פרסונה מסויימת
בקואליציה.
מנהיגים אמתיים לראייתי, ידעו להעמיד עקרונות שיצהירו שינסו לקדם ולא יפסלו מועמד כזה או אחר בגלל סיבות פרסונליות.

במציאות הנוכחית הייתי רוצה לראות את בנימין נתניהו, יאיר לפיד, בני גנץ ואביגדור ליברמן מגיעים להסכמות ומקימים יחד ממשלה שתוכל באמת ובתמים להביא לכל השינויים לעיל.

במקום יו"ר מפלגת מרכז מצוי הייתי מצהיר שלא אחרים אף מועמד אחר כל עוד הוא יעמוד בעקרונות אותם אני מנסה לקדם.
בהרכבת הממשלה, אסתפק בניהול מפלגתי תוך אכיפת עקרונות המפלגה על חברי הכנסת ברשימה ופיזור סמכויות ותפקידים בהם הם יעסקו תוך דיווח שוטף.

קואליציה רחבה המתבססת על מספר מפלגות שלכל אחת מהן אין יכולת להפילה לבדה, תסייע להקטנת ההשפעה של עסקנים וסקטורים עם מניעים זרים.


הממשלה


הממשלה תורכב בעיקרה מאנשי מקצוע ולא מפוליטיקאים.

משרדי הממשלה המיותרים או בעלי הסמכויות הכפולות ייסגרו או יוכפפו למשרד על.

משרדי הממשלה אשר יושארו כמשרדי על ובראשותם שרים: 
  1. משרד ראש הממשלה
  2. ביטחון
  3. חוץ
  4. חינוך
  5. משפטים ובטחון פנים בראשות שר נבחר ציבור
  6. פנים בראשות שר נבחר ציבור
  7. אוצר
  8. בריאות
  9. תשתיות לאומיות בראשות שר נבחר ציבור
משרדים שלהם כמה תחומים עם שונות גדולה ינוהלו על ידי נבחר ציבור (שר פוליטי) עם קשר מוכח לפחות לחלק מתחומים אלו.
לאותו שר פוליטי יוכפפו סגני שרים מקצועיים לכל אחד מהתחומים בתוך משרדו על פי הצורך.
השרים יוכפפו וימונו בהסכמת ראשי הקואליציה במהלך הקמת הממשלה ופיטורם ידרוש רוב של 61 חברי כנסת יחד עם הצגת מועמד חלופי.

הקבינט יורכב מראשי מערכת הביטחון ויעביר את החלטותיו לאישור הממשלה על פי החוק.





הכנסת


בניגוד לדעה הרווחת, תפקידה העיקרי של הכנסת הוא לא לחוקק חוקים אלא לפקח על הממשלה.
חברי הכנסת מהקואליציה יקבלו תפקידים משמעותיים בוועדות הכנסת.
לא יעשה שימוש בחוק הנורווגי ובמקרה הצורך ניתן לכבד חברי קואליציה עקשניים כשרים ללא תיק (בתקווה שיגרום להירתע מהכבוד המפוקפק לאור בזבוז כספי משלמי המיסים) או כמשקיפים בקבינט.

מערכת המשפט

  • הפיכת לשכת עורכי הדין לוולונטרית ושינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים כך
  • שופט אחד, ח"כ מהקואליציה, ח"כ מהאופוזיציה, שר המשפטים ונשיא המדינה או יושב ראש הכנסת כיו"ר הוועדה.
  • פרסום סטטיסטיקת ערעורים ומדדים להתנהלות שופטים שונים כאינדיקטור לציבור על התנהלותם.

אוצר, מיסים וכלכלה

  • הורדת גובה מס רווחי הון
  • קצבת זקנה מינימלית בכפוף למספר שנות התעסוקה של המבוטח והיקף המשרה שלו לאורך השנים
  • מלחמה בלתי מתפשרת בהסתדרות וועדי העובדים השונים.
    מדובר בוועדים שמזמן כבר לא מסתפקים בכוחם כדי רק להגן על ציבור העובדים במשק. וועדים אלו מוכנים לשבות גם אם מדיניות הארגון שבו הם עובדים לא מקובלת על דעתם, גם אם מדובר בצעדי התייעלות שמטרתם הצלת חברה בקשיים פיננסיים.
    מספיק היה לראות את יושב ראש וועד ראשות שדות התעופה מכריז על עצירת הטיסות כתגובה לכאורה לאיום על מערכת המשפט כאילו שאיכשהו יש חוקיות לשביתה שכזו וגם אם כן, מסתבר שכל ההכרזה הזו תואמה עם.... הליכוד!



פונה לנתניהו בהוראת נתניהו. פנחס עידן, חבר מרכז ליכוד ויו"ר ועד רשות שדות התעופה, מודיע בשידור חי: "אין יותר המראות, נחיתות כן - המראות לא"


השוויון בנטל


הטלת מס מיוחד על מי שלא שרת שירות חובה (או השלים את שירותו עד גיל 30 או עד שנולדו לו שני ילדים) בגובה 3% מהשכר עד גיל הפטור משירות מילואים. למס זה יהיה סף מינימום בגובה 100 - 200 שקלים בחודש למקרה בו ההכנסה נמוכה או אבטלה.
מס זה לא יכול על מי שלא שירת בגלל שנקבעה לו נכות קשה. שירות לאומי יחשב כשווה לשירות צבאי לעניין זה רק אם יבוצע תחת רשות ממשלתית רשמית.


בינוי ושיכון

ביטול תכניות דירה בהנחה, מענק לרכישת דירת יד שניה וכו'.
בעלות על דירה היא לא יעד ממשלתי. לעומת זאת, מחירי דיור סבירים הם בהחלט כן.
לכן אין היגיון לקחת את כספי המיסים של אזרחים החיים בשכירות ולחלק אותו כפרס בהגרלה. לעומת זאת, הקלות על משקיעים בהשכרת דירות כן יכולה להועיל קודם כל על שוק הדירות לשכירות וכפועל יוצא מזה גם על מחירי הדיור ככלל. 
יש להדגיש כי הורדת מחירי דירות צריכה להימדד מול השכר הממוצע, עליית האינפלציה ומדדים אחרים ולא רק באופן נומינלי.
שוק השכירות גם הוא צריך להילקח בחשבון כחלק ממד מחירי הדיור ולכן יש לפעול להיצע דירות, גם אם הן דירות להשקעה, כל עוד הן מיועדות לשכירות ארוכת טווח.





פנים

  • מתן סמכויות לראשי ערים לקבוע את תעריפי הארנונה למגורים ועסקים תסייע להיצע וביקוש בתחום הדיור ותיתן לראשי הערים שליטה יותר טובה על התקציבים שלהן.
  • בענייני דת ומדינה - החזרת הרפורמה במערך הכשרות


תחבורה

  • הקצאת נת"צים על חשבון רכבים פרטיים
  • הטלת מיסי גודש בגוש דן
  • הורדת מונופול המוניות על ידי הכנסת שירותים כמו אובר ודומיו - אם רבים מנהגי מוניות עוקצים תיירים, מכבים מונה בניגוד לחוק ובאופן כללי לא מפוקחים באופן הדוק על ידי משרד התחבורה, מה הטעם לתת להם מונופול בתחום?
  • הורדת מיסים מרכבים היברידיים וחשמליים אל מול העלאת מס נסועה כדי לאפשר לאזרחים לרכוש רכב מצד אחד אך להסית אותם להעדיף תחבורה ציבורית ביום יום.


חינוך

  • הענקת סמכויות למנהלי בתי הספר לקבוע את תכני הלימוד למעט מקצועות ליבה.
  • תקצוב בתי ספר על פי קריטריונים ברורים ובאופן ישיר למספר התלמידים במוסד.
  • העסקת מורים באופן ישיר על ידי מוסדות לימוד ללא התערבות משרד החינוך, למעט הסמכות הוראה, השתלמויות וועדות משמעת על פי הצורך.








יום ראשון, 10 במרץ 2024

הפתרון לשוויון בנטל

קואליציות קמו ונפלו בזכות או בגלל הכמיהה הישראלית לשוויון בנטל.
מקום המדינה קבוצות תלמידי ישיבה לא התגייסו לשירות החובה וככל שעברו השנים מספרם עלה ממאות בודדות לאלפים רבים.
בנוסף, רוב מוחלט מבני העדה הערבית בארץ אינו נדרש לשרת בצה"ל (למעט חלק קטן מהמגזר הבדואי ומספר מקרים בודדים נוספים).

הציבור הישראלי והתקשורת מחפשים בנרות חיילים שלמדו בישיבות גבוהות וגרים בבני ברק.
אפילו צה"ל כל כך רצה לראות שוויון בנטל עד כדי שזייף נתונים כדי להציג מגמה חיובית של אחוזי גיוס עולים מתוך המגזר החרדי.

בכל כמה שנים ובייחוד לאחר שבית המשפט העליון אסר על הארכתו של חוק טל (חוק עם תוקף זמני שהוארך כל כמה שנים כדי לאפשר דחיית גיוס לתלמידי ישיבות), עולה מחדש סוגיית השוויון בנטל ופורצות הפגנות נגד גיוס לצה"ל.
כל צעיר חרדי שנתקע בלי פטור בתוקף ונעצר על עריקות מזמין הפרות סדרות בסמוך לבתי מעצר וחסימות צירים בירושלים ובבני ברק.

הפתרונות שהועלו ע"י הפוליטיקאים לאורך השנים ניסו לתקוף את הסוגיה הזו והשלכותיה הכלכליות (צעירים חרדים נעולים בישיבות עד שנות ה20 המאוחרות ולא יוצאים לרכוש השכלה או ניסיון תעסוקתי) נעים מגיוס בכוח עד שחרור בני הישיבות מחובת התייצבות בלשכות הגיוס בתקווה שיצאו לעבוד ושאולי בעתיד הרחוק ילדיהם או נכדיהם יתגייסו.

הפתרונות הכוחניים לגיוס החרדים אינם רלוונטיים כיוון שהם יסכימו להיכלא ושלא יתגייסו וכמובן שמצד שני לתת פטור אוטומטי בתקווה שבעוד כמה עשורים אחוזי הגיוס יעלו מעצמם לא יסייע לתחושת העוול הקשה שהציבור הרחב חש בזמן שהוא נקרא להתייצב לשירות.






להלן פתרון הוליסטי אשר תוקף את הבעיה משני הצדדים:


נעילת תלמידי הישיבות עד גיל מאוחר לא מועילה למשק (עבודה בשחור) או לגיוס כיוון שישנן ישיבות מיוחדות אשר מיועדות לתלמידים שאינם עומדים בסף הקבלה לישיבות המבוקשות אשר בהן לכאורה התלמידים באמת לומדים ולו רק כדי "להציל" אותם מציפורניי צה"ל.
אותן ישיבות מתגמלות את התלמידים באי גיוס (ושהייה במסגרת המקובלת על סביבתם) ואת עצמן ע"י יצירת משרות וקבלת תקציבים שונים. נוכחות התלמידים בישיבות אלו לא תמיד נאכפת, מה שמאפשר להם לעבוד "בשחור" (כיוון שגם כך אסור להם).
נדרש להקפיא את גודל הישיבות הנ"ל ואת התקציבים שהן מקבלות, יחד עם הכרה כלשהי בישיבות הגדולות והוותיקות יותר כמוסדות מחקר תלמודי והקפאת מספר התלמידים בהן גם כן.
מדיניות זו תיתפס כפחות אגרסיבית מצד הרחוב החרדי כיוון שאינה נראית כגזרה חמורה אשר פוגעת באופן ישיר במוסדות אלו.

דבר נוסף שיש לתת הוא אלטרנטיבה אמתית לבחורי הישיבה אשר תסייע להם לרכוש השכלה ולצאת לשוק התעסוקה.
לכן נדרש להפריד בין חובת הגיוס ובין ההתייצבות בישיבה. תלמיד בוגר מוסד חרדי הצהיר שהוא לומד בישיבה? תינתן לו דחייה. כמו כן תינתן לו האפשרות לעבוד בצורה חוקית.

פתיחת השער התעסוקתי חייבת להתבצע מול החלת מס על כל פטורי השירות הצבאי.

המס צריך צריך להיות בגובה של 3 אחוזים מהמשכורת (ברוטו) עם מינימום של 200 שקלים שייגבו גם אם התלמיד לא עבד באותו החודש כבזהה לתשלום ביטוח לאומי. את המס ישלמו שכירים ועצמיים עד גיל הפטור משירות מילואים.

המס יהיה כנגד שירות החובה בלבד ומשרת אשר לא סיים אותו (שוחרר מחוסר התאמה או כל סיבה אחרת שאינה נובעת מעצם השירות עצמו) יהיה צריך לשלם חלק יחסית ממנו (אחוזית) בהתאמה למספר החודשים שלא השלים.

היתרון במס הנ"ל הוא שניתן להחיל אותו על כלל הציבור כולל האוכלוסייה הערבית.

בית המשפט העליון יקבל את הפתרון כיוון שהוא ממש דה פקטו יממש את השוויון בנטל.


פתרון משלים נוסף יכול להיות התניית גובה או זכאות קצבאות והטבות שונות בשירות צבאי או לאומי:
  • מחיר למשתכן - דירה בהנחה
  • מענק לרכישת דירות יד שניה
  • נקודות זיכוי מס לתושב ישראל
  • קצבאות ילדים (אשר אינן מיועדות לחיסכון לכל ילד)
זכויות נוספות שניתן וצריך להתנות בשירות:
  • עבודה במשרות ממשלתיות, לרבות חברות ממשלתיות
  • קבלת רישיון לעיסוק במגוון נבחר של מקצועות חופשיים

יש להבדיל בין קצבאות אלו לקצבאות אשר מיועדות לעידוד תעסוקה או קצבאות נכות וכדו'.

אשמח לשמוע את דעתכם!








יום שני, 21 ביוני 2021

מצב התחבורה בישראל

כל מי שמתנייד ממקום למקום בארץ ובייחוד במרכזי הערים, שם לב בקלות שלאחר סגרי הקורונה הפקקים חזרו ובגדול.
הנסיעה מהבית לעבודה באוטובוס או ברכב פרטי מזדחלת ונראה שאם המצב לא ישתנה, בתוך זמן לא רב כולנו נהיה תקועים בכבישים. במאמר זה נסקור את בעיות התחבורה בישראל, נבין את מדיניות הממשלה בנושא, ונסמן את הגורמים השונים לפקקים יחד עם פתרונות אפשריים.


מספר כלי הרכב על הכביש

על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כיום ישנם למעלה משלושה מיליון רכבים פרטיים בארץ.
בכל שנה מספר זה גדל בכ2.5 עד שלושה אחוזים.
זהו נתון מטורף. בהתחשב בכך שרובה של האוכלוסייה בארץ מתרכז בין גדרה לחדרה, ניתן להבין בקלות שאם הגידול השנתי במספר המכוניות הפרטיות לא יצטמצם, נגיע לקטסטרופה של ממש בתוך חמש עד עשר שנים.


גידול במספר כלי הרכב מול פיתוח תשתיות התחבורה לאורך העשור האחרון



נתון זה אינו מפתיע בהתחשב בכך שהכנסות המדינה ממסי הרכב עמדו בשנה האחרונה על 38 מיליארד שקלים (38,000,000,000 !).
לאור זאת, נראה כי נבחרי הציבור והממשלות לאורך השנים (ובראשן ישראל כץ, שר התחבורה הנצחי בעשור האחרון),
ראו בשוק הרכב פרה חולבת. יתר על כן, הגדיל ישראל כץ ובמקום להקצות יותר משאבים לתחבורה ציבורית, הכבישים בארץ "השמינו" ונוספו להם נתיבים על מנת שיוכלו להכיל יותר מכוניות.


הנזק למשק

על פי קביעת בנק ישראל, ארגון הOECD והבנק העולמי, מדינת ישראל היא מדינה מוזנחת תחבורתית.
הפגיעה של הפקקים במדינה משפיעה בתחום הדיור בו מורגש הביקוש במרכז הארץ ובסמוך למרכזי התעסוקה, בתחום הסביבה (זיהום אוויר ממכוניות מונעות שעומדות בפקקים יותר שעות) ובתחום הכלכלי מפאת שריפת דלקים לא יעילה ובזבוז שעות עבודה למשק.

נזקים אלו עמדו בשנת 2016 על 25 מיליארד שקלים, בשנת 2018 על 35 מיליארד ולפי התחזית, בעשור הקרוב הסכום יגדל לכ40 עד 70 מיליארד שקלים (!).
רק כדי לתת פרופורציה, תקציב המדינה השנתי כולו, מוערך בכ480 מיליארד שקלים.

מדינת ישראל חייבת לייצר כדאיות עבור האזרחים לעבור מרכבים פרטיים לשימוש בתחבורה ציבורית.
ניתן לבצע זאת ע"י הגדלת כמות ותדירות קווים מרכזיים, הטלת מיסי גודש והקצאת רחובות במרכזי הערים לתחבורה ציבורית בלבד.


מצב התחבורה הציבורית בערים הגדולות

על מנת שהנוסעים יסכימו לאמץ את התחבורה הציבורית, נדרש לוודא שהיא מהווה אלטרנטיבה.
כיום בכבישים רבים אוטובוסים עומדים בפקקים יחד עם רכבים פרטיים ולא נראה שישנה כדאיות (מלבד כלכלית) בבחירה הציבורית על פני הנוחות שברכב פרטי ממוזג ושקט.

מלבד זאת, אמינות האוטובוסים ורמת השירות של רבים מהנהגים בהם ברמה ירודה עד לא קיימת. קווי אוטובוס לא מגיעים בזמן או שאינם מגיעים כלל. לא נדיר לראות מספר אוטובוסים השייכים לאותו הקו עומדים יחד בכביש וכדו'.

משרד התחבורה נדרש לפתוח את התחרות על חברות ההיסעים בערים הגדולות לתחרות ובו בזמן לייצר פתרונות תחבורה אשר יתאימו בנפרד עבור הפריפריה, שם כדאיות הפעלת הקווים יורדת.



פרבור המדינה

פרבור. זוהי התופעה לה אנו עדים בעשורים האחרונים. לאורך הזמן קמות בישראל שכונות ענק אשר אינן מגובות בתשתיות חיוניות כתחבורה, מוסדות חינוך, מרכזי תעסוקה ומסחר. מדובר במגדלי מגורים אשר מכילים לרוב בין 20 ל 40 קומות, כאשר בכל קומה מתגוררות 4 משפחות. ערים שלמות המשמשות ללינה בלבד.

ניתן לתאר מה קורה בשכונה של עשרה מגדלים כאלו בראשון לספטמבר כשלרוב מדובר בכביש בעל נתיב אחד אשר מוביל אל מחוץ לשכונה.

זהו המצב לאור מצוקת הדיור וטירוף הבניה שמגיע עמה. המדינה מחויבת לתכנן בצורה יעילה את פתוח הערים בתשתיות תעסוקה ומסחר אשר משולבות בצורה יעילה בתוך שכונות המגורים, כך שלא יהיה צורך בנסיעה ארוכה למוסדות החינוך והתעסוקה.


תחבורה ציבורית בשבת

זהו נושא נפיץ, אך יש לציין שכל עוד בתי אב לא יוכלו להסתמך על תחבורה ציבורית בכל יום שיחפצו בה, הם לא באמת יזנחו את הרכב הפרטי. ניתן להגיע להסכמות בנושא זה באופן חלקי ולהביא לפתרונות יצירתיים כגון הפעלה ותכנון קווי שבת באישור הרבנות (יופעלו ע"י אזרחים זרים), הפעלתם בקווים בין עירוניים ואך ורק למקומות ייעודיים (חוף הים, שמורות טבע וכדו') ובכל מקרה לא בהיקף של יום עסקים רגיל.









יום שלישי, 15 ביוני 2021

מה עושים עם רצועת עזה?

ניתן להסכים או שלא להסכים עם רעיון שתי המדינות, לתת דעות לכאן ולכאן אודות תוכנית ההתנתקות, אבל ברור שככל שרצועת עזה מתקיימת כפי שהיא במצבה הנוכחי תחת שלטון חמאס, לא ניתן להגיע להבנות כוללות עם הפלסטינים, אפילו במסגרת חילופי שטחים מהסיבות הבאות:

בעוד שברש"פ מבינים שמדינת ישראל היא עובדה מוגמרת, חמאס מתנהלת במדיניות יוני 67' (שלושת הלאווים) ולא מוכנה להכיר במדינת ישראל.
יותר מכך, ע"פ חמאס היהודים אחראים למלחמות העולם הראשונה והשנייה, ,תועדו בפרוטוקול זקני ציון ועוד עלילות אנטישמיות רבות בגוונים אלו.

מכיוון שכך, כל ניסיון לניהול או סיום הסכסוך ביוזמת ישראל, יחייב פתרון הכולל את הרצועה בתפיסת "עזה תחילה".

המצב הנוכחי


כרגע, מבלי להכנס לנכונותו והסיבות שהביאו לכך, עזה בפועל תחת מצור. מכיוון ישראל, לא ניתן לעבור את הגבול אלא באישור וגם כך רק לא באופן גורף לכלל האוכלוסיה. מכיוון מצרים ניתן לעבור אך ורק דרך מעבר רפיח ובאופן מוגבל תחת פיקוח מצרי אדוק.
מכיוון הים מדינת ישראל מגדירה (כתלות במצב הביטחוני-מדיני) מרחב דיג שאותו לא ניתן לעבור בכלי שיט.

חשמל הרצועה מגיע בקווי מתח מכיוון ישראל ומצרים כאשר ברצועה כיום לא מיוצר חשמל כמעט בכלל.

הרצועה נמצאת במשבר חמור של מחסור במים לאור מיצוי מי התהום ע"י התושבים בשאיבת בארות והמלחתם ע"י מי ים כתוצאה ישירה לכך.

קצב גידול האוכלוסייה המהיר ברצועה מצמצם את האדמות החקלאיות שניתן לעשות בהן שימוש.


חמאס, ארגון טרור אשר שולט ברצועה עושה השתדלות לקבל תמיכה מהאוכלוסייה המקומית ע"י מתן שירותים ציבוריים אך בדרך כלל כאשר אינו מצליח לעמוד בכך כתוצאה מניהול כלכלת מלחמה מול מדינת ישראל, פונה לחימום המצב הביטחוני.

מצד מדינת ישראל ההתנהלות מול הרצועה עד כה הייתה במדיניות של כיבוי שריפות והכלה של המצב.
במקרה של התחממות, בד"כ התגובה הצבאית היא מוגבלת וכאשר ישנו לחץ מהציבור, מגיעה תגובה חריפה יותר אשר מלבד צמצום היקף הכוח הצבאי של החמאס באופן זמני, לא מביאה לתוצאות ארוכות טווח או הישגים תודעתיים ברורים.

בשגרה, מדינת ישראל נוהגת במדיניות הומניטרית במסגרת המצור ומאפשרת העברת כספים לרצועה (לחמאס), מזון וסחורות דרך מעברי הגבול. כאשר ברור כי התחממות בגזרה והעימות הקרוב מול החמאס הם עניין של זמן.



פעולה צבאית בעזה - כרוניקה של כיבוי שריפות
תקיפה צבאית בעזה - כרוניקה של כיבוי שריפות


על כן, מוצעת מדיניות ארוכת טווח אשר מטרתה לפתור באופן הדרגתי את המצב ברצועה:


הסברתית:

כרגע הסכסוך עם חמאס מושך תשומת לב תקשורתית באופן שאינו פרופורציונלי לסוג, משך ואופי הסכסוך אל מול סכסוכים אחרים בעולם בכלל ובמזרח התיכון בפרט.
רוב רובה של ההתעסקות התקשורתית ברצועה נובע מיכולתם של כתבים זרים להיכנס אל תוך הרצועה בקלות ללא צורך בשהייה ארוכה בתחומה. כתב יכול להתגורר בישראל ולהגיע באופן יומיומי לסקר את העימותים מול חמאס תוך סיכון נמוך.

על מדינת ישראל לצמצם מעבר של כתבי חוץ מתוך הרצועה חזרה לישראל ולהקשות על צעדיהם בצורה שתביא אותם לדילמה בין נוחות חייהם במדינה ובין הקטסטרופה שיחוו בתוך הרצועה לאורך זמן.

ניתן לחזות כי רובם של הכתבים יישארו בארץ ויסקרו את הנעשה מתוך תחומיה של המדינה ולא מתוך הרצועה, מה שיגביל את זרם תמונות ההרס במהלך מבצעים צבאיים. 



מדינית:

כיום רובם של תושבי הרצועה מעוניינים לעזוב אותה לטובת חיים טובים יותר במקום אחר. אזרחי הרצועה המשכילים ובעלי האמצעים אכן הולכים בכיוון זה. אך מדובר במשימה קשה בהתחשב במדיניות מצרים במעבר רפיח.
ע"מ לעבור בגבול נדרש תשלום של 1500 דולר ויש להיכנס לרשימת המתנה ארוכה מאוד.

על ישראל לנצל את המצב הכלכלי הקשה ברצועה ולסייע להגירה שלילית ממנה למדינות אחרות במספר תחומים:

1. יצירת הסכמים עם מדינות לקליטת המהגרים

הקשרים החדשים שישראל יוצרת עם מדינות אפריקה מאפשרים הסכמי הגירה תמורת מתן סיוע צבאי וכלכלי.
מדינות אלו יהוו תחנת ביניים להגירה לכיוון אירופה וצפון אמריקה.

2. סיוע למהגרים

על מדינת ישראל לעודד את המהגרים מהרצועה ולאפשר להם להגיע למדינות היעד במערך היסעים וטיסות.
כל מהגר יקבל סל הגירה הכולל העברה למדינת היעד, סכום כסף (1500 - 2000 דולר) וסיוע בהעברת רכושו לשם או רכישתו ממנו במידה ויהיה מעוניין בכך.

3. שיווק ההגירה השלילית לאוכלוסייה ברצועה

יש לגייס את השב"כ להקמת מערך סוכני הגירה אשר יתאמו עם המהגרים את כלל הפרוצדורות ויפיצו את האפשרות הנ"ל בשיטת "חבר מביא חבר" עבור כלל המהגרים.

ככל הנראה במידה והתוכנית תצליח, חמאס תאסור על יציאת תושבים מהרצועה. נדרש יהיה להתכונן לכך מראש ולייצר חלופות אשר יאפשרו את המשך התוכניות בניגוד למדיניות חמאס.


במידה ואוכלוסיית הרצועה תצטמצם לכ100,000 - 250,000 איש, ניתן יהיה לספח חלקים ממנה במסגרת סכסוכים מוגבלים וללחוץ על חמאס והאוכלוסייה צבאית ומדינית על פי החלטות הדרג המדיני בישראל.

לאחר מכן ניתן יהיה לפתוח את גבולות הרצועה ע"פ מדיניות ישראל, יצירת מקומות תעסוקה לפלסטינים והקמת מפעלים בשת"פ הרש"פ ובכך תהפוך חמאס ללא רלוונטית.


יום שלישי, 1 ביוני 2021

כמו ממשלות אחרי הגשם

"בהתאם לסעיף 13 (ב) לחוק יסוד: הממשלה, ולאחר שהוטל עלי להרכיב ממשלה, אני מתכבד להודיעך כי עלה בידי להרכיב ממשלה, אותה אבקש להביא לאישור הכנסת בהקדם"

מילים שרבים מתומכי הימין לא האמינו שישמעו יוצאות מפיו של לא אחר מיאיר לפיד.

האקלים הפוליטי, האיבה, דעת הקהל והחלטותיו של נתניהו עזרו במידה רבה להגשים את המציאות הזו.


נפתלי בנט

לאחר שהפך ל"Persona non grata" בבית ראש הממשלה, נפתלי בנט נדחף בידי נתניהו עצמו לבצע מהלך עם לפיד.

זוהי לא פעם ראשונה בה בנט מקבל "קידום" כעין זה כפועל יוצא מרדיפה של נתניהו.

ב2008 בנט הועף (ע"פ פרסומים שונים, לדרישת שרה נתניהו, לאחר ששמעה כי שולמו להם כספים כנגד הוצאות שונות במהלך מחאת המילואימניקים) מלשכת יושב ראש האופוזיציה ועושה את דרכו לראשות הבית היהודי לאחר שמונה למנכ"ל מועצת יש"ע והקים עם איילת שקד את תנועת "ישראל שלי".

ב2013 בנט ושקד לא מוזמנים למו"מ עם מחזיק המנדט להקמת הממשלה, נתניהו ונאלצים לשלב ידיים עם לפיד ב"ברית האחים" בכדי להיכנס לממשלה.

כיום, לאחר שבנט מבין כי נתניהו לא יוכל להקים ממשלת ימין בלית ברירה כצעד אחרון לפני הליכה לבחירות בפעם החמישית, הוא משלב ידיים בשנית עם לפיד ותומך בהקמת ממשלת השינוי.


גדעון סער

גדעון סער, אחד הח"כים הבולטים בתנועת הליכוד מונה ע"י נתניהו לשר החינוך ולאחר מכן כשר הפנים. כמנהג נתניהו, למנות את אנשיו כך שלא יבלטו בתקשורת ויאיימו עליו פוליטית בטווח הארוך, סער נשרף אוטומטית ופרש זמנית מהחיים הפוליטיים. כעת, לאחר שחזר לליכוד והתמודד מול נתניהו על ראשות התנועה והפסיד, נתניהו נקם בו ולא מינה אותו לשר בממשלה למרות ששובץ במקום ה-5 ברשימת הליכוד אשר קיבלה בממשלה 15 תיקים.

יחד עמו פרש מהליכוד זאב אלקין אשר מונה ל"שר המים". תפקיד מאכזב ומשפיל אשר לא היה קיים עד אז.

סער לא מוכן לשמוע על ממשלה בראשותו של נתניהו ומכל מקום לא מסכים לשבת תחתיו בשום מצב.


בני גנץ

גנץ קבל מנתניהו הצעה לרוטציה (שוב) וסירב לאור חוסר אמינות הצעה ואכזבות קודמות בישיבה עם נתניהו בממשלה.


מילה על נתניהו

  • נתניהו מכריז ומזהיר על הסכנות אשר ממשלת שינוי בשותפות עם מרצ, העבודה, לפיד והרשימה הערבית (רע"מ), אך שוכח מספר נקודות:
  • נתניהו ישב עם לפיד והעניק לו את משרד האוצר בשנת 2013.
  • נתניהו ניהל מו"מ עם הרשימה הערבית המאוחדת מיד לאחר שקיבל את המנדט אך לא הצליח להקים עימם ממשלה מכיוון שמפלגת הציונות הדתית סירבה לתמוך בממשלה זו.
  • נתניהו הבטיח בקולו שלא ייתן את ידו לממשלת רוטציה מכל סוג ומחנה במערכת הפוליטית. לאחר מכן הציע רוטציה משולשת (?!) לסער ובנט. סער למוד האכזבות מנתניהו סרב מידית לפתרון המגוחך.
  • אם נתניהו כל כך חרד מממשלת השינוי ומסכנותיה, הוא מוזמן ליישם את הפתרון הבא:

נתניהו יוותר על כיסא ראש הממשלה לטובת בכיר בליכוד כדוגמת אדלשטיין או ברקת, ובמקום זאת ינהל את הקואליציה או תפקיד משמעותי אחר שהחוק מתיר לנאשם בפלילים.

יחד עם הליכוד "הבלוק" הכולל את החרדים והציונות הדתית יתמכו בהקמת ממשלה זו.

גדעון סער יסכים מידית להיכנס לממשלה זו ויביא עמו את בנט.

בני גנץ לא יסרב להיכנס גם כן לקואליציה מסוג זה.


  • סך המנדטים: 73
  • רוטציות: 0
  • מנדטים לתיק (יעילות פוליטית): 3~


לא עדיף לטובת המדינה?




יום חמישי, 19 בנובמבר 2020

תרבות האונס על פי אדיר מילר

בקיץ האחרון התבשרנו על אונס קבוצתי אכזרי ומזעזע אשר התרחש באילת.
למי שלא היה מעודכן בנעשה במדינה באותה העת, נזכיר כי המקרה המדובר עסק בצעירה שהגיעה עם חברתה לאילת ובזמן שהייתה שם, שתתה אלכהול בכמות גדולה. בגיר שהבחין בה ניצל זאת ובעוד מציג את עצמו כחובש, הכניס אותה לחדר מזדמן במלון וביצע בה אונס יחד עם חברו ומספר צעירים ובגירים נוספים אשר שהו במקום כאשר חלקם ביצעו בה מעשים מגונים וחלקם השתתפו באונס באופן פעיל.

הזעזוע העיקרי בתקשורת היה מתיאור אחד הצעירים שנכחו במקום ומסר כי "יותר מ-30 בחורים קיימו עמה יחסי מין".
החברה בארץ הזדעזעה במיוחד והמשפט שהדהד בכל מקום היה "30 גברים עמדו בתור".

כל אנשי התקשורת תהו מה עבר לאותם אנשים בראש בזמן שהמתינו בתור לפגוע באותה הנערה. ומדוע אף אחד לא חשב לרגע שנעשה פה פשע חמור.

ראשית נסתייג מהצורך לנסות ולהבין עברייני מין אכזריים.
מה שכן ננסה להסביר, הוא את הרקע לאלימות מינית באופן כללי בחברה.
באופן כללי, ניתן לדרג את האלימות המינית במדרגות שונות בחומרתן:

  1. אווירה מטרידה
  2. הטרדה מינית
  3. מעשים מגונים
  4. אונס
בדרך כלל עבריין אינו מגיע ל"פיק" של פשע חייו ביום בהיר. מדובר בתהליך של הסלמה בו הוא "מתרגל" ונהיה "אדיש" לחוק, לזולת ולנורמות החברתיות באופן כזה או אחר.

לאור ריבוי מקרי ההטרדות, המעשים המגונים והאונס בארצנו, יש לתהות האם ניתן להניח כי אנו חיים כיום באווירה או סביבה מטרידה?

לעניות דעתי, התשובה היא בהחלט כן.

אדיר מילר, קומיקאי ויוצר ידוע אשר אחראי למספר יצירות טלוויזיוניות מצליחות במיוחד, בניהן צומת מילר ורמזור,
לא נמנע מלבזות נשים בתסריטיו.

בצומת מילר הציג סיטואציה שבה הוא משפיל מורה של ביתו על מנת לבדוק אם היא לוקחת חלק במועדוני BDSM.
בסדרה רמזור, הציג סיטואציה בה הוא מצלם את חברתו ללא הסכמתה במכשיר סלולרי, השתמש בבדיחות בספר "כל אחת והאות שלה" מאת האנס המורשע משה קצב כאילו פגיעה מינית היא דבר שיש להתייחס אליו בהומור וגולת הכותרת:

בפרק 4 בעונה הראשונה של רמזור, פרק בשם "מגה חברותית",
אדיר מציג בחורה אשר מקיימת יחסים עם שני גברים בעוד מספר גברים נוספים ממתינים בתור על מנת לשכב עמה.





בצפייה בקטע הנ"ל ניתן להבין גם ללא שום מאמץ מה עבר לאותם גברים במלון הים האדום באילת בראש בעודם ממתינים לתורם באונס מזעזע. פשוט הם הניחו כי מדובר בבחורה "מגה חברותית".

מעניין מה נשים פגועות חשבו כשצפו בפרק. מילר בסדרה "רמזור".

בעידן בו דיסני עוברת על סרטי האנימציה שלה ומצנזרת קטעי גזענות וכדו' מצופה מ"קשת" לעבור על ספריית התוכן שלה ולצנזר את פרקי הסדרות אשר עומדים כאות קין לתקשורת ולגופי המדיה בישראל או לכל הפחות להוסיף הבהרות ליצירות בהן היא מדגישה שהיצירה נוצרה בתקופה שבה לכאורה החברה התייחסה לנושא בצורה אחרת.

מאדיר מילר מצופה לבצע חשבון נפש נוקב ולצאת בעצמו נגד יצירות שפרסם בהן הוא השפיל, ביזה והחפיץ נשים ולהתנצל על הטעם הרע שבהן כתב אותן.




בתוך הראש של צ'אק

"נתניהו איבד את דרכו בכך שהעדיף את הישרדותו הפוליטית על פני האינטרסים של ישראל", נאם היום שומר בסנאט. "בצומת קריטי זו, אני מא...